היום לא נגמר לי

b 13 leviteh

יובל לויטה

יום שלא נגמר

הנה בלי ששמתי לב התפתח לו יום צפוף וארוך ללא הפסקה מהבוקר עד אחר הצהריים, עמוס עיסוקים מעיסוקים שונים, ואני נע ומיטלטל לבקשותיה של אשתי הצדיקה לכל מיני עניינים לא מתוכננים מראש שקפצו עלינו. אני יודע שבערב אני עוד צריך להעביר שני שיעורים המתקיימים הרחק מביתי ויש לנסוע אליהם כברת דרך – ולהיות בהם ערני ומיושב דעת. איך זה יקרה? אף אחד לא יודע...

לפי הטבע, לפי הסדר הרגיל 'שמתחת לשמש', ברור שלאחר יום עמוס כזה האדם אמור להיות עייף וצריך מנוחה, ובטח שלא יהיו לו כוחות להתחיל עוד משהו משמעותי בסוף היום. ככה השכל שלנו מדקלם ומעביר מסרים קדחתניים אין סופיים לנפשנו, 'מסרים מדעיים' על כמה דרוש לאדם לישון על מנת לתפקד ועוד הסברים שכולם מבוססים על סיבות (ושוכחים את סיבת הסיבות, את מסובב הסיבות). ודאי שהכול נכון ומבוסס, ואם אתה אדם דתי הוא יראה לך את זה ברמב"ם, מצורף במראה מקומות, הלכות של דעות על הכול, אחד לאחד, סיבה ותוצאה. הנה אם לא תישן שמונה שעות בלילה לא תוכל לתפקד כמו שצריך וכו'. ודאי שהכול חכמה נפלאה ויקרה ויש סדר בבריאה, קודם – ונמשך, אך כל זה עדיין בא מתודעה של עץ הדעת, של טוב ורע, מתודעה של פירוד, של מרחק. זה מה שעושה השכל – תופס מרחק (מסביר 'על', ולא חי 'את').

הניגון האלוקי

אך אין זה המקום השורשי האמתי שהקב"ה, אב הרחמן, רוצה בשבילנו. הוא רוצה שנאכל מעץ החיים, שנשיג את הניגון האלוקי האין סופי שבמציאות, שהוא הרבה יותר מכל דבר שהשכל המצומצם יכול להבין. תודעה של עץ החיים מגלה שאין באמת סדר רגיל, אנושי; שאין בהכרח קשר בין שעות השינה שאישן לכוחות ולחיות שארגיש בהמשך. אלו הם קשרים שאנו עושים בעץ הדעת. חכמי הסוד מסבירים לנו שעץ הדעת ועץ החיים אינם אירוע היסטורי שהיה בתחילת הבריאה אלא שני ממדים שיש בתודעת האדם זה לפנים לזה.

עץ הדעת משמש לבוש וכלי לעץ החיים. הוא מראה לנו איך להסתדר כאן בעולם הזה, מראה את הדרך המוסרית והנכונה לנהוג, את הטוב והרע שבמציאות, וחשוב מאוד שנלמד להבחין ביניהם. אך זהו רק לבוש לקיום האמתי שלנו, לעצם החיים. חיות הנשמה משוחררת מכל מצב, זמן ומקום – שם יש חיות בלתי תלויה הממתינה בעומק חוויית חיינו. זהו הסוד הראשוני, שהקיום האמתי שלנו אינו באמת 'מתחת לשמש' אלא הרבה מעל הטבע, מעל השכלים והדעות. "כל נשמה יהודית נושאת את ניצוץ האלוקים בקרבה" (ימימה זצ"ל). בלי לשים לב אנחנו 'נופלים' לרמת ההכרה הנמוכה של השכל שמסביר את 'עובדות החיים': "תהיה הגיוני; איך תיסע עכשיו אחרי יום כזה?" לפעמים נכון להקשיב לו, אך הבעיה היא שפיתחנו תלות בממד הזה ואנחנו חושבים שהוא מי שאנחנו, וזהו. זה מצב הגלות, כלומר המרחק מפנימיותנו האמתית. איבוד הקשר עם מקום זה מייצר אדם שהוא אולי מוסרי מאוד, ואי אפשר לומר עליו שום דבר רע, הוא 'כשר בד"ץ', אך איננו חי. רבי נחמן רצה לעורר מתרדמת עץ הדעת וצעק לחסידיו: "נכון, אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי – רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער"; שתהיו נשמות מלאות בחיות אלוקית, מלאות שמחה ומדושנות עונג. כשאדם נעצר בעץ הדעת בלבד יש הרגשה של חוסר רצון, של זקנה רוחנית, כי מקום החיות וההתחדשות והזרימה הטבעית נמצאים בממדים הפנימיים שלנו, בעץ החיים. תסכולים רבים, שהם תוצאה של ויתור יתר והתפשרויות גדולות על דברים מהותיים ויקרים ללבנו, נגרמים מהכניעה המהירה מדי והלא מבוררת לממד החיצוני של לעץ הדעת.

האדם אמור להיות עייף וצריך מנוחה, ובטח שלא יהיו לו כוחות להתחיל עוד משהו משמעותי בסוף היום. ככה השכל שלנו מדקלם ומעביר מסרים קדחתניים אין סופיים לנפשנו, 'מסרים מדעיים' על כמה דרוש לאדם לישון על מנת לתפקד
להקשיב 'לעצים' שבתוכנו

והנה ממשיך סיפורנו: הערב ירד, ואני התיישבתי בסלון לדקות ראשונות של מנוחה מהבוקר, מנסה ליישב את דעתי. האם לצאת לשיעוריי הערב (שאני אוהב מאוד) או לוותר וללכת לישון. הקשבתי פנימה, וראשית עלה 'עץ הדעת' (הוא תמיד עולה ראשון) ונתן את כל תירוציו ההגיוניים, המלומדים. אמרתי לו: "שלום עליך, עץ יבש וקר שלי, תודה. הקשבתי לך קשב רב, עכשיו פנה מקום לעץ החיים". נשמתי נשימה עמוקה, פיניתי מקום ואפשרתי לעולמות הפנימיים להתגלות.

והנה בפלאות מתברר ששם עמוק בתוכי לא מתרשמים ולא מתבלבלים מההסברים הרבים; שם פשוט מתקיימים, והנה עלתה תשובה: "סע, אחי אהובי, שחרר את עצמך, זה חשוב ללבך, אתה לא אחראי לעייפות, לערנות; שכחת מאיפה החיות שלך? מיהו הנותן 'ליעף כוח'? המיטה שלך? הגוף שלך? 'הלכות דעות'? לא ולא, רק ממני כוחותיך, חייך, אני הנותן לך חיל לעשות, אני החיים שלך, אני מחיה את הכול, ואם ארצה תוכל לנוח מאתיים שעות ולמרות זאת להיות עייף, ולהפך – לישון שעה ולהיות כמו נמר, מלא חיות, עוז ושמחה ללא שום שינה. רק שחרר והרפה אליי, תן לי לתת לך כוח, צא לדרך ואל תתחשב כרגע בהיגיון, לא הפעם".

חיות שכזאת

טוב, לא הייתה בררה – עץ החיים פשוט דחף אותי, שחרר אותי לעולם של אמת, לעולם חופשי, לחופש אמתי של שחרור מהתלות במושגי הטבע. הוא העלה אותי מעל השמש, ושם המושגים אחרים לגמרי.

השעון שעל הקיר הורה אחת בלילה, אני כבר הייתי אחרי שני השיעורים ביום ללא שום הפסקה, אבל עמדתי בביתי ולא הצלחתי לישון. כל התאים היו מלאים באור, הגוף ערני כל כך, נראיתי כמו מי שרק קם משינה עמוקה ומתחיל יום חדש; היו כאלה חיות ואנרגיה בשיעורים והן נמשכו עכשיו גם לתוך הלילה. הכול חי ונשם, הרגשתי חיות שלו יתברך בתוכי, הייתי מלא בכוח, מלא באהבה, רציתי לחבק את כל העולם, לתת מזה ולהודיע בעולם שכולם ישמעו: "אחיי אהוביי, אתם שומעים? 'אין עוד מלבדו'! הוא חיותנו, הוא אלוהינו, אל תיתנו כוח לשום דבר אחר להגביל אותו מלתת לו לתת לנו כוחות. הוא מוכן וזמין תמיד בתוכנו וממתין 'לכל אשר יקראהו באמת', שנדרוש אותו". תודה לך ה' שהזכרת לי מאיפה הכוח האמתי, מה זה לחיות באמת, מה זה להיות ער, תודה.

 

okm shvat

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם