אין לי שום סיכוי אחר

13 leviteh

יובל לויטה

תמיד אפשר להתחדש

אחד מתלמידיי (מבחינתי הוא המורה שלי) הוא אדם מבוגר בגיל גבורות. בן קיבוץ, שלא שומר תורה ומצוות, עדין נפש, שבאומץ ובענווה מעוררים התפעלות מעז לפתוח מחדש את חייו הפנימיים, ולברר בכנות את האמת בתוכו. הוא מעז לפגוש ולשחרר הרגלים של שנים, בהסתכלות, בחשיבה, בסולם הערכים שהנחו את חייו. היה מצליח מאוד בעיסוקיו בעבר, ומהבולטים בתחומו (שלא אפרט אותם כדי לשמור על פרטיותו).

בכל פעם שהוא משתף בבירורים שלו מהחיים, זה מעורר השראה. רואים ממש בחוש שאין באמת גבול וזמן ליכולת להתחדש, להשתנות. אני מאחל לעצמי ולכל אחד שנהיה נשמות מחפשות, משתנות, סקרניות, שנעז לחפש עוד, לעלות עוד, כל עוד נשמה באפנו.

העיקר הבריאות, האומנם?

הוא מגיע לשיעורים, למרות קושי וכאבים גופניים שלא מצליחים למצוא להם תשובה ברפואה הקונבנציונלית. הוא אמר שמרגיז אותו שאומרים לו "העיקר הבריאות", שהוא ממש נעלב מזה. הוא חש שזה כל כך חיצוני, כאילו אומרים לו "אני מפחד לדבר על האמת, בוא נישאר בקשר חיצוני". מניסיון חיי, הוא המשיך ואמר, אני כל הזמן רואה שדברים אמתיים מגיעים דרך כאבים, של נפש וגוף, אך הקרבה הזו לאמת, הקשר האמתי עם החיים, למרות הכאב ואולי בזכותו, מייצרת מתנות שאין דומה להן. אפשר שכל מערכות הגוף יעבדו כמו שצריך, שעסק הפרנסה יפרח, אך האדם יהיה מנותק מפנימיותו, מלבו, שלא יכיר את החוויה של קרבה, של רגש, של אמת, זאת בריאות? הקשבתי לו בהסכמה.

הכי מרגיז אותו שאומרים לו "העיקר הבריאות", הוא ממש נעלב מזה. זה כל כך חיצוני, כאילו אומרים לו, "אני מפחד לדבר על האמת, בוא נישאר בקשר חיצוני"
לדבר עם אלוקים

ואז הוא אמר שברצונו לשתף את החברים לקבוצה במשהו. שלא נעים לו שכולם משתפים כל כך הרבה מחייהם הפנימיים והוא יושב כמו צופה, וכעת ברצונו לשתף מלבו נקודה שהיא הכי משמעותית בעבורו כרגע. קולו היה כל כך עדין, סדוק קצת, שבור קצת, חשים דרכו את השנים, את הכאבים שעבר, שזיככו את נפשו, ויחד עם זה את האמת, את השמחה הילדית, את ההתפעלות. ממש אפשר היה לחוש בטהרת לבו. מעבר לסדקים, שמעתי בתוכו ילד קטן וסקרן מלא השתאות מהחיים, מלא רצון וכיסופים לחיות באמת.

הוא סיפר שהבן שלו אמר לו, ושהוא שמע גם כאן בשיעור, עצה בשם רבי נחמן מברסלב, ושזה כרגע עיקר החיים שלו: "לדבר עם אלוקים". הוא אמר שזה ממש פלא, שהוא פשוט משתף אותו בכול, "מדבר אתו בשפה שלי". הוא המשיך: "בכל פעם שאני משתף את אלוקים בקשיים או במחלוקת עם אדם אחר, אני שומע את הקול של אלוקים בתוכי אומר, 'סלח לו...'. זה תמיד חוזר לשם, רק סליחה, להעביר על מידותיי".

הוא אמר שהחויה הזו של השיחה עם ה' היא "חוסר ידיעה כל פעם מחדש", מדובר במצב שהוא אף פעם לא אפשר לעצמו להיות בו, "אני נותן את עצמי שם, אין לי שום סיכוי אחר".

קיבלתי מהסבא הקדוש הזה הרהורי תשובה עצומים. אדם שלכאורה לא שומר תורה ומצוות, אבל איזה לב, איזו נשמה, איזה קשר בלתי אמצעי עם ה', הלואי עליי. אני לומד ומלמד שנים על תפילה והתבודדות, ומזכיר רבות את הדיבור בשמו של רבנו: "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מהכול, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו, באיזה חדר, או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו" (ליקוטי מוהר"ן כה תנינא). ראיתי בחוש איך העצה הזו, של הקרבה המקורית לה', עוקפת את כל הצורות השונות, את הפרצופים והדעות, ופורטת על נימי הנשמה היהודית של כל אחד באשר הוא. וכאן, דרך השיתוף והדיבור של הסבא היקר הזה, היה משהו חדש לגמרי. הפשטות, התמימות, האמת. שנזכה כולנו, אמן.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם