לברר את הגבורה

13 leviteh

יובל לויטה

הנפש לא מרוצה

באחד השיעורים חשתי שיש בי דינים, מין "כעסים קטנים" ומרמור כלפי הקבוצה שאני מלמד. שאלתי את נפשי: מה קרה מתוקה? מה הכעס? מה חוסר המרוצות? הרי אלה נשמות שאת כל כך אוהבת ומעריכה.

"לכאורה" הייתה סיבה חיצונית: כמה תלמידים שמגיעים באופן קבוע לא באו הפעם, אך באמת זה לא היה חריג ומוגזם, הייתה קבוצה מספיק גדולה, וגם בעבר היו מקרים דומים שתלמידים לא באו וזה לא כל כך הזיז את הנפש. מה בכל זאת קרה הפעם?

ואז ה' נתן לי לקלוט את התמונה. ביום הזה, לפני היציאה לשיעור, חשתי לא בטוב. הגוף לא היה מאוזן, מין חולשה כזו. ולמרות זאת התגברתי ובאתי לשיעור. קלטתי שהייתה כאן גבורת-יתר שלי. הצורך האמתי המידי היה להישאר בבית, אך התגברתי לכאורה "בשם כל ישראל", כדי להשפיע וללמד, לעשות טוב בעולם. לאמתו של דבר, זו הייתה גבורה שלא באה מהמקום הנכון, לא באמת בשם ה'. איך יודעים?

הרגל אנושי מוזר

יש בנו חלק קדוש, שהוא ממש חלק ממנו יתברך, אור הנשמה הקדושה שלנו. נקודת מהות בתוכנו שלא משתנה. והיא לא מתרשמת מההסברים השכליים החיצוניים שאנחנו מסבירים לעצמנו - "מסירות נפש לעם ישראל", "בשם ה'". לא! היא מגלה לנו, זה לא היה באמת זה. זה סתם חוסר חיבור וחוסר נאמנות להרגשה הפשוטה של החולשה הגופנית, דילוג לא מבורר על הצורך הפשוט במנוחה. אנו מעדיפים להציג את זה לעצמנו כגבורה בשם ה', להצדיק את חוסר הרגש לקיום הפשוט. מלבישים אותו באלטרואיזם, בגדלות לא מבוררת. הנשמה, המהות הפנימית שלנו, משיבה אותנו למקום האמתי (למי שמעז להקשיב).

כאשר זה לא מדויק, כשהתגברות לא באה מהמקום האמתי, האלוקי, אז אחרי התגברות כזאת יש דינים, ביקורת על הסביבה, על כל אלה שלא באו לשיעור - "אני מסרתי את נפשי בגבורה עילאית על השיעור, ואתם? כל אחד כאן עושה מה שהוא רוצה!" כשזה בא מהמקום האמתי, המהותי, לא מאשימים אף אחד, לא כועסים. הכעס על הסביבה הוא באמת הרגל אנושי מוזר מאוד. משליכים על הסביבה "המסכנה" את כל הדברים הלא מבוררים שלנו, ואז אפשר קצת להרגיש טוב, כי זה הם. הרי "אני בסדר, אני גיבור", מוזר מאוד! כל מי שרוצה לשחרר את נפשו, לגלות את אור האמת, צריך להזדרז ולהעז להיפרד מהדבר המכוער הזה. זו חולשה נוראית שחוסמת את כל האפשרות להתפתח ולהתקרב. כשיש לך השלמה אמתית עם ההתגברות שעשית (שבאת לשיעור למרות חולשת הגוף) אתה לא צריך להצדיק את עצמך כל כך הרבה, לא צריך לבקר, אלא אתה שקט מבפנים.

אבני הבוחן של גילוי גבורה שבאה ממקום אמתי הן: הסכמה של הלב, אי דחייה וביקורת של המציאות, השלמה פנימית. בכללות אפשר לומר שגבורת קודש היא מלאת כוח וחיות, ולא תחושת התפשרות של כפייה חיצונית
גבורה שמסתירה חולשה

מידת הגבורה היא "קודש קודשים", היא מידה יסודית בכל עבודת תיקון הנפש והתעלות האדם. בלעדיה ממש אי אפשר להתקדם, בלעדיה אי אפשר ליצור שום תיקון ושינוי של הרגלים ושל מידות לא טובות בנפש, שכנגדם דרושים עוז וגבורה. אך כמו בכל מידה, ישנה "המידה שכנגדה", כלומר הצורה הלא מבוררת שלה. מתגברים ממקום לא נכון, מרגשי אשם, מ"לא נעים", מצורך לרצות, להיות נחמד או מסתם החסרה בצרכים הבסיסיים, מתוך הרגל ישן. יכול להיות ילד שכל הזמן לא הניחו לו, אז גם הוא לא מניח לעצמו, כל הזמן "כנגד עצמו". זאת לא גבורה אלוקית, זאת באמת גבורה שמסתירה חולשה, אי יכולת להיות נאמן למה שצריך ורוצה באמת.

"גבורה דקדושה"

גבורת האמת, "גבורת הקודש", באה מתוך ידיעה פנימית שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון, למרות הקושי והוויתור העכשווי. בגבורה זו יש הסכמה פנימית, אין האשמה, כעס או דחייה כלפי אף אחד. זה כוח שיוצא מפנימיות הנשמה, האדם מוסר את נפשו, מרצון, למען מטרה עליונה שהוא מאמין בה.

אבני הבוחן של גילוי גבורה שבאה ממקום אמתי הן: הסכמה של הלב (למרות הקושי), אי דחייה וביקורת של המציאות, השלמה פנימית. אלו סימנים בסיסיים לוודא שמה שהאדם עושה עכשיו בא מגבורה מבוררת, גבורה "לשמה". בכללות אפשר לומר שגבורת קודש היא מלאת כוח וחיות, יש בה התחושה של עצמת "הקביעה הרצונית", ולא תחושת התפשרות של כפייה חיצונית.

..."וכשמחזקים ומתמלאים אומץ, מתחלת גבורת קודש של מעלה לפעם בנשמה, ולהצליח בכל דרכיה" (אורות הקודוש ג עמ' רלח).

כנגד זה ישנה "הגבורה של ההפוך". היא נראית מבחוץ דומה, אך היא כל כך שונה במהותה הפנימית. אפשר לחוש בהבדלים בצורה פשוטה יחסית (למי שבאמת רוצה). בגבורה כזו, תוך כדי שאתה מתגבר אתה חסר שקט, כועס, על עצמך, על האחר, על המצב, שלכאורה לוקחים אותך מעצמך, "שגורמים" לך ככה להתגבר, לוותר על מה שאתה רוצה באמת. תחושות אלו הן עדות נאמנה שזו גבורה לא מבוררת, לא אלוקית, אלא גבורה של הרגל נפשי, אולי "קרבניות", מתגבר בלית בררה, בעל כורחך, בררת מחדל, היא לא באה מבחירה אמתית אלא מחוסר ביטחון וערך עצמי. שוב אתה מוותר על מה שחשוב לך, כדי לרצות את העולם, ועוד כ"בונוס" קורא לזה "גבורת קודש", זה זיוף. אפילו אם אנשים משבחים אותך מבחוץ (שזה אחד מהגורמים המעכבים ביותר). כלומר יש כאן סתירה - האדם לא מדייק אך זה נראה לו בסדר כי הוא מרוויח רווח משני: התשבחות ומחיאות הכפיים של החברה על גבורתו. כפי שרואים, הסביבה מאוד אוהבת ומשבחת כל מי שמוותר על עצמו, בלי להבחין אם זה מאמת או מחולשה; העיקר שמוותר. ושוב נדרשת כאן "גבורת קודש", להעז לוותר על הרווח המדומה הזה. לפתח יכולת לשחרר את המשקל הגדול מדי שנותנים לחיצוניות. הכלל הוא שכאשר הגבורה באה מהצד האחר (ס"א) זה לא יביא ברכה, זה לא יביא שמחה אמתית, ב"גבורת קודש" יש סיפוק, מלאות, שמחת ניצחון.

הדגש בשיחתנו הוא לא מה לעשות או לא לעשות (ללכת לשיעור או להישאר בבית), אלא זה מיקוד פנימה, למקום שממנו נובעת העשייה, שממנו באה הגבורה. אם בחרת להתגבר, לקחת על זה אחריות, זה שלך, אף אחד לא אשם שהתגברת. שמח בזה, התחזק מזה, עלה למעלה מזה בן אדם, בלי חשבונות רבים. ואם אתה לא מצליח לשמוח, הרפה, "הרפו ודעו", זה לא פחות גילוי רצונו יתברך.

יהי רצון שבימים יקרים אלו, רגע לפני חנוכה, נזכה לגבורה אמתית, גבורת החשמונאים הקדושים. שרוח ה' תתגבר בלבנו ושנזכה דרכה לגבור על כל החושך הפרטי והכללי, בדרך לגאולה האמתית והשלמה ברחמים, אמן.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם