מעיין חיים בלבו של אדם

b 13 leviteh

 

יובל לויטה

מקרר באנטארקטיקה

אני יושב בבית התפילה, הפה מדובב מילים, לא יודע מי שם בכלל, ולפתע אני מזהה שדמעות קטנות זולגות מעיניי, לפתע הלב פתוח עד לב השמים ורגשי אהבה ממלאים את תאי גופי. מה זה? מה קורה כאן? קלטתי שמחשבותיי נדדו אל בני אהובי – מעיין חיים. פרצופו המתוק, חיוכו שובה הלב, הפאות המתולתלות, אפילו את קולו הגבוה והנקי יכולתי לשמוע. התמונה הזו שחלפה במוחי הציתה את אש לבי ברגש עז של אהבה וחיות, שעד עכשיו היה כמו מקרר באנטארקטיקה. והנה כל התפילה קיבלה תפנית, פתאום "הגעתי" לתפילה, הפה והלב כבר יחדיו: "ואהבת את ה אלוקיך בכל לבבך"... זיהיתי שאותה אהבה שנדלקה במחשבה על בני עדיין מתנגנת בתוכי, והנה אני עולה אל ה', חש אהוב ונאהב, רואה ונראה, הכול קרוב כל כך, חי כל כך, אמתי. והפה והלב יחדיו ממשיכים: "ה' אלוקיכם אמת, ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה", כל מילה מורגשת, חיה בלבי בהסכמה, מהדהדת מעצימה ומרחיבה את החוויה של הקשר והקרבה הנפלאה לה' (ללבי, לבני, לחיים).

נראה שיש הרבה פחד, פחד להרגיש. כי ברגש יש איזה חוסר אונים. הפתיחות הזו, גם מזכירה לנו פעמים רבות שפתחתנו את לבנו ונפגענו

ידעתי שיש כאן סוד, שיש כאן עצה נפלאה, אך עדיין חשדתי ב"כשרותה". כלומר, מה זה לחשוב באמצע התפילה על בני? זאת מחשבה זרה, הרי אני אמור להיות רק עם ה'. בתפילה הזו שעברתי, החוויה באה בטבעיות, בלי שחשבתי עליה, אך האם מותר לי לעשות את זה מלכתחילה? לעורר כך את לבי, לפני התפילה? להזמין אותו שיהיה נוכח על ידי מחשבה על אנשים אהובים? באמצעות דבר שיותר מוכר ופועל על נפשי? ואז, לשחרר את הדמות ולהעלות את הרגש שנפתח אל ה' יתברך? (כל התשובות בע"ה בסוף).

הלב הוא האלוקות

ידוע שהתפילה היא השער לה'. היא הכלי לקרבה ולדבקות, ולכל הטוב שרוצים. ויחד עם זה מלמדים אותנו חז"ל שאף שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם, בני אדם מזלזלים בה (ברכות ו ב).

נראה שהזלזול לא נובע מאיזו עמדה של כוח, באמת לאמתה זו חולשה גדולה, שהיא תוצאה של המרחק והנתק של האדם מלבו. גם את זה כולם יודעים; התפילה נקראת עבודה שבלב, "ולעבדו בכל לבבכם - איזוהי עבודה שבלב? הווי אומר זו תפילה". וידוע שעיקר האדם תלוי בלבו: "מכל משמר נצור לבך... ממנו תוצאות חיים", ובמקומות רבים מגלים לנו שעיקר רצון ה' הוא בלבו של האדם: הקב"ה ליבא בעי (סנדרין).

חסיד של רבי נחמן בא להתייעץ איתו לגבי שידוך, ואמר לרבנו שהוא לא בטוח אם המקום שהאישה גרה בו מתאים. "השיב לו, כשיש להאדם לב ישראלי אין שייך אצלו מקום וכו'... כי הלב הוא האלוקות" (שיחות הר"ן קלט, וכן תורה נ"ו תנינא).

הדברים הללו ידועים לכל מי שרוצה את עבודת ה' באמת. אך לא מספיק יודעים איך ליצור קשר עם הלב. ובאמת פעמים רבות האדם אפילו לא יודע שהוא רחוק מלבו. לא שם לב שלבו סגור, שלבו מקפיד, שלבו מפחד, שלבו עצוב, מן הסתם גם בתוך התפילה הוא לא שם לב שהוא אומר מילים אך אין להן שום השפעה על הנפש. אור הלב שייך לעולם הרגש. ובזה בני אדם מזלזלים. מעדיפים דעת, הבנות, רעיונות, אך מה אתה מרגיש בן אדם? האם אתה יודע בכלל? נראה שיש שם הרבה פחד, פחד להרגיש. כי ברגש יש מין חוסר אונים. הפתיחות הזו גם מזכירה לנו פעמים רבות שפתחתנו את לבנו ונפגענו. הלב הוא מאוד רגיש. מספיק שספגנו הערות ציניות כשדיברנו מהלב בתמימות, או שביטאנו רגש אהבה, והאנשים החשובים לנו לא היו ממש פנויים, מהסיבות שלהם. הדבר יצר מציאות והיא נחקקה בלבנו עד היום. בכל פעם שנדחה, הלב התכווץ קצת, איבד את פתיחותו, את שמחתו, אפילו נסגר, והאנרגיה והכוח ברחו לשכל (בלי מודע). זה יצר הפרזה בדעות ובהבנות כדי "לשמור" על הלב, כדי לא להיפגע שוב.

כאשר אדם משתף בהבנה שלו מהלימוד שלמד בבוקר במסכת ברכות אין לו כמעט סכנה להיפגע. אין כאן דבר אישי, יש כאן פלפול ורעיון שלא מחייב קשר לבבי, את אותו רעיון היה יכול לומר גם מישהו אחר. אך אם אחד משתף את החברותא שלו בדבר רגשי, למשל שנפגע קצת כאשר אמר דבר כלשהו, והחבר ביטל את הדברים ביהירות. אז יש "סכנה", אתה לא יודע מה יחזור מהחבר, לבך כרגע פתוח בחוץ, יכול להיות שתהיה לו דחייה כלפיך, חוסר רצון להמשיך ללמוד אתך בהמשך וכו'.

ידעתי שיש כאן סוד, שיש כאן עצה נפלאה, אך עדיין חשדתי ב"כשרותה". כלומר, מה זה לחשוב באמצע התפילה על בני? זאת מחשבה זרה, הרי אני אמור להיות רק עם ה'

המחיר העיקרי של חסימות הלב מתגלה בזמן התפילה, כי היא עבודה שבלב. אדם עומד במעמד הכי מרגש שיש במציאות, עמידה לפני מלך מלכי המלכים, ואבוי - הוא לא נרגש ולא נרעש, אפילו לא חש כלום, והמצב הכי קשה, שזו הסתרה בתוך הסתרה, הוא שזה לא מפריע לו בכלל. אין שום התפעלות לבבית. המילים נאמרות כמצוות אנשים מלומדה, כרובוט, אמנם "רובוט דתי" ב"ה, אך עדיין זו מכונה, ללא חיות, ללא רגש. הנה הפה אומר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך"... כמה באמת אני מרגיש עכשיו אהבה לה'. איך יוצרים קשר אישי לבבי, חם, אוהב, קרוב?

אין שום ייאוש ברצון

ראשית יש לדעת שמי שעוד שואל את השאלות הללו הוא כבר קרוב. לפי רבי נחמן האחריות העיקרית היא לרצות את הקרבה, את הפתיחות. ברור שאי אפשר להצליח תמיד, אך אפשר לרצות תמיד. רבים התייאשו; זה לא ייאוש שנראה לעין, כלומר אתה לא רואה אדם בדיכאון, אך הוא התייאש כבר מהלהתחדש ברצון לקרבה אמתית לה', מקרבה אמתית ללבו, לחיים, ליקיריו (באמת אלו לא דברים נפרדים, זה אותו לב). אומר רבי נחמן שעיקר האחריות של האדם הוא לחדש את הרצון לקרבה: למרות כל מה שעברנו, אני עדיין מתעורר ומתחזק לרצות, רצון כן לחוש את הקשר, לחוש אוהב ונאהב ע"י ה'. לא להבין, לא ללמוד מה זאת אהבה, אלא לאהוב, להעז להרגיש מחדש את התשוקה לחיים, את הגעגועים שבלב, להעז לחלום להיות גדול שוב ושוב, לרצות את זה.

אישור לדרך

לשמחתי קיבלתי התחזקות עצומה מהאדמו"ר מפיאסצנא, ב"הכשרת האברכים" (ספר חובה!) למה שהתחולל בנפשי באותה תפילה, להתרגשות שנוצרה בעקבות המחשבה על בני. כל הספר מדבר על העניין הזה של איך להיות יהודי מתרגש, "אין כל אחד מאתנו אינו רשאי להשמיט כל יכולת ואמצעי מבלי לשמש בו לעשות את עצמו לבעל מחשבה חזקה ואיש מתרגש, בכל פעם יותר ויותר... שנרגיש את התרגשויות נפשנו לקדושה, לא לבד שבעצמה היא מתרגשת רק [אלא] גם ברצוננו ובבחירתנו נוכל להביא את עצמנו לידי התרגשות אף לידי התלהבות קודש, והוא מפני שכולנו אנשים מתרגשים נהיה" (שם פרק ט'). בספר הוא מסביר באריכות איך לעורר את הרגש, וכן נותן את העצה של מה שבדיוק חוויתי בתפילה: לצייר בדמיון את בנו האהוב, או אדם אחר שמפעיל אצלו את רגש אהבה, כהכנה לתפילה, "תכין לבם", כדי לעורר את הלב לחיים, לעורר את ההתפעלות הנפשית שתהיה חיה, ואז לשחרר את הדמות שציירת, ולקחת רק את רגש האהבה, את הנפש המתפעלת, אל מקורה, אל ה' יתברך. שנזכה להיות יהודים מתרגשים, אמן.

 

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם