נפלאות הים

b 13 leviteh

 

יובל לויטה

להרגיש את האלוקות בתאי הגוף

אני רוצה לשתף בהתחדשות מתוקה שאני זוכה לה עם אשתי. התחלנו בסייעתא דשמיא הליכה זוגית על חוף הים. כן כן, ממש כך. בתחילה זה היה נראה לי כמו מהלך של צמד קשישים שיצאו לפנסיה, וכל מיני זלזולים גבריים ציניים שיצאו ממני, אך הכול התבטל בבת אחת בפעם הראשונה שעשינו זאת. יש בביטול וההרפיה לנוכח הפאר האלוקי, בעצמת הטבע המתפרץ, במרחבים האינסופיים, משהו שמעורר את האינסוף שבתוכנו. אור הנשמה, החלק של ה' יתברך בתוכנו, כמו משתקף במפגש של מרחבי השמים והים. "תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, הרקיע דומה לכיסא הכבוד", ממש כך כפשוטו. האוויר נקי וצלול, הנשימה מתרחבת, הכול פתוח, "כל הנשמה תהלל י-ה" - על כל נשימה ונשימה. אשתי דייקה: "מרגישים כאן את האלוקות בכל תאי הגוף".

 

גילינו שכל יום מתגלה ייחודיות אחרת בים. הגוונים משתנים, גם עצמת התנועה של הגלים, "לפעמים הים שקט ואין גלים", לפעמים רועש ורוגש, ממש כמו מצבי הנפש המשתנים בתוכנו. הצלילות של המים, החול הלבן שבגבורה עוצר את המים כמו אומר להם עד כאן, כמו שה' אמר לו. הרוח מלטפת את הגוף, צדפים, להקות שחפים, וציפורים לא מוכרות עושות מולנו מופעי ראווה, הכול בשבילנו, "חייב אדם לומר לא נברא העולם אלא בשבילי". זו ממש ההרגשה - כאילו הקב"ה מציג לנו את מפעליו, כמו אומר לנו "בואו תיהנו מהבריאה שלי". והנפש מתפעלת ומקבלת חיות פנימית, ללא שום עזרים חיצוניים. העצמה והעוז הפנימי, כוח החיות, נובעים ומתפשטים, עולים מבפנים כוחות נעלמים, יחד עם עצמת הטבע המתגלה בחושים, "ה' עוז לעמו ייתן". והכול רק מעצם המפגש הפשוט הזה עם ההוד וההדר שה' הטמין בבריאה שלו.

כמובן, יש כאן עניין של שלום הבית, שיפור הזוגיות, השיחות האינסופיות, וגם השתיקות האינסופיות (תלוי את מי שואלים). וכן גם הכושר, לא לזלזל.

המפגשים האנושיים

אך כרגיל, עבדכם באופן אישי נמשך אל המפגש האנושי, אל הנשמות שה' מפגיש אותן אתנו בדרך. הרי כולנו מאמינים שהכול בהשגחה פרטית, כל דמות, כל נפש שאנחנו פוגשים, נשלחה ביום הזה ובשעה הזו להיפגש אתנו, כדי שנגלה משהו על עצמנו, על ה', על החיים. "וכל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה, והקב"ה מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקודת המרכז של העולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו" (ליקוטי מוהר"ן נד א).

 

לאורך הזמן, עם ההתמדה היומית, נוצרה לנו מעין "חבורת ים", כלומר יודעים בדיוק את מי נפגוש ואיפה, ואפילו מה הוא ילבש. נשתף אתכם קצת בדמויות העיקריות שאנו פוגשים, וודאי שזה רק מה שהם מעוררים בלבי. כי שם בים מתגלה אור האחדות, איך כל הפרטים והמצבים המשתנים באמת לאמתה מעידים על האחדות הפשוטה (ליקוטי מוהר"ן ב, תנינא). כמו שאני חש את הריחוף והחופש דרך המראה של השחפים המעופפים, כך ממש נוצרת הזדהות עם הנשמות שפוגשים בדרך, ועם החלקים שלהן בתוכי.

לאורך הזמן, עם ההתמדה היומית, נוצרה לנו מעין "חבורת ים", אנחנו יודעים בדיוק את מי נפגוש ואיפה, ואפילו מה הוא ילבש

 

"הגיבור"- כתפיו הרחבות נעות בנונשלנטיות, רואים שהוא כבר עשרים שנה רץ בים. אף אחד לא יכול עליו, משקפי שמש מכסים את עיניו, בלורית שופעת מבצבצת מכובע המצחייה, ונראה שהוא ממשיך לרוץ עד קריית שמונה. כל פעם שאני פוגש אותו אני מתחיל לעשות תנועות קצת יותר קצביות, שידע שגם אני גיבור, שלא יחשוב שאני רק הולך כמו חנון עם אשתי, אלא ידע שאם ארצה אוכל אפילו להשיג אותו (הכול מרגשי נחיתות כמובן). הוא מעורר אצלי את העבר הצבאי המפואר, הלוחם מהסיירת שבי, שפתאום קפץ משום מקום, את נקודת הגבורה, הגבריות, הניצחונות.

 

והנה "הסבלני". רואים אותו מרחוק, עומד שעה ארוכה, מתרכז, במצב דומם, לא נע ולא זע, כמו אבן. עד שאנחנו מתקרבים אליו, ואז הוא מתחיל להניע את הצוואר בתנועות עדינות, למשך אינסוף דקות, ואנחנו יודעים שכך נראה אותו גם כעבור ארבעים דקות בדרך חזרה. איך הוא מסוגל? איזו סבלנות, איזו התמדה (זה לא ממש חלק שהכרתי בי, זה חלק שכנראה ה' עורר אותי לכסוף אליו, לרצות אותו. תודה).

 

וזאת "הרוחנית". הולכת לה לאטה, יודעת משהו שאנחנו לא יודעים, לא חסר לה כלום, אין לה שום מטרה, שום תכלית, לא באה בשביל הכושר, לא באה עם רצון להשיג משהו מסוים, רק חיוך מואר על פניה, והרגליים כמו הולכות מאליהן. כולה חיוכים ואור. שנזכה, אמן.

 

וזה "הזקן הילדי". נראה כבן שמונים, אך מה מעשיו? אוסף צדפים מהחול. כאילו אין עולם. איזו מתיקות, איזו שובבות, נראה שמתחיל מבראשית. גלגל הוא שחוזר בעולם, הנה סיים את המרדף אחרי חיים-מקצוע-עבודה-אישה-ילדים-נכדים, והוא חוזר להתחלה, להיות שוב ילד קדוש, מלא תום, מלא פשטות. מרים אלינו מבט שובב ומחייך, אך מיד חוזר להתלהב מאיזה צדף נדיר שמצא זה עתה.

 

או... הגענו אל "הפטפטנית והשתקנית". שתי בנות קיבוץ (כך נשמעות) בריצה קלה, האחת מקשקשת תוך כדי התנשפות, "את לא... אוף... אוף (נשימות) מאמינה, מה הוא... אוף... אמר לו... אוף... באספת הקיבוץ, אוף... אני במקומו לא הייתי מראה את עצמי... אוף אוף". והשנייה, "השתקנית", לא מוציאה הגה. או מפני שהראשונה לא נותנת לה לדבר או שהיא פשוט לא יכולה לבצע את שתי הפעולות של דיבור וריצה יחדיו. עם כל התשובות הזדהיתי.

 

לב לכולם

 

חלק מהנשמות מרימות מבט, חלקן אומרות שלום בשקט, חלק ממש מחבקות במבט, וחלק תוקעות עיניהם בחול כיענים, רק לא ליצור קשר. אך אני מגלה להפתעתי שלכולן יש לי לב. נראה שמרחבי הים והאוויר פותחים את המערכת הזו של גוף-נפש, פתאום יש לך מקום לכולם. זו הרגשה שאני מנסה לשמר, להרחיב (לרוב היא עוברת עם הכניסה לאוטו). יהי רצון שנזכה להביא את "הים", את המרחבים הללו, לתוך היישוב, לתוך מרדף החיים. ראיתי שככל שאנו מתמידים, משהו מתחיל לקרות, להשתנות, במרחב האישי. זה לא בשכל, וקשה לתאר את זה, אך זו הרגשה שיש יותר גדלות, יותר אוויר בריאות, יותר מרחב, יותר יכולת לעבור על מידותיי, יותר מעוף. אחים ואחיות קדושים, מומלץ בחום (רק לא בזמן שלנו).

 

 

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם