לואיס לא היה מוכן לשקוע Featured

 10 books

דוד שמחון

סיפורו של ניצול, גבריאל גארסיה מארקס. הוצאת עם עובד: תש"ף.

וואו. וואו. וואו. אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. עוצר נשימה. ספר קצר מאוד אבל מיוחד מאוד ומעורר השראה ממש. הסוף של הסיפור ידוע מראש כבר מהכותרת שלו – הוא ניצל. הכול בסדר. ובכל זאת – זה ספר מותח שלא יכולתי כמעט להפסיק את קריאתו עד שסיימתי אותו.

אנחנו בימים קשים. אני מרשה גם לעצמי להגיד את זה. אז נכון שיש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני בימי הקורונה האלה בלי שום השוואה, ובאמת מצבי טוב בסך הכול. ונכון גם שהיו תקופות קשות הרבה יותר ואנחנו דור מפונק – ובכל זאת אנחנו בימים קשים. וימים קשים דורשים מאיתנו הרבה יותר כוחות. כוחות להישאר מעל המים, לא להיכנע לכוח הכבידה, להאיר פנים, להרים את עצמנו ואת משפחתנו ולמצוא כוחות למען החברה והעם שלנו. על זה בדיוק הספר הזה – על כוחו של האדם. ומבחינה זו – כל אחד ואחת שמרגיש שהוא כבר טובע, בגלל ענייני קורונה, או מסיבות אחרות – צריך לתפוס את הספר הקטן ולקרוא אותו. כל אחד יכול לקבל מהספר הזה מתנה ענקית.

בלי טיפת מים מתוקים, בלי אוכל ובמאמץ בלתי פוסק. תוך מאבקים ממשיים עם הגלים, עם חום צורב בימים, עם קור נוראי בלילות, עם כרישים תוקפניים ועם שחף שכבר מנקר לו את הראש כי הוא חושב שהוא בעצם כבר גופה. וזו בדיוק הגבורה שלו – הוא לא מסכים להיות גופה

 

הניצול הוא בחור בשם לוּאיס אלחנדרו וֵלַסְקוֹ, והפעם לא מדובר על ניצול שואה, אלא על איש צוות בספינת חיל הים של קולומביה. הספינה שבה שט יצאה בחודש פברואר 1955 מנמל בדרום ארצות הברית לכיוון קולומביה – שיט של שלושה-ארבעה ימים. במהלך השיט הספינה נקלעה למעין סערה, החלק האחורי של האונייה שקע לרגע, וברגע הזה שמונה אנשי צוות נפלו אל הים. נפילה קטנה שמכריעה חיים.

החיפושים אחרי השמונה החלו שעות ספורות לאחר הסערה. בתום ארבעה ימים של חיפושים כולם הוכרזו מתים. ולסקו הצליח איכשהו לתפוס באחת מרפסודות ההצלה שנפלו מהספינה במהלך הסערה – מין גלגל הצלה גדול שבו סל חבלים. באמצעי ההצלה הזה הוא נסחף עד שהגיע לחוף שומם בצפון קולומביה. שם, גוסס, מצא אותו עובר אורח אחרי שהחזיק מעמד במשך עשרה ימים בלב ים בלי מזון ובלי מים. זהו. זה הספוילר שמסופר כבר בעמוד הראשון. האמת היא שסיפור טוב לא נפגע כהוא זה בגלל ספוילרים, וזה ספר מתח מסעיר ועוצר נשימה.

הסיפור, שהוא סיפור אמיתי, נכתב כחודש לאחר מכן בידי הסופר המפורסם גבריאל גארסיה מארקס לעיתון קולומביאני כסיפור בהמשכים, וכאן הוא מובא בשלמותו. אין ספק שיש פה נגיעה של סופר גדול, אבל יותר מהכישרון של מארקס – יש פה פשוט סיפור גדול. סיפור גדול שהגיבור שלו הוא איש פשוט לגמרי. הסיפור עוסק בעשרת הימים של ולסקוֺ לבדו בלב ים, כאשר מסביבו רק ים, כרישים ושמיים מלוא האופק. ויש שם כמה נקודות יוצאות דופן שתפסו אותי חזק מאוד:

הראשונה – כמה שאסון הוא דבר פתאומי. איך ברגע אחד הכול יכול להשתנות. אז נכון שהים היה קצת סוער, ונכון שהספינה הייתה מלאה בסחורה שצוות הספינה הבריח מארצות הברית לקולומביה (מה שגרם לרשויות לפרסם סיפור על סערה אדירה, שבפועל לא ממש הייתה)– ולכן היא הייתה כבדה מאוד ולא מאוזנת, אבל בסופו של דבר – שמונה אנשים נופלים לים ברגע אחד קטן, וזהו. הכול היה שם פחות או יותר בסדר לפני כן וגם כנראה די בסדר אחרי כן. וברגע אחד הכול משתנה. פתאום השאלה איפה בחרת לשבת ברגע מסוים הופכת להיות קריטית. זה שוב מגלה לנו עד כמה המציאות שברירית. כמה יום חלום, או סתם יום רגיל – עלול להיגמר באסון. כי באמת ההנחה שלנו היא שאם הכול בסדר אז הכול ימשיך להיות בסדר. אני לא יודע מה לעשות עם זה. רק להניח את זה כאן ולהתבאס על זה יחד איתכם. המציאות שלנו שברירית מאוד. העובדה שיש דברים שכן מצליחים ושיש ספינה שכן מגיעה ליעדה כמו שצריך – היא כנראה הדבר המפתיע ועליו יש להודות. ואגב, באותה מידה – גם יום אסון יכול להפוך לחלום. כמו שהמציאות יכולה להפוך לסיוט – כך הסיוט יכול פשוט להיגמר והכול ייפתר פתאום. אמן.

והשנייה, חשובה יותר ובעלת משמעות בעבורי, היא דמותו של לוּאיס ולסקו וגבורתו. הגבורה הפשוטה שלו פשוט להישאר בחיים. בלי טיפת מים מתוקים, בלי אוכל ובמאמץ בלתי פוסק. תוך מאבקים ממשיים עם הגלים, עם חום צורב בימים, עם קור נוראי בלילות, עם כרישים תוקפניים ועם שחף שכבר מנקר לו את הראש כי הוא חושב שהוא בעצם כבר גופה. וזו בדיוק הגבורה שלו – הוא לא מסכים להיות גופה, וזה הדבר המרגש והמופלא בסיפור. אדם לבדו בלב ים, אין לו כלום, הוא רואה את חברו הטוב שוקע בלב ים בגלל מטר וחצי שמפרידים בין היד שלו ליד של חברו – והוא עצמו לא מוכן למות. הוא לא מוכן לשקוע. לא ייאמן כמה אפשר לעשות כשכבר אין מה לעשות ואין עם מה לעשות. הוא מנסה לאכול את עור הנעליים שלו, לועס כמה פתקי נייר רטוב שנשכחו בכיס מכנסיו שלו, שותה מי ים ולא מפסיק לנסות לעזור לעצמו. גם כשהוא כבר בהזיות, הוא מפציע מהן כל פעם רגע לפני שהכול נגמר ומושיע את עצמו.

אז הספר הזה מתאים בצורה מופלאה גם לימים המורכבים שאנחנו בתוכם, ואפילו, איזה נס – גם לפרשת השבוע שלנו פרשת נח. והאמת היא שכאשר קוראים את הספר הזה וחושבים על נח אפשר להבין את הפרשה אחרת לגמרי. אפשר להבין שלהיות השורד זה לא רק מתנה או פרס מהקב"ה – זו גבורה. לחיי הגיבורים כולם!

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם