רזון Featured

 12 booksloveme

דוד שמחון

לאהוב אותי, יעל רון-יעקבי. קוראים הוצאת ספרים: תשע"ט.

הספר עוסק בהפרעות אכילה. במרכזו ניצבת מאיה, בחורה צעירה, מתוקה וכישרונית שמתישהו בתחילת התיכון מפתחת הפרעת אכילה ומוכנסת למוסד טיפולי ששמו רקפת. הספר מתחיל במקום בטוח, מאיה כבר שנתיים אחרי הטיפול. היא בחורה חזקה, עובדת ובטוחה בעצמה, אך אירוע מטלטל מפגיש אותה עם דמות מהעבר ומחזיר אותה אל המסע שעברה.

הפרעות אכילה הן נושא שחשוב מאוד לעסוק בו מהרבה סיבות, ולפחות אחת מהן מעניינת כמעט כל אדם על פני כדור הארץ: דימוי גוף. כמה אנחנו עסוקים בדימוי הגוף שלנו בעיני עצמנו ביחס לחברה, ביחס לנורמה, ביחס לרצוי, ביחס למצוי. רובנו בסטטוס תמידי של 'חוסר התאמה'. מביטים בעצמנו בשנאה עצמית או סתם בחוסר נוחות. מדמיינים את החיים המושלמים שהיו לנו אילו האף היה קטן יותר, השיער נפוח יותר, המותניים צרים יותר, השרירים מפותחים יותר, הרגליים ארוכות יותר וכו'.

יכול להיות שאנחנו שוב נותנים לגוף להשתלט על המרחב הציבורי, והפעם תחת מטרייה של אורח חיים בריא. נפש בריאה בגוף בריא – הכול טוב. אבל אני לא יודע כמה נפש יכולה להיות בריאה כשהגוף לא נותן לה לנשום מרוב שהוא נוכח

רובנו מרגישים חוסר נוחות וחולמים על שינוי. מעטים העושים את השינוי בחייהם. לכאורה היה צריך למחוא כפיים לבעלי הפרעות האכילה. הם לקחו את עצמם בידיים. הם לא המשיכו לעמוד מול המראה ולצקצק אלא אשכרה החליטו לערוך שינוי בחיים שלהם ולהביא את עצמם ליעד הנכסף.

החברה שלנו יוצרת דיסוננס בלתי אפשרי. מצד אחד היא דורשת מכולם להיראות רזים ויפים, ומצד אחר סוטרת לכל מי שלוקח את זה ברצינות. הדרישה לרזון אינה באה רק בשם אידיאל היופי וצו האופנה אלא גם בשם הבריאות והצדק. אנשים מתייחסים אל שומן כאל חולשה, כאל מושא לזלזול ולבושה. בשם הבריאות בגדי הספורט נהיו אופנתיים, ואנשים צריכים לצעוד בטייטס ובחולצת דרייפיט ולהציג היקפים צרים ושרירים בולטים. בשמה של הבריאות יש תוכניות ריאליטי כמו "נינג'ה ישראל", וספורט הפך שם נרדף לתרבות: בשעות הפנאי עדיף לרוץ מלהתבטל ולקרוא ספר על הספה כמו בטטה. עדיף ללכת לחדר כושר ולפתח שרירים, וחלילה לא לשבת ללמוד כמו חננה.

אז מה כולם מתפלאים שהפרעות אכילה הפכו לתופעה נפוצה כל כך? מתפלאים וזורקים את האשמה על עולם הדוגמנות, שמעודד אנורקסיה. אבל בעולם הדוגמנות דווקא יש מגמה הפוכה, ושם מופיעות יותר ויותר דוגמניות מלאות. זה כבר פחות במגרש שלהם, הם מזמן התקדמו הלאה. זה במגרש שלנו. עם יד הלב, אין הורה אחד כאן שיכול להגיד שהוא לא מתבאס כשהוא רואה שהילד שלו משמין, ולא משנה אם הילד הזה בן 9 או בת 15. עם היד השנייה על הלב עכשיו, אין קורא אחד כאן שלא היה רוצה להוריד כמה קילוגרמים 'עודפים' (חוזר בי. יש כמה שאצלם זה הפוך והיו רוצים להעלות כמה קילוגרמים).

אני לא כותב את כל זה כדי לעודד הפרעות אכילה. להפך. תאכלו, גבירותיי ורבותיי! אוכל הוא דבר נהדר, ואין כמוהו. אני אוהב אוכל. אני גם לא כותב את זה כדי לעודד אנשים להימנע מפעילות ספורטיבית. להפך. רוצו לכם, רבותיי וגבירותיי. שמרו על הגוף שלכם בריא ותקין. אני כן כותב את זה כי אני תוהה אם יכול להיות שאנחנו שוב נותנים לגוף להשתלט על המרחב הציבורי, והפעם תחת מטרייה של אורח חיים בריא. נפש בריאה בגוף בריא – הכול טוב. אבל אני לא יודע כמה נפש יכולה להיות בריאה כשהגוף לא נותן לה לנשום מרוב שהוא נוכח.

ובחזרה למאיה. הדמות שלה נהדרת ובנויה היטב. הדבר שהכי הרשים אותי בתהליך שהיא עברה קשור לאו דווקא באוכל אלא יותר בדיבור (מעניין שהאוכל והשפה עוברים שניהם דרך הפה, ואולי הרבה פעמים מחליפים זה את זה). כשמאיה הגיעה למרכז הטיפולי היא שתקה שבועות. עבר זמן רב עד שהיא למדה לדבר עם המטופלות האחרות, עם הצוות ובסוף גם עם המשפחה שלה. היא גילתה כמה השתיקה מבודדת ומכנסת, כמה ההסתרה וההדחקה מעצימות את הקושי. התהליך המתואר בספר יפה ומרגש. בעיניי הוא היה קצת מהיר מדי, אבל התוצאה הכללית מעניינת ומיוחדת.

זהו ספר הביכורים של יעל רון-יעקבי, והוא בהחלט התחלה טובה ומרגשת. הספר מומלץ לגילי תיכון, ולא פחות מזה גם להורים של ילדי התיכון.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם