ולנו יש את השבת

b 13 leviteh

יובל לויטה

הירידה מהפסים

כאשר התחלתי "לרדת מהפסים" (ההגדרה הראשונה של אבי לחזרה בתשובה שלי), אחרי שראיתי שה"פסים" לא מובילים לשום מקום, היו שלבים רבים בדרך. אך ה"בעיות" התחילו כאשר הופיע אצלי רצון מעשי לשמירת התורה והמצוות (בלבי זה היה כבר הרבה שנים קודם). יש סיפורים רבים ונפלאים על כל מה שהתחולל בנפשי, ומול האנשים היקרים לי, הוריי, ובעיקר אשתי היקרה, שאז הייתה בהתנגדות (מובנת) לבעל ש"הולך ויורד מהפסים". איפה ה"חתיך" שהכירה? פתאום הבלורית מתקצרת, הפנים המגולחים מתמלאים בשערות, וה"גזרות" הולכות ומחמירות. מה יהיה?

מה באמת יש בינינו?

התקופה הראשונה הייתה מורכבת ומאתגרת מאוד, אך תוצאותיה העיקריות היו עומק עומקים של קשר שנוצר בינינו. התנועה הראשונית של התשובה, ובעיקר בזמן שהחלו אצלי השינויים החיצוניים בעקבות העול המעשי של המצוות, הכריחה וחייבה אותנו לעשות בירור נוקב, עמוק וכן, של מהות הקשר שלנו, מהות הרצון של כל אחד. מה באמת יש בינינו? מה באמת רוצים? איך כל אחד יכול להיות הוא, אבל באמת, בלי פחד, ושזה לא יהיה על חשבון האחר? על הדרך הלך והתגלה מה יש בכל אחד מאתנו, גם האור שבו וגם החושך, כלומר החסימות והחלקים הלא משוחררים שכל אחד בא אתם מהעבר המשפחתי שלו, נקודות שהלבשנו זה על זה, בלי מודעות. מה כן היה שם? בחסדי ה' בהמשך הבנתי שלמרות המורכבות והקשיים, הייתה שם כל הזמן (אצל שנינו) אהבה גדולה, ומחויבות אמתית לתיקון. וכן היה ציר של רצון אמתי לאמת, לחיות באמת, לא להתפשר, לדייק בחיינו, הפרטיים והמשותפים (שזה בחסדי ה' נמשך עד היום והוא ציר הקשר שלנו, המחויבות לחיות מתוך מהות, מתוך קרבה אמתית לעצמנו, זה לזה, לה').

התנגדויות ובירורים

אני בוחר לשתף בהתרחשות שנוגעת באחד מאלף אלפי בירורים שעברנו, שמטרתה כמו בכל הטורים, להתקרב ולקרב, לגעת בעומק הלבבות, להגיע לגילוי משותף של אור ה' בלב כל אחד מישראל, ולגילוי שכינה בבתי ישראל, לשלום בית אמתי, של גדלות וקשרי אמת לבביים.

השבתות המשותפות שלנו בתחילה היו מורכבות ביותר, כאשר אני משתדל יותר ויותר לשמור כל פרט, מדי פעם מקפיד קצת, אולי הרבה (תלוי את מי שואלים) מתוך חוסר הביטחון שלי, חוסר ביטחון ובהירות של הכיוון היהודי בכלל, וכן של פרטי ההלכה שהיו כל כך מרובים וזרים לחיי הקודמים. אך בכל זאת, בחסדיו יתברך, התחילה קדושה להיכנס לחיינו. היו שם סעודות נפלאות, בישולים מדהימים מידיה של אשת החיל שלי, שירים שתמיד אהבנו לשיר, אך גם הרבה מתח, חוסר הסכמה, התנגדויות ובירורים.

באותו זמן קיבלתי צו לשבועיים מילואים. בשבת הראשונה אשתי נסעה לבית הוריה כדי לא להישאר לבד עם הילדות, וניצלה את ההזדמנות ש"הדוס" יצא מהבית. היה לה ברור שבלעדיי היא לא תישאר בביתנו ולא תשמור שבת, כי זה "שלי" ולא "שלה". היא חשבה להיות מוקפת במשפחה, במקום משוחרר, שיכולים לראות בו טלוויזיה, להדליק חשמל ולכבות, בלי הצמצומים של בעלה והדוסים שלו.

לא מוותרת על השבת שלי

מכאן הפלאות מתחילים. אשתי היקרה שיתפה אותי בכנות שהשבת שעשתה בבית ההורים הייתה לה ממש קשה. היא חשה שרועש שם מדי, שאין קדושה. פתאום זו לא הייתה שבת. אמנם היא הייתה מוקפת במשפחה אוהבת, אך היא לא נהנתה, לא נחה, ובעיקר היה לה רועש כמו יום חול.

היא סיפרה שבתחילה, מתוך מחשבה הרגלית, כאשר ידעה שלא אהיה בשתי השבתות, היה ברור לה שבשתיהן תהיה בבית הוריה. אך בעקבות השבת הזו אמרה לעצמה: "אין מצב, אני לא מוותרת על השבת שלי". היא החליטה באומץ להישאר בשבת בביתנו, "לזכור ולשמור" בלעדיי. ומיד משפחות צדיקות, חברים שלנו שהיו בתשובה בעצמם, וגם היו שותפים לדרך שלנו, הזמינו אותה לאכול אתם. וכך היא סידרה לעצמה שתי סעודות בבתי חברים, וכן סעודה אחת שלה בבית עם הילדים, עם השבת שלה.

בית אחר לגמרי

בחסדי ה', רגע לפני שבת, בנסים גלויים, שחררו אותי ובאתי הביתה לשבת. חזרתי לביתנו, אך זה היה כבר בית אחר לגמרי, כל כך שונה - לא בחיצוניות, אלא היה שם לב אחר, של אשתי. לב אחר, פתוח כלפיי, אוהב ומקבל, ובעיקר לב לשבת. זו כבר לא הייתה השבת שלי, זו הייתה שבת של שנינו. "אוי אבא רחמן, 'ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקים להודות... להלל ולשבח".

המהלך האלוקי הזה שהקב"ה ארגן - המילואים, הנסיעה לבית הוריה, השחרור מהמילואים ברגע האחרון - גרם לאשתי לגלות, שבאמת לאמתה היא ממש רוצה את השבת, שזה צורך שלה, שזה רצון שלה, ולא באמת התפשרות בשבילי כמו שהסבירה לעצמה עד אז. היא קלטה שההרגשה הקרבנית הזאת, שמישהו לוקח אותה מהרצון שלה, "עושה לה" ו"גורם לה אכזבה ותסכול", זה לא בעלה, ולא השבת ולא ההלכה. זו נקודה אישית שלה, של החסרה שחסמה אותה עוד הרבה לפני כן, ומופיעה במקומות רבים בחייה. והקושי היה מזה שהיא חשה שזו לא הבחירה שלה, שאין שם נוכחות שלה כביכול, וזו נקודה שהיא רצתה לתקן ולהשלים בנפשה בלי קשר לשבת. כלומר לחזק את המחויבות שלה לרצון שלה, לבחירות שלה. לידיעה שאף אחד לא יכול לקחת אותה ממקומה, שיש לה מקום בלתי תלוי.

היא הבינה שהיה כאן תיקון גדול. זו לא רק השבת שנכנסה לחייה מתוך הסכמה ורצון, אלא תיקון שורשי של ההחסרה שלה, והמחויבות לבחור באופן כללי בחייה. כאן ממש אפשר לראות בחוש, "שיותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל". ההתרחשות הזו אפשרה לה לגלות את הקשר ואת החיבור האישי המרגש לשבת קודש, בלי קשר אליי בכלל. ובהפרדה, היא חוותה שזה ממש שלה. היא הבינה והסכימה שהיא לא באמת מוותרת על שום דבר בשמירת השבת, אלא להפך, זה שיא החיבור שלה, שורש רצונה. החוויה שעברה בשבת אצל הוריה הייתה כמו של "הגלגול הקודם", עכשיו התגלה בה רצון פנימי מעומק הנשמה, שמכירה את אור השבת מתוכה, ללא מתווכים.

כל אחד רוצה להרגיש שהוא בוחר

הלימוד הפנימי, העיקרי, היה ההבנה של כמה צריך לכבד את המקום של הרצון, של הבחירה, שאדם ירגיש שהדברים שהוא עושה קשורים אליו, שהוא בחר בהם ושהם לא נכפו עליו. כל אחד רוצה להרגיש קשר אישי עם הדברים. לא מדובר רק על מי שעשה את הדרך מעולם "חופשי" לעולם של עול תורה ומצוות, אלא גם כל מי שגדל בבית דתי, ולכאורה תמיד היה שם - גם הוא מחויב לחזור בתשובה. אני נפגש עם רבים שמקיימים את התורה והמצוות מילדות, אך הם משתפים אותי ומספרים שאין בהם שמחה, הם לא מרגישים עונג בשבת, לא חשים שהתפילה ולימוד התורה מחיים אותם. פעמים רבות מתברר שהסיבה לחוסר החיות היא שהאדם עדיין לא התעורר לנקודת הבחירה, להרגשה שזה שלו. ואז זה מתנהל כמצוות אנשים מלומדה, ללא עונג, ללא שמחה, שהיא תוצאה של רצון, של קרבה וקשר לעשייה. ודאי שזה לא אומר לעזוב את הדרך, אך כן להעז באומץ לחפש את החיבור האישי לתורה ולמצוות, לחפש את הצורה המיוחדת שלי להתפלל, ללמוד. כמו שכותב רבי נחמן בסיפור מאבדת בת מלך: "וראה שביל אחד מהצד". אמנם הדרך היהודית היא כללית, דרך של תורה ומצוות, אין אחרת. אך ה"שביל" הוא מאוד ייחודי, הוא שונה מאדם לאדם. אנא חפשו אותו, גלו את השביל שלכם, קחו אחריות על צורת ההתקרבות והחיבור שלכם למצוות, לה', כדי שהתיקון יהיה שלם, "בשמחה ובטוב לבב", אמן.

 

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם