לא מצליחה לבטוח באבא

13 leviteh

בחסדי ה' אני מקבל תגובות רבות ומיוחדות בעקבות המאמרים, וברצוני לשתף בדיאלוג עם אחת הנשמות, ללא פרסום שמה (מובן שקיבלתי את רשותה). בחרתי לשתף כי יש כאן לדעתי נקודה משמעותית מאוד בקשר עם עצמנו, ובקשר עם ה'.

בנושא ביטחון

ההתכתבות הייתה בעקבות מאמר שכתבנו בנושא ביטחון. הנה חלק מהדברים שנאמרו שם, שאליהם התייחסה השואלת מאוחר יותר: אם נבדוק היטב פנימה מה באמת חסר לנו, זו רק ההרגשה הזאת - הרגשת הביטחון. כמו ילד שרק צריך שמישהו יגיד לו "הי, בני אהובי, הכול בסדר, הכול טוב". זהו! לפתע לא חשוב לו שום דבר, מה היה ומה יהיה, העיקר שאבא פה, והוא גדול ויודע. זהו! זה מספיק לו. שלוות הנפש והביטחון של הילד אינם מהישענות על הבנתו או משליטתו במצב, אלא מעצם נוכחותו של אביו לצדו. כמשל לילד קטן, שיושב ליד אביו בזמן נהיגה. הנה הילד מחייך, שקט, אפילו ישן. מאיפה המנוחה? מאין הביטחון והשלווה, ההגה הרי לא בידיו, הוא לא יודע לאן נוסעים? זה בכלל לא מעסיק אותו, כי הוא נשען על הידע של אביו, על הנוכחות שלו ועל הכוחות שלו.

לילד שהיינו לא הייתה בררה, הוא היה תלוי בהורה, חייב את הקשר כדי לחיות. הבעיה היא שהחקיקה הזו של הלב הפגוע, העלבונות, רגשות האשמה, הפחד להיפתח, הפיצויים של הריצוי - כל זה ממשיך עם האדם הלאה, לחייו הבוגרים. אלא אם הוא זוכה להתעורר ולתקן, לשחרר ולהשלים את עצמו בחייו הבוגרים

כל כך רוצה לבטוח, אבל...

שלום יובל,
קראתי כמה פעמים את המאמר בנושא "מעשה מביטחון" שפורסם בעלון שבת פרשת וארא.
התחברתי מאוד לדימוי של ילד שנוסע ברכב ליד אביו וישן בשלווה כי הוא פשוט בוטח בו.

כבר שנים אני רוצה כל כך לבטוח באמונה שלמה בבורא העולם ולדעת שאפשר "לישון" בשלווה בעולם הזה, אולם ככל שגדלים מבינים שגם אבא לצערנו עושה תאונה (באשמתו או לא), ויש "אבות" שרוצחים את נשותיהם ואת ילדיהם, כך שלא תמיד אבא רוצה את טובת ילדיו (גם אם זה נעשה בשם הטירוף), כך שלצערי אני לא מצליחה לישון בשלווה. לא מצליחה לבטוח באבא.
אשמח מאוד לשמוע איך אתה רואה זאת.
תודה רבה מראש.

ערבוב הקשרים

שלום לך. את נוגעת בנקודה חשובה מאוד שצריך להאריך בה רבות, אך ננסה לתמצת. לרוב בלי מודעות אנחנו מעתיקים את הקשרים הלא פתורים שלנו עם הורינו, לקשר עם ה'. כל אחד סוחב חסימות שונות מהעבר. פעמים רבות רצינו להתקרב, להיפתח, ונפגענו. הילד שהיינו בא בתמימות, בפתיחות, והתגובה מולנו (מחוסר מודעות) או שהייתה קרה מדי, ביקורתית או מאשימה, או תחושה שעושים לנו טובה שמקשיבים בכלל, כאילו אין בררה. הילד חש שזה לא בא מרצון אמתי וכן להקשיב לו, להבין אותו. הוא קולט, דרך קולטני לבו הרגיש, שאין הד למקומו, ואז הוא נסגר, דעתו נחלשת, ביטחונו ואמונו בחום שההורים יכולים לתת לו נפגמים, משהו בקשר נסדק. לא מדובר פה על דברים דרמטיים של אלימות פיזית או מילולית, אלא על רוב מערכות הקשרים בין הורים לילדים (ידוע שההורים הם לא במקרה, כל אחד מקבל הורים לפי התיקון שהוא צריך לעבור, ויש חשבונות רבים שאין אפשרות להבין).

השורה התחתונה היא, שלרוב החוויה הפנימית שצברנו ושנחקקה בנפשנו היא שהקרבה והאהבה כלפינו הן בהתניה. נחקק בנפש שיש לקשר ולקרבה תנאים רבים, יש להתאמץ על מנת לקבל חום, אהדה, פרגון, זה לא מובן מאליו. רק אם אהיה "בסדר", ואעשה מה שמצפים ממני, אקבל את מנת תשומת הלב שדרושה כל כך בגיל זה. זה יצר אצל רבים מאמץ נפשי (לא מודע) לרַצות, לשמח את ההורים בהפרזה, שיהיו כל הזמן מרוצים. זו מין הישרדות רגשית, על מנת לקבל את החום, להרגיש רצויים ואהובים. לילד שהיינו לא הייתה בררה, הוא היה תלוי בהורה, חייב את הקשר כדי לחיות. הבעיה היא שהחקיקה הזו של הלב הפגוע, העלבונות, רגשות האשמה, הפחד להיפתח, הפיצויים של הריצוי - כל זה ממשיך עם האדם הלאה, לחייו הבוגרים. אלא אם הוא זוכה להתעורר ולתקן, לשחרר ולהשלים את עצמו בחייו הבוגרים.

מתקיים בתוך חסימתו

המצב הזה, לאורך זמן, ייצר בפנים מרחק, התנגדות וחוסר רצון: "כמה אפשר לנסות לרצות ואף פעם זה לא מספיק?" ובלי לשים לב הולכים עם סתירה גדולה בפנים - מצד אחד צורך אינסופי לקשר, לקרבה ולחום, ומצד שני חוסר אמון בקשר ובחום שהאחר יכול לתת (זו נקודה שיוצרת הרבה תקיעות גם בקשרים הזוגיים בהמשך).

אדם המתקיים בתוך חסימתו, ללא מודעות, חושב ש"זה הוא"! ולא מבין למה הוא חש רחוק מעצמו, מהאחרים ומה' ית'. כמו ששאלת: "רוצה כל כך לבטוח באמונה שלמה בבורא העולם ולדעת שאפשר 'לישון' בשלווה בעולם זה... לצערי אני לא מצליחה לישון בשלווה. לא מצליחה לבטוח באבא".

למה לא חשים ביטחון, למה אין שלווה אמתית? זו רק חסימה שנמצאת בנפשנו. ועדיין אנחנו לא מכירים בתוכנו את המקום הקדוש הזה של אהבה שהיא ללא תנאי, קבלה והכלה מלאה של כל המציאות שלנו. וצריך לקחת אחריות על נפשנו, להכיר את עצמנו באמת. "כשאין יודע את עצמו, הוא מחוסר ידיעה גם כן בבוראו" (נועם אלימלך פ' ואתחנן). דרושים לזה אמונה, רצון ואהבה לאמת. וע"י עבודה פנימית מעמיקה של שחרור הנפש ממה שצברה, ממה שהוא לא אתה באמת, אם זוכים, מתגלים הקשר והקרבה לה', מתגלה ביטחון נפלא, יכולת להישען, להרפות. זהו מפגש פנימי עם הפסוקים "כגמול עלי אמו". זו לא סיסמה, זו מציאות! יש בנו מקום שיודע זאת, שחש את זה, שלא התבלבל מכל מה שעברנו, הוא תמיד שם ממתין שנפגוש בו.

הסתכלות מהותית

כתבת: "לא תמיד אבא רוצה בטובת ילדיו". בנושא הקשר עם הבורא, זו לא המציאות לפי הרוח היהודית, אלא תרגום שלך לפי מה שנפשך עברה. זהו פירוש שנוצר מחסימה, ולא מהבנה מהותית. התורה מגלה לנו שהקב"ה אבא רחמן, טוב ומיטיב, משגיח על כל פרט ופרט בחיינו, רק שלא תמיד ניתן לנו להבין את השגחתו, ואז דרושה אמונה - "אמונתך בלילות". הרֵאשית היא להכיר את ההתניות שיש בנפשנו, בנוגע לקרבה וקשר (שנובעים בעיקרם מדברים שעברנו בעבר כמו שדובר), ואז להעז למצוא מקום חדש בתוכנו. זה דורש אומץ וכנות פנימית. להעז לפגוש ולשחרר את מה שמכירים, לשחרר את הפחדים וההתניות שבלב, על מנת להתחיל מחדש להתקרב, להתחבר, לעצמנו, לבן זוגנו, לה'.

אני מברך אותך שתזכי למצוא את המקום הזה של "אהבת אותנו ורצית בנו" בתוכך, לחוש כמה את אהובה ורצויה בעיני ה', תמיד! זו חוויה שאפשר להשיג אותה רק מבפנים, וצריך לעבוד בשבילה, "כפום צערה אגרא". ברכה והצלחה.

נ"ב

בעקבות בקשות רבות של קוראים, אני רוצה להזמין את מי שמעוניין לסדנה: "הבו גודל לחיים".סדנה להעצמת הערך העצמי, כיסוד לכל השפע והברכה בחיים. חיזוק ליציאה מההחסרה והצמצום העצמי, ולמציאת מקומנו וערכנו האמתי. בסדנה יהיו שיעורים ושיחות בנושא, ויציאה להתבודדות מודרכת לעבודה עצמית. לפרטים נוספים:

לסדנת גברים, אורי: 055-6645006

לסדנת נשים, נטע: 054-6634103

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם