התורה איננה פסיכולוגיה

 8 jordan
התורה איננה פסיכולוגיה, ובכל זאת

דוד שמחון

ליל הסדר המתקרב הוא באמת דבר מפתיע. עצם הרעיון היהודי שהתרחשות דתית יכולה לקרות סביב ארוחת ערב משפחתית הוא מופלא. לרוב, כשאנו מדמיינים סצנה רוחנית מפעימה, אנחנו מדמיינים אותה בשפת צוק במדבר או באיזה בית כנסת סוחף. המחשבה שאירוע דתי ורוחני משמעותי יכול לקרות בארוחת ערב עם כל האחים, האחיות, הדודים והדודות, נראית לא סבירה.

ובאמת, הרבה מאוד אנשים לא חווים חוויה דתית מפעימה בלילה הזה. גם משום שהם מותשים מההכנות לחג, אבל בעיקר מכיוון שהם לא באמת מאמינים בפורום ולא מאמינים בסיטואציה. באמת לא קל להתרגש ולמסור את הלב להתרחשות רוחנית עם המשפחה. אנחנו לא רגילים שזה קורה בקבוצה בין-דורית וגברים ונשים יחד. ושכל אלה גם נמצאים בסך הכול בארוחת ערב שהתארכה – הציפיות הרוחנית די נמוכות. ובכל זאת, משהו גדול אמור כנראה לקרות בלילה הזה. עם הדודה, עם התינוקות הצורחים, עם פירורי המצה ועם המרק. אני באופן אישי מאמין בשנים האחרונות יותר במה שיכול לקרות בסעודות מאשר בתפילות. הכֵּנוּת, הפשטות והאוכל יוצרים משהו אותנטי, רלוונטי ועמיד יותר.

הגדות של פסח הן חתיכת תעשייה. כל שנה יוצאות לאור עוד ועוד הגדות חדשות. אני מנסה להבין למה הגדות מקבלות כל כך הרבה תשומת לב ויצירתיות בעוד סידורים, למשל, שהם ספרים שימושיים בהרבה – נשארים נקיים ופשוטים ברוב המקרים. ההגדות תמיד מתחדשות עם פרשנויות נוספות, עם עיצובים מרהיבים ועם כל דבר שאפשר לחשוב עליו. השאלה אם זה אומר דבר טוב על ליל הסדר ודבר רע על התפילות בכל השנה – שאולי מפני שאין מועד חד-שנתי להוצאה לאור של סידורים אז אנחנו נשארים עם סידורים דלים, ובעצם כתוצאה מזה אנחנו לא חוגגים את התפילות שלנו אף פעם (חוץ מאשר במסיבת סידור בכיתה א' או ב', שאז יש באמת חגיגה אמיתית ומרגשת – אבל רק בעטיפה ולא בתוך הסידור עצמו). או שבעצם כל זה אומר דבר די מבאס דווקא על ליל הסדר – שאנחנו לא מתייחסים אליו כאירוע דתי אלא כערב עיון. זה לא אירוע דתי שנשאבים אליו פנימה ומסתפקים במילים הפשוטות והחזקות של ההגדה, אלא ערב עיון שבו אנחנו עומדים מבחוץ, מביטים בעיצוב החדשני ודנים בכל מיני דיונים שבעצם רק מרחיקים אותנו מלב ההתרחשות הקדושה. אולי הבעיה היא בכלל שהטקסט של ההגדה קצת דל ביחס לציפיות שלנו מהערב הזה?

כך או כך הגדות של פסח הן אירוע. אז הנה שתי הגדות, ותזכרו שגם אם הן יפהפיות או מרגשות – העיקר שלא תסתפקו בלדבר בלילה על יציאת מצרים, אלא תצאו בעצמכם ממצרים:

הגדת המנהגים – בשילוב כל מנהגי עדות ישראל. הוצאת קורן: תשע"ט

הגדה צבעונית, מלאה צילומים היסטוריים מתוקים ומוגשת בסטייל המרשים והמקצועי של הוצאת קורן. העניין המרכזי בהגדה הוא המנהגים. ההגדה מפרטת בכל שלב בהגדה את המנהגים השונים של עדות ישראל מכל העולם. התוצאה מרתקת ומגניבה. אין כאן ניסיון ליצור נוסח אחיד וכור היתוך, אלא הצגה מפוארת של העושר האדיר הגנוז בעדות ישראל. מכיוון שליל הסדר נחוג כמעט תמיד בחיק המשפחה אנחנו באמת לא מספיק מכירים את המנהגים השונים, וההגדה הזו באמת חושפת מניפה מרשימה של מנהגים. לצד פירוט המנהגים (שעל הדרך גם מספרים הרבה על העדה והאזור התרבותי והגאוגרפי שמהם הם מגיעים), יש הרחבות והסברים מאירי עיניים, קצרים וענייניים, לאורך כל ההגדה.

זו הגדה יפה ומעניינת. אני מקווה שהיא לא תתרום רק לליל סדר מעניין (שזה הישג סביר) אלא שפתאום אחד המנהגים ייגע בליבכם כך שתעשו אותו ופתאום הוא יהפוך את כל ליל הסדר שלכם למטלטל ומסעיר. שלאחריו שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.

הגדה של פסח – הסיפור המצויר. ארז צדוק, ג'ורדן גורפינקל ויוני לביא. הוצאת קורן: תשע"ט

חתיכת פרויקט. הגדה מרהיבה ומלאה באינסוף קומיקסים ואיורים מלאי חוש הומור ועומק שמקרבים את ההגדה אל כל קורא. ניכר בהגדה מאמץ אדיר לתרגם את גודל האירוע של יציאת מצרים וליל הסדר לכך שכל קורא יבין שמדובר בלילה היסטורי ונדיר. פתאום הלילה הזה הופך לאחד האירועים המגניבים שאפשר לדמיין.

אני רק מזהיר שמי שיחזיק את ההגדה הזו בלילה יהיה כל כך עסוק בקריאה שלא בטוח שהוא יהיה איתכם. מוזמנים לתת אותה למי שאתם חוששים שיתחרה על האפיקומן שלכם.

תורה של הנפש – מסיפורי המקרא אל נבכי הנפש, הרב אילעאי עופרן, ידיעות ספרים: תשע"ט.

לאט לאט מבינים שהדבר הזה שיש בתוך תוכנו – הנפש, או הנשמה – הוא מערכת ענקית ומורכבת, שבנויה שכבות שכבות, שכל הזמן עובדת, פועלת וזזה ומשפיעה על החיים שלנו ועל הרבדים הגלויים בהם באופן מוחץ וניכר. התגלית הגדולה של הפסיכולוגיה היא שהנפש הזו היא קרחון ענק, שאנחנו מבינים וחשופים רק לקצה ממנה. שיש אזורים שלמים שמעל למודעות שלנו ומתחתיה. מאז ההבנה הזו מתאמצת הפסיכולוגיה ללא לאות לחשוף עוד ועוד מהנפש ולהבין עוד קצת את המנגנונים שמפעילים אותה ובעצם את עצמנו. מעבר לפסיכולוגיה במובן המקצועי שלה, יש כאן אתגר אישי אין-סופי להבין יותר את עצמנו ואת נפשנו – את המחסומים, הדחפים והדברים שמפעילים אותנו. זה לא נגמר ורק הולך ונהיה מרתק. מסתבר לי שאף פעם לא אבין את עצמי באמת. ההבנה שיש בי חלק כל כך גדול וכל כך לא מובן ואין-סופי היא בעצם הבנה דתית ומפעימה של 'חלק א-לוה ממעל' שקיים בתוכי. פתאום המאמצים הפסיכולוגיים הופכים בעצם למאמצים דתיים ונבואיים – להבנה, להתגלות ולתקשורת עם האין-סוף.

ההבנה שיש בנפש שלנו אלוקות יכולה להישאר בגדר קלישאה וסיסמה, והאמת שנראה שרבים לא מתייחסים לכך ברצינות. אבל, אם מתייחסים להבנה הזו ברצינות – זה הופך את החיים והופך את עבודת ה' למשהו מורכב, תובעני ומופלא.

הספר 'תורה של הנפש' עסוק בדיוק בחיבור שבין דבר אלוקים לבין הקול הפנימי. בין התורה לבין האני. ההקדמה של הרב אילעאי עופרן לספר הזה היא אחד הטקסטים החשובים שקראתי לאחרונה. הוא מתחיל מהניגוד העמוק שבין הפסיכולוגיה לבין התורה, בין הפסיכולוג לבין הרב. הפסיכולוג עסוק בלעזור לאדם להבין את נפשו ולקבל אותה. היותו נטול עמדה שיפוטית או מוסרית היא עניין קריטי ביכולת שלו לבצע את תפקידו. הרב, לעומת זאת, עסוק בהכוונת האדם ובהובלה של תהליכי שינוי. הרב, בשונה מהפסיכולוג, יאמר שיש אסור ומותר ויש מוסרי ולא מוסרי.

הרב אילעאי עופרן מבטא בהקדמה את הקונפליקט האישי שלו שהביא אותו לכתוב את הספר, אבל הוא בהחלט מציף את אחד הקשיים העיקריים שלנו לחיות חיי תורה בימינו. מצד אחד אנחנו לא רוצים, לא יכולים או לא מצליחים להתווכח, להתנגד ולריב עם הטבע, עם הדחפים ועם התשוקות של עצמנו, ועוד יותר מזה – להתווכח עם הטבע, הדחפים והתשוקות של אחרים. ומצד שני, אנחנו עוד יותר לא רוצים ולא מוכנים לקבל את כל מה שהטבע שלנו רוצה.

התפיסה הבסיסית היא שיש מה שנכון, קדוש וראוי, ומולו ניצב מה שמתחשק לנו ואליו אנחנו באמת נמשכים. הדבר הראוי הוא לכופף את הטבעי בפני הנכון. אבל הרב עופרן לא מוכן לפתרון הפשוט הזה. הוא לא משלים עם מצב שבו אנחנו מחמיצים את הקול הפנימי שלנו ושל הסביבה שלנו. כשפועלים כלפיו בדורסנות מפסידים הרבה. "האדם השלם צריך שלוש אוזניים: אחת קשובה לדבר ה', שנייה – מאזינה לחברה שסביב, ושלישית – אוזן ששומעת את הקול הפנימי הבוקע ממעבה הנפש". זה הפתרון שהוא מציג וזה הרעיון הגדול של הספר הזה. הוא טוען שזה אומר לא להיות רק רב ולא להיות רק פסיכולוג אלא להיות מחנך, שמחבר בין הקול הפנימי לבין קול התורה. בעיניי, זה לא רק רב, פסיכולוג או מחנך – אלא סוג של נביא. סוג של אדם שמצליח להקשיב ולחשוף את קולו של האלוקים בתוך חייו ונשמתו.

הרב עופרן לא מציג את הדברים רק כדרישה מאיתנו בדור שלנו, אלא מצליח, בעדינות, בקדושה ובתשומת לב עמוקה להראות שגם התנ"ך והדמויות בו נפעלים ופועלים מאוד על ידי הנפש ואל ההתרחשויות בתוכם פנימה. החשיפה של מנגנוני הנפש ושל השכבות הנסתרות בסיפורי התנ"ך הופכת אותם לסיפורים עשירים לאין ערוך ורלוונטיים יותר. זו לא רק דרמה שקרתה אי אז במות שני בני אהרן או בפרשת עמלק – אלא סיפור שכל אחד מאיתנו יכול למצוא לרגעים בתוך הנפש שלו.

כל פרק בספר מתחיל ממושג פסיכולוגי או מתיאוריה פסיכולוגית אשר מוסברים בקצרה, בבהירות, במקצועיות ובטוב טעם. לאחר מכן מוצג סיפור או פרשה מהתנ"ך, ומוסברים בליווי התיאוריה שהוצגה בתחילת הפרק. ההסברים האלה לא מולבשים בכפייה על התנ"ך או מתוך מוטיבציה חיצונית כלשהי, אלא מתוך כבוד אמיתי לתנ"ך ולמסורת הפרשנים ומתוך רצון כן להבין את התנ"ך לעומקו. והאמת – זה עובד.

הספר מעניין מאוד. גם מהזווית הפסיכולוגית, גם מהזווית התורנית, ובעיקר – מהזווית של הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לחזור לחיים

  הטור האישי של אבינועם...

מעגלים שאין לברוח מהם

  מאמר מאת ד"ר בני...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם