על אודות הרחש

14 leviteh

יובל לויטה

התרחשות קשה

אדם קרוב משתף אותי בהתרחשות קשה שהייתה לו מול אנשים מוכרים. מתאר בפרטים רבים את האירוע, ואיך הרגיש פגוע מהיחס שלהם בזמן עצמו ואחריו.

כבר עבר זמן מאז ההתרחשות, אך עכשיו כשתיאר לי את מהלך העניינים, זיהיתי שעם כל מילה, כל פרט של הסיפור, עולה מחדש עצמת הרגש, הכעס, הפגיעה והעלבון כאילו זה מתרחש שוב ממש עכשיו, ואולי יותר ממה שהיה. החבר הוא אדם "פנימי" מאוד, לא רצה לאחוז בהצדקה עצמית ובהאשמה שלהם, אלא רצה באמת למצוא פתרון, לדעת איך לדייק עכשיו בסיטואציה שנוצרה. אך עצמת הרגש והרחש הפנימי שהתגבר בעקבות השיתוף שלו עצמו טשטשו את הבהירות הפנימית, יצרו ערבוב גדול שלא אפשר לראות את התגובה הנכונה, הרצויה והאמתית המתבקשת.

מכיוון שהוא אדם שקרוב ללבי נוצר בתחילה גם אצלי ערבוב עם רגשותיו, ומצאתי את לבי מתחיל גם לכעוס עליהם, לדחות את התנהגותם, ולהוסיף "חומר בערה" משלי. ברור שבמצב כזה אי אפשר לעזור באמת. כאשר הלב הסגור, נוצרת מיד חסימה גם בחשיבה, ובעיקר ברצון לפתור, ברצון להתקרב.

עצם ההסתכלות הפנימית "על אודות" רחשי הנפש, בלי להתערבב בהם, בלי לחטט, רק לצפות, כמו אדם הצופה מהחלון על נוף יפה ומזהה: "הנה עלה נושר, הנה דשא ירוק, הנה מכונית עוברת". כך הוא אינו נכנס לשום פרט אלא רק צופה ומזהה. פעולה זו של צפייה מתוך מידת רוחק מייצרת השקטה של הרחש, ונותנת מנוחה פנימית
דיוק אמתי

אדם שלא באמת מקבל אחריות פנימית לנפשו, מאשים בקלות את כל העולם, תוך כדי הצדקה עצמית, וממשיך להסביר כמה "הם" לא בסדר, מה עשו לו, גרמו לו וכו'. וכאן אין שום אפשרות לעזור, כי האדם לא רוצה עזרה אלא לפרוק את כאבו ואת תסכולו, ואין בו שום רגש של אחריות אישית להתנהלות חייו. אך אדם שרוצה לתקן, שרוצה באמת להתקרב, שלא מחפש מאבקים ומחלוקות - לרוב הוא חווה סתירה פנימית: מצד אחד בעומק פנימיותו הנשמה הטהורה רוצה רק את הקרבה וההבנה, ומצד שני הנפש האישית, המתפעלת, חשה שלא ראו אותה ורוצה להחזיר את מקומה, את כבודה האבוד שנלקח.

דיוק אמתי שייך ליכולת לשאת מורכבות, יכולת פנימית של נשיאת הפכים, לזהות על שדה ההכרה שתי פעולות סותרות, בלי טשטוש של שום צד. דיוק אמתי אינו יכול להתקיים ע"י דילוג והדחקה. כלומר אם אדם מוותר מהר מדי, ואומר בשכל "לא צריך להיות קטנוניים, הכול לטובה, באו נעבור מצב" - לכאורה זה נראה מאוד רוחני וגבוה; אך אם זה מהר מדי, אז הנפש, כמו ילד שלא באמת מתייחסים אליו, מתמרדת ולא תיתן שקט, מנוחה ושמחה (שהם המדדים של דיוק אמתי).

זה דורש העמקה רבה. מצד אחד לא לוותר על הגבול והתגובה כלפי אי הדיוק כלפינו, ומצד שני לא לאחוז בכעס ובדחייה של האחר.

מידת רוחק להתקרבות

כאשר האדם רוצה באמת פתרון למצב, לא רק לדחות את העולם אלא באמת רוצה להתקרב (שזה לא מובן מאליו) - אז הרעש של הרגשות מפר וחוסם את יכולת ההגעה של ההבנה השקטה, שרק היא תאפשר בהירות פנימית. וכאן בחסדי ה', אני נעזר במורנו הקדוש רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, שאולי יותר מכול ידע לחדור לתוך סתרי הנפש ומחבואיה, לתקנה ולהעלותה בחזרה למקומה האמתי.

הוא מציע הדרכה פנימית נפלאה, שתפקידה לעשות את הפעולה של הרגעת הנפש, אך בלי הדחקה והתעלמות, על מנת ליישב את הדעת וכך למצוא תשובה שבאמת קרובה ואמתית לפי רצון ה'. הוא מלמד איך ליצור מידת רוחק מהרחש הנפשי, ע"י התבוננות והקשבה, וכך היא תיחלש, וזה לשונו: "הבט בקרבך, איש שומע ומקשיב, ותראה שחוק הוא באדם, אם יטפל באיזה רחש מרחשי נפשו, אם הוא רחש של דמיון, רצון, או הרגשה... אם טיפול מחשבתו הוא בהרחש אז על ידי הטיפול יוסיף הרחש להתפעל יותר, יתחזק ויתרגש יותר. ואם אין טיפול המחשבה בהרחש, רק אודות הרחש, אודות הדמיון, אודות הרצון וכו' אז אדרבא - על ידי הטיפול והמחשבה אודותו יקלש הרחש, אף יחדל לגמרי. ולא הטיפול לבד רק (אלא) גם ההסתכלות בעצמה שאדם מסתכל במחשבתו על איזה רחש, אשר בקרבו אך על מחשבתו, מכהה את הרחש ואת המחשבה" (הכשרת האברכים פרק ט עמ' קיט).

זה דבר נפלא, יקר מאוד לכל מחפש אמת באמת. הרב מלמד על חוק בנפש - שעצם ההסתכלות הפנימית "על אודות" רחשי הנפש, בלי להתערבב בהם, בלי לחטט, רק לצפות, כמו אדם הצופה מהחלון על נוף יפה, ומזהה: "הנה עלה נושר, הנה דשא ירוק, הנה מכונית עוברת", כך מזהה מחשבה, רגשות, רצונות, הוא אינו נכנס לשום פרט אלא רק צופה ומזהה. פעולה זו של צפייה מתוך מידת רוחק מייצרת השקטה של הרחש, ונותנת מנוחה פנימית. במצב זה של הרפיה נפתח מקום חדש, הנפש עוברת ממצר למרחב, ומתאפשרת הבנה שקטה ובהירות שלא התאפשרה בגלל "הרעש של הרחש", חושו כמה זה נפלא. זו "מידת רוחק - להתקרבות נכונה" (ימימה אביטל זצ"ל).

להקדיש זמן להקשבה

מומלץ בחום לתרגל את זה, לא רק כאשר יש אירוע מורכב שמפתיע אותנו, אלא מלכתחילה להקדיש זמן לזה, עדיף בתחילת היום, עם שחר. לעצור את שטף המשימות, ולפנות זמן ומקום לתרגול הזה של הקשבה והתבוננות פנימית, עשר דקות, רבע שעה, כל אחד לפי מידתו. ההקשבה הפנימית היומית היא לא רק בשביל מציאת פתרון, אלא פשוט כדי ליצור חיבור וקשר פנימי, שיכול לאפשר יציבות לכל היום כולו, וגם למנוע מראש כניסה למצבים רועשים ומסובכים.

בנוסף, כאשר אתה משתף חבר אמת, מורה, רב או כל אדם שאתה סומך ומאמין שיוכל לעזור לך, נסה לא לפרט את כל פרטי הפרטים של ההתרחשות, כי הנפש האישית "נדלקת" מחדש, ומקשה גם לך וגם למשפיע למצוא את הדיוק הנדרש. ברכה וישועה לכל עם ישראל בגשמיות וברוחניות, אמן.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם