לנצח בכל מחיר

 6 books
דוד שמחון
 
קילר אינסטינקט, איל ארד, משה גאון וארז יעקובי. ידיעות ספרים: תשע"ח.

אנחנו רגע אחרי הבחירות לרשויות המקומיות. אני מודה שלאורך כל הדרך לא היה לי ברור לגמרי אם זו מערכת בחירות אמיתית ורצינית או שזה יותר דומה לבחירות לוועד כיתה. מה שבטוח הוא שלא מעט אנשים לקחו את זה ברצינות תהומית ולכן יש לי הערכה גדולה למי שבחר להתמודד. זה מעשה חושפני, תובעני ומביך מאוד. להעמיד את עצמך ולספר לכולם במשך חודשים כמה אתה נהדר, מוכשר והכי הכי נכון. ולא רק שאתה טוב - אתה הרבה יותר מכל מי שסביבך. זו עמדה קשה מאוד. ואם יש מתמודד שזה לא קשה לו, אז הוא באמת בבעיה.

הספר 'קילר אינסטינקט', שנכתב בידי אנשי מקצוע בתחום הקמפיין והמרוץ, מתיימר להיות בראש ובראשונה מדריך מקצועי למועמד. הוא עובר דרך כל השלבים: מההחלטה על ההתמודדות, בניית המועמד, ניהול הקמפיין, רשתות חברתיות, התייחסות לסקרים, התנהגות בעימות, מבנה המטה, כספים, ארגון יום הבחירות ונאום הניצחון או התבוסה. הספר מספר את הדברים בהסתמכות על מחקרים רבים (ובסוף יש אפילו הרחבה העוסקת במנגנונים הפסיכולוגיים שמניעים את התהליכים החברתיים והאנושיים בבחירות) ועל הרבה מאוד ניסיון. הכותבים - שלושתם - הם מבכירי התחום בישראל, הם עבדו בקמפיינים רבים ולמדו על בשרם את הדברים. בתוך הפרקים מובאים גם מאמרים של כותבים אורחים - עיתונאים, חוקרים ועוד. על הדרך משולב גם אלבום תמונות של מה שמתרחש מאחורי הקלעים של הרבה קמפיינים, והרבה מאוד מתרחש מאחורי הקלעים.

אבל הספר לא מיועד רק למי שרוצה להתמודד בבחירות הבאות או להיות חלק מצוות של קמפיין. יש חשיבות רבה שגם אנחנו - הבוחרים - נבין את המערכת. להבין איך מתמרנים אותנו, איך פורטים אצלנו על המיתרים הנכונים וגם קצת איך מזלזלים בנו. לא מעט בצדק. כי בספר יש התייחסות דואלית למצביע. מצד אחד המצביע הוא האדם החשוב ביותר. הוא תמיד צודק, אסור לעצבן אותו ומאוד מפחדים ממנו, ומצד שני - הוא מוצג בספר כחלק מעדר טיפש וחסר עמוד שדרה. גם לאחר מעשה, אחרי הבחירות, ראוי שנשאל מיהו המועמד שבחרנו (או שנבחר) ומהן היכולות שהציג לאורך הקמפיין. הביטו היטב בקמפיין שהוא ניהל ושאלו איך הוא רואה אותנו הבוחרים ואיך הוא מתייחס אלינו. מהם הבוחרים בעיניו. האם אנחנו העדר הטיפש שהוא צריך להסיט לכיוונו באמצעים נחותים, או שהוא מתייחס אלינו ברצינות ומציע לנו את הכיוון שלו כאופציה לבחירה.

הכותרת של הספר, ובהתאם לכך גם התוכן, עסוקים בשאלה האם יש למועמד 'קילר אינסטינקט' - אם הוא אדם שחייב לנצח בכל מחיר, שחייב להיות ראשון, שברור לו שהוא היחיד שצריך להיבחר עכשיו ושמוכן להילחם בשביל זה - זה האדם שיכול להיכנס לקמפיין ולנצח. מועמד כזה לא רק רואה את עצמו מתאים ולכן רוצה להציע את עצמו, הוא חייב גם לבוז לכל המתמודדים האחרים ולבטל אותם. קמפיין נגטיבי, מכפיש ולא מהוסס נגד המועמדים האחרים הוא המבחן ל'קילר אינסטינקט'. באופן הזה, אני לא בטוח שבא לי שאלה יהיו המנהיגים שלנו. אפשר להבין למה זה יכול לעזור בקמפיין - אבל הבעיה היא שמי שמנצח בקמפיין נהיה אחר כך גם מנהיג. יכול להיות שהדרך שמנהיג צריך לעבור היום כדי להיבחר היא שגורמת לכך שמי שמגיעים לעמדת הנהגה הם אנשים לא ממש ראויים, רכים וקשובים. זה מדכא.

מצד שני, יכולה להיות בעמדה הזאת גם משהו מרשים. ה'קילר אינסטינקט' הוא נחישות, מוכנות להילחם ואש בעיניים. ואם למועמד יש הלהט הזה כלפי דרך מסוימת, כלפי אידאולוגיה וכלפי רצון אמיתי לשינוי - ולא רק כלפי הרצון שלו עצמו לנצח ולהיבחר - אז זה שווה, נדיר וחשוב. תחשבו על המועמדים שלכם - מה עניין אותם - להיבחר ולנצח, להוביל בנחישות ובבהירות דרך מסוימת או שהם סתם אנשים שמחפשים תפקיד סביר עם שכר סביר. כך או כך, פה קצת שמחתי, כי אני לא בטוח שבזה אפשר לתת כלים וטריקים לחזון, תשוקה ואש בעיניים. אולי יש דברים שצריך שיהיו באמת. כשהאש כבויה אי אפשר לרמות. את זה גם הקמפיינרים הכי מיומנים בעולם לא יצליחו להמציא בעזרת יחסי ציבור.

הספר מעלה שאלות קשות מאוד על הדמוקרטיה שלנו. על דמוקרטיה בעולם המוני, שבו היקף אמצעי התיווך בינינו לבין המנהיגים שלנו הוא עצום. האם אנחנו עדיין בדמוקרטיה? האם לעם יש בכלל כלים לבחור בצורה רצינית? המקצועיות ההולכת וגדלה של הקמפיינים, יחד עם הבינות המלאכותיות שמחדירות לנו דברים למוח, מטרידות. אולי אנחנו לא באמת כבר בוחרים, אלא רק נגררים. אפשר להתחיל לחשוש בעניין גם בבחירות והכרעות אחרות שלנו בחיים, ואז להיות מוטרדים עוד יותר

הספר מעלה שאלות קשות מאוד על הדמוקרטיה שלנו. על דמוקרטיה בעולם המוני, שבו היקף אמצעי התיווך בינינו לבין המנהיגים שלנו הוא עצום. האם אנחנו עדיין בדמוקרטיה? האם לעם יש בכלל כלים לבחור בצורה רצינית? המקצועיות ההולכת וגדלה של הקמפיינים, יחד עם הבינות המלאכותיות שמחדירות לנו דברים למוח, מטרידות. אולי אנחנו כבר לא באמת בוחרים, אלא רק נגררים. אפשר להתחיל לחשוש בעניין גם בבחירות והכרעות אחרות שלנו בחיים, ולהיות מוטרדים עוד יותר.

ובמחשבה נוספת על קץ הדמוקרטיה. הספר מבהיר כמה בחירות הן אירוע קשה ומורכב. כמה כסף, קשרים ואנרגיה צריך בשביל להתמודד. אין ספק שמעטים האנשים שמוכנים לצאת לדרך הזאת. ואם באופן מעשי כבר אין לכולם היכולת להיבחר - אז הדמוקרטיה היא כבר לא ממש דמוקרטיה. זה בעיה רצינית.

לא בטוח שהספר הזה ישמח אתכם. יכול להיות שתצאו ממנו מוטרדים. לכן הוא שווה הצצה. מומלץ.

אדל, יוכי ברנדס. כנרת זמורה ביתן: תשע"ח.

נתחיל מהכריכה. היא מהממת. ויש בה הכול – הטבע, ההתגלות ושמחת הגילוי והקשר הקרוב והבלתי-אמצעי בין האב ובתו. איזה יופי.

זהו ספר על הבעל שם טוב, דרך עיני בתו אדל. אני מודה שזה נשמע לי יומרני. פתחתי את הספר בחשש, דואג קצת שייקחו לי את אחת הדמויות המעורפלות בתבל ויורידו אותה למטה. לא שאני חושב שהבעל שם טוב לא היה בשר ודם; אבל זה קצת כמו לראות את הסרט של הארי פוטר אחרי שקוראים את הספר. אין דרך חזרה אחורה. חוויות הדמיון חלשה מהוויזואליות של הסרט ולעולם לא אדע איך דמיינתי את וולדמורט לפני שראיתי אותו בסרט. אז זה קצת ככה – רציתי שהבעל שם טוב יישאר שלי ולא של יוכי ברנדס. ובכל זאת קראתי. כי הכריכה כל כך יפה שהחלטתי לתת אמון ולשמוע מה יש לה לומר.

נקפוץ רגע לסוף הספר, לפרק הסיום – הייתי מוותר עליו. לא אכנס לפרטים, אבל בעיניי הוא מיותר לגמרי ופוגם בטוב שקדם לו. בכתיבה, כמו בכל דבר בחיים, צריך לדעת מתי לעצור. ובעיקר, מתי השתיקות והרווחים מכילים יותר מהמילים. תנו לקורא הנבון להבין דבר מתוך דבר, לחבר לבד את הקצוות ולהרגיש בעצמו את הניואנסים. זאת לא סדרת טלוויזיה לפעוטות שבה כולם צריכים להסביר לכולם בסוף איך הם פעלו ולמה, ולצחוק יחד מבדיחה קלה.

אז אם נדמיין רגע שלספר אין פרק אחרון, נוכל לדבר על הדבר עצמו. לא התחרטתי לרגע על האמון שנתתי בספר. יוכי ברנדס בנתה לבעל שם טוב דמות מרתקת, מסובבת בבני משפחה וחברים מרתקים לא פחות. היא לקחה אותי לעולם קסום שבו יש רוחות ודיבוקים, כשפים וקמעות, עליות נשמה והתגלויות מלאכים. היא החזירה אותי לעולם פרה-החסידות וזה דבר מדליק ממש.

לעיתים נדמה שהחסידות נתפסת אצל רבים כתורת ניו-אייג' שהקדימה את זמנה. נראה כאילו רעיונות החסידות כל כך תואמים את התפיסה הפוסט-מודרנית הנאורה שבה אנו חיים. מניחים שאם הבעל שם טוב היה חי היום הוא היה פותח בית יהודי בנפאל ועושה סדנאות הילינג ומדיטציה. אני לא אוהב את זה. היו רגעים בספר שהרגשתי שזאת המגמה. שהמילים שהבעל שם טוב אומר לקוחות מתסריט שלא קשור אליו. היו בספר גם רגעים הפוכים, תחושה של אמת נוקבת שהיא מעל לזמן ולמקום.

אחד הדברים היפים העולים מתוך הספר הוא כמיהה אדירה לגאולה. תחושה שאי אפשר להמשיך בחיי הגלות וחייבים לעשות משהו כדי לשנות את זה. לא סתם משהו – אלא הכול ובכל מחיר. איזה דבר גדול. אולי זה מה שהפך את הבעש"ט להיות מי שהוא. התחושה שלו שהוא חייב לעשות הכול כדי לשנות את המצב. האמונה שלו בכך ששום דבר לא צריך להישאר כמו שהוא היה עד עכשיו, ושאפשר להסתכל על כל פסוק בתורה מהצד השני שלו, ועל כל מצווה ומצווה מבפנים ומבחוץ ועל כל אדם ומעשה אפשר להסתכל מחדש. ולמצוא בכל דבר ודבר את הדרך לגאולה.

כמה הייתי רוצה לפגוש את הבעש"ט. איזה כיף ליוכי ברנדס שהיא הצליחה לפגוש אותו, ותודה לה שהיא שיתפה אותנו.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם