הרגע שבו נוצר סיפור

 
12books

 

דוד שמחון
 

12bait elonנתחיל מהסוף. בעיניי זה ספר מעולה. הוא בוודאי הטוב שבספריה של אמונה אלון. הוא עושה חשק לכל כך הרבה דברים טובים שרק בשביל זה שווה לקרוא אותו. מי שרוצה יכול לעצור את קריאת ההמלצה כאן ולעבור לספר.

ובכל זאת, כשהתחלתי לקרוא את הספר לא ידעתי שבעצם אני מחזיק ביד ספר שהוא גם ספר שואה. מה שהפתיע אותי עוד יותר זה שכשכבר גיליתי את העניין - זה ממש לא הרחיק אותי. משהו באופן שבו אמונה אלון לוקחת אותנו אחריה לימים ההם הצליח להפגיש אותי עם הנושא באופן חדש. הספר מתחיל בנסיעתו של הסופר הישראלי המפורסם יואל בלום לאמסטרדם. העלילה מתחילה בנתב"ג, ושדה תעופה הוא כבר מקום שיש בו לא מעט קסם והבטחה. ידע מאיר אריאל על מה הוא מדבר כשהוא המליץ על ביקור חודשי בנמל התעופה.

אגב נמל תעופה, הספר מציע דרך חדשה לגמרי לטייל בחו"ל. אמנם אני לא ממש מנוסה בתחום, אבל הרושם שלי הוא שתיירים נכנסים למין להט של הספקים, אתרים, קניות, התרוצצויות וצילומים. כאן יואל בלום בוחר ללכת לעיר ופשוט לשהות בה תקופה. המפגש עם עיר בנחת עושה חשק ומציע צורה אחרת של טיול ואולי של חיים בכלל. אולי גם כאן - בירושלים או בבית שאן - מותר להיות בנחת.

הנסיעה הזו של יואל בלום, שאט אט הופכת למסע, היא נסיעתו השנייה שלו תוך שבוע לאמסטרדם, העיר שבה הושבע לא לדרוך עוד לעולם. במהלך המסע הזה נלווה את יואל בלום בכתיבת הרומן הבא שלו. מכאן ינוע הספר ויזרום, לעתים כמעט בלי שנשים לב, בין הכותב לבין הנכתב, בין אמסטרדם של ימינו אנו לבין שנות הארבעים של העיר הכבושה. אמונה אלון גם תספר לנו סיפור מרגש ומטלטל של אמא יהודייה, חזקה ונחושה בימי השואה, וגם תצרף אותנו לתהליך הכתיבה עליה. הספר מעניק הזדמנות כמעט נדירה למפגש עם עבודת הסופר והכתיבה.

אנחנו לא יודעים איך נולד סיפור. איך נוצר ספר. אני כידוע מחזיק במקצוע (מקצוע עאלק) של כתיבת ביקורות והמלצות. מבחינה זו אני סוג של טפיל. בלי הסופרים לא תהיה לי עבודה כאן. אני זוכר את זה ולכן יש לי הערכה עמוקה לכל סופר שמצליח לספר סיפור. זה נראה לי מעשה גדול כל כך ומופלא כל כך שאני מתבונן בו בפליאה ובהערצה. והנה פתאום בספר הזה אמונה אלון מסכימה להכניס אותנו לתוך סוד הבריאה הזה. היא לוקחת אותנו בדיוק אל הרגע שבו נברא סיפור. איך רגע קטן, אנושי וטבעי הופך לסיפור. הולך לו הסופר בשכונה שולית באמסטרדם ולפתע חולפת על פניו אישה צעירה שחוזרת לביתה עם ילדיה הרכובים על אופניהם. והרגע הדרמטי הוא שבמפתן דלתה נחים עלי שלכת אדומים. המראה הזה והרגע הזה מניעים עולם שלם והופכים לסיפור. האישה וילדיה מקבלים שמות ומכאן הסיפור שלהם הולך ונארג. ההזמנה הזו של אמונה אלון להצטרף אליה ואל הסופר הבדוי יואל בלום בתהליך הכתיבה יוצרת ספר שיש בו עלילה כפולה - הסיפור של יואל והסיפור של סוניה. ואם בהתחלה חשבנו שיואל כותב את סוניה, לאט לאט יתברר לנו שסוניה היא זו שכותבת את יואל. מתברר שהסיפור כותב את הסופר לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר הסופר את הסיפור.

מעבר למתנה הזו שהספר מעניק, יש בו משהו נוסף. התרגלנו שסופרים דתיים צריכים לכתוב על דת. נראה כאילו סופר דתי צריך לנצל את הרגע שבו סוף סוף מקשיבים לנו (ויש איזשהו שלב שכל דתי נהיה סוג של 'אנחנו') כדי להסביר את העולם הדתי, כדי לעשות לו קצת יח"צ ואולי על הדרך להשחיל קצת חינוך למצוות ולמסורת. אמונה אלון משוחררת מזה לחלוטין בספר. ואף על פי שהיא משוחררת, זה לגמרי נמצא שם. הגיבור, יואל בלום, אומנם אינו חובש כיפה מסיבות כאלה ואחרות, אבל הוא שומר תורה ומצוות. הוא הולך בשבתות המסע שלו לבית הכנסת הפורטוגזי, הוא מניח תפילין (ומצליח פעם אחת להעמיד אותי במתח של שכחת התפילין, זר לא יבין) ואוכל כשר. כל זה פשוט נמצא שם, כאילו ברור ומובן מאליו שכל יהודי הולך לבית כנסת ומניח תפילין, וכפי שזה לא עניין גדול בספרים שאדם נושם ואוכל - כך גם כאן. יש בכך כוח גדול ונחת של סופרת דתייה שכבר לא צריכה להוכיח לאף אחד כלום.

ומעבר לכל אלה. יש כאן סיפור מטלטל של מסע לחיפוש זהות. מתברר שגם אדם מבוגר שלכאורה כבר יודע בדיוק מיהו ומהו, שכבר כבש כמה פסגות יוקרתיות בחייו, מסוגל למצוא את עצמו מחדש ולהשתנות לגמרי. זה ספר מרגש וכואב, מלא בתקווה ואומץ. מומלץ מאוד.

מוסר אביב - על מוסר, אמונה וחברה, הרב אהרן ליכטנשטיין. עורכים: אביעד הכהן וראובן ציגלר. הוצאת מגיד: תשע"ו.

12musar avivחבל על דאבדין ולא משתכחין. זו התחושה שחוזרת ועולה בי אחרי כל אדם גדול שנפטר ואיכשהו פספסתי אותו. שנים אחר כך אני מייסר את עצמי בהבנה שאיש כזה גדול חי בסביבותיי ובתקופת חיי ואיכשהו החמצתי אותו. האם יכולתי לחיות בירושלים לפני 70 ולא לשמוע את החזון אי"ש? למרבה הבושה, נראה שכן. אולי כדאי לחשוב עכשיו על אנשים סביבותינו ולבחור כמה שאנחנו לא מוכנים לפספס. בכל אופן, כשאני חושב על הרב ליכטנשטיין - יש לי תחושת פספוס מסוימת. הרב נפטר באייר תשע"ה ולמעט כמה דברים קצרים ומפגשים מקריים לא ממש הספקתי ללמוד ממנו ולפגוש אותו. דווקא בימים האחרונים, כששיח של תורה נראה לפתע כמתלהם, אלים, חסר סבלנות ואמונה - חסרונו של אנשים כמו הרב ליכטנשטיין מורגש מאוד.

הספר 'מוסר אביב' הוא לקט של מאמרים של הרב אהרן ליכטנשטיין מעשרות השנים האחרונות. המאמרים עוסקים בענייני מוסר, צדק, אמונה ותפילה, וכן בנושאים הקשורים למפגש האקטואלי שבין תורה לחיים - חברה ומדינה, גיור, היחס לטבע ואפילו מאמר על הרעיון שמאחורי ישיבת ההסדר. המאמרים כולם כתובים תוך קשב עמוק לעולם וחושפים חשיבה רחבה, עמוקה, חכמה מאוד ובעיקר מלאה וגדושה בתורה. מזמן לא פגשתי יהודי שהוא גם כל כך חכם ומשכיל וגם כל כך מחובר ומחויב למסורת ולתורה. בימים האחרונים זה נראה לא מובן מאליו. ואם גם אתם קצת פספסתם אותו בחייו, ובטח אם לא פספסתם ואתם סתם מתגעגעים - הספר מומלץ.

צילום: יח"צ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם