למי אתה עושה חשבון

4 leviteh

יובל לויטה

"חייב אדם לראות עצמו"

אם חייב – חייב. מיד כמו חייל טוב אני מנסה לראות את עצמי, מסתכל פנימה לנפשי, רואה וחש איזה חוסר שקט. "מה לך נפשי?" אני שואל אותה ברכות. והיא אומרת לי שיש לה חשש, דאגה, כמו 'יראה נפולה'. ממה?

זה היה זמן קצר לפני שהתחלתי ללמד קבוצה חדשה. בחסדי ה' אני מלמד כבר שנים, והפתיע אותי שעדיין יש בתוכי כזה חוסר ביטחון. "מה זה?" שאלתי את ה'. שאלתי והקשבתי פנימה, לחפש את תשובתו בלבי, "כי הדברים שהלב אומר הם דברי ה' יתברך ממש" (ליקוטי מוהר"ן קנו).

לצאת מהמצרים האישיים

נדרש זמן, התשובה לא באה מיד, נראה שקשה ללבי ולא נוח לו עם מה שהתגלה. טוב, נאלצתי להיכנס להמתנה, "הבא ליטהר אומרים לו המתן". למחרת באתי אליו ושאלתי בשנית: "מהו החשש הזה? מה חוסר השקט?" אמרתי לו, יתברך: "פסח בפתח, ואתה מלכנו אמרת לנו 'חייב אדם לראות את עצמו', ואני מבקש לראות... מבקש לצאת מהמצרים האישיים שלי, לצאת לחירות מהדאגות".

והנה, לאחר זמן קצר של התבודדות עם ה' חשתי תחושה חזקה מהסרעפת שרוצה לצאת החוצה, היא הייתה בצבע ורוד עז, כמו כוח פנימי שרוצה לפרוץ ולהיגאל. והנה כנגדו בחזה חשתי כוח שדוחף אותו חזרה למטה וצובע בשחור את הרצון הקדוש...

ה' הראה לי שיש דבר נפלא בתוכי שהוא נתן לי כדי שאוכל להשפיע ממנו. אך אני עוד מפחד לתת ממנו עד הסוף, ולכן חוסם אותו מלהתגלות במלוא תפארתו, במלוא הדרו. "מה זה? מה תוקע אותו שם בפנים?" שאלתי. והוא ברחמיו הראה לי (כשאדם רוצה לראות עצמו, נותנים לו לראות), שעדיין יש בי ילד מתוק שפוחד קצת, חושש שלא הכול יאהבו אותו. לילד הזה יש צורך לגעת בכולם, שכולם יהיו מרוצים, ואם ייראה לו שאולי מישהו לא יתחבר לכל מה שהוא מביא, או שלא יהיה שבע רצון אפילו מדבר קטן, הוא מיד מצטמצם, כמו מפחית מאורו, מערכו ומכישרונו הפנימי כדי להתאים עצמו לסביבה. זו נקודה פנימית שחקוקה שם בלב. והנה מול הקבוצה החדשה שמתחילה קפץ גרגר החמץ, כי אני רוצה להתנקות, להשתחרר, הוא לא באמת שייך למהות שלי, למי שאני באמת – נשמה יהודית, אלוקית.

הוא ברחמיו הראה לי שעדיין יש בי ילד מתוק שפוחד קצת, חושש שלא הכול יאהבו אותו. לילד הזה יש צורך לגעת בכולם, שכולם יהיו מרוצים, ואם ייראה לו שאולי מישהו לא יתחבר לכל מה שהוא מביא, או שלא יהיה שבע רצון אפילו מדבר קטן, הוא מיד מצטמצם, כמו מפחית מאורו, מערכו ומכישרונו הפנימי כדי להתאים עצמו לסביבה

מעצם הראייה של הנקודה כבר נכנסה הנפש למרחב, מרחב-יה, השתחררה, נרגעה, חזרה ליכולתה, לכוחותיה. התמלאתי שמחה, חיות כזאת, מעצם המפגש עם האמת, מהקשר הפנימי אל ה', אל לבי. זו חיות פנימית נפלאה, חיות פשוטה עם ה'.

גם רוב זה טוב

ממפגשים עם נשמות רבות אני יודע עד כמה החסימה הזו שורשית ברוב בני האדם, הצורך הזה לאישור, שכולם יאהבו אותנו. חסכים מילדות וגלגולים גורמים לנו שנהיה משועבדים לעולם, נכמה לאהבה שלו, לאישור שלו, ולפי זה אנחנו עושים או לא עושים דברים, וגם אם עושים העשייה היא מתוך 'חצי כוח', לא זורמת, לא משוחררת, למה? כי העולם והאנשים נעשו האדונים שלי, אני עבד שלהם, וידוע ש"רק עבד ה', הוא לבד חופשי".

אחד ממוריי הפנה את תשומת לבי בפורים האחרון (כנראה הכין אותי שלושים יום לפני הפסח לניקיון החמץ הזה) לשורות האחרונות של המגילה: "ומרדכי... רצוי לרוב אחיו". התעוררתי מאוד לנקודה הזו, של שחרור הצורך שכולם יאהבו, שכולם יהיו מרוצים. גם רוב זה טוב.

הנה אנו מתקרבים לליל הסדר, עושים סדר חדש, מהו? כמו בתפילה: "ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיני אלוקיםואדם". הדיוק הוא היכולת לשאת את שני החלקים יחדיו, אך בסדר הנכון. אנשים שיש להם 'רק אלוקים' יכולים לאבד את הרגישות האנושית הפשוטה למקומו של האחר, לאבד את הכלל של התורה "ואהבת לרעך". גם מי שלוקח רק את 'בעיני אדם' מנגן רק לפי החליל של הסביבה, מרצה ומתחנף כדי למצוא חן רק בעיני אדם.

הנה בא הזמן הקדוש הזה, זמן חירותנו וגאולתנו, זמן שמסוגל לשחרר אותנו מהקצוות שתפסנו בנפש, מכל מה שהוא לא באמת אנחנו, שלא שייך למהותנו, זמן להשתחרר מכל הדאגות והפחדים, לחיים של גדלות, של אמת, של קרבת אלוקים ואדם, אמן ואמן.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם