סליחה אחי

m 14 books

 

דוד שמחון

חותמו אמת ודגלו אהבה, מירה קדר. ידיעות ספרים: תשע"ח.

הספר פותח בפליטת כדור בבסיס צבאי אי שם בדרום הארץ. יחיעם, אחיינה של גיבורת הספר תמי, נפצע. השאלה מי ירה את הכדור ומה גרם לכך הופכת לסיפור רב-גרסאות. תמי, בכישרונה הגדול וברגישותה האנושית, מדובבת את יחיעם ומצליחה לאחר זמן לחלץ ממנו ומחבריו את הסיפור האמיתי. זו מלחמתה הקטנה של תמי בפוסט-מודרניזם ובתפיסת החיים כמרובי נרטיבים. תפיסה שבעיניה הורסת כל חלקה טובה, כי אם אין אמת אחת - אין אמת בכלל. ואם אין אמת בכלל - אין טעם לחיים. מה שתמי הולכת ומגלה במהלך הספר זה שאולי יש אמת, אבל את האמת על חייה שלה היא לא ממש יודעת או לא ממש רוצה לפגוש ולחשוף. המסע אל האמת האישית ואל האמת המשפחתית הוא הסיפור כאן, וזה לא קל ולא פשוט, אבל מלא רוך וחמלה.

האמת והאהבה, שמככבים בשם הספר, הם הנושא הגדול של הספר. ויש בספר הזה כל כך הרבה מזה ומזה. בלב הספר נמצאים אח ואחות. אח ואחות מבוגרים, בגיל 50-60 פחות או יותר. האחות תמי והאח רֶבּ בני. אח ואחות שבעברם קרבה גדולה מאוד של חברותא עמוקה, ובהווה שלהם נמהלו הרבה ריחוק, כאב וקושי. האמת והאהבה עם השילוב והמתח שביניהן הן הדרך להגיע מהריחוק אל הקרבה ובזה עוסק הספר.

כשגיבורי ספר הם אחים, זו תמיד התחלה טובה. בעיניי יחסי אחים הם הדבר הכי מעניין בעולם. אם אתם מחפשים נושא שיחה מעניין - תמיד תלכו על אחים ואחיות. לא תאמינו כמה יש לאנשים לומר ולספר בנושא הזה. אין מתנה יותר גדולה לילד מאח או אחות טובים. רבים חושבים או מתנהגים כאילו יחסי אחים ואחיות הם עניין לגיל הילדות בבית ההורים ובגיל המבוגר זה רק שאריות וזיכרונות; בעיניי, האמת היא שאחים מתחילים להיות אחים באמת רק אחרי שהם יוצאים מבית ההורים. רק אז מתחילים ליהנות באמת מהאוצר המופלא והמרגש של האחים והאחיות. אז אם אתם כבר מבוגרים ויש לכם אחים או אחיות שהקשר שלכם איתם נע על הציר של סתמי-נחמד-סבבה - תדעו שאתם מפסידים. רוצו, רוצו, רוצו. זה נושא טוב לחזור עליו בתשובה. תצטיידו בכל האמת, הכנות והאהבה ותראו נפלאות. כמות האמת שאתם יכולים לגלות על עצמכם בחזרה בעזרת האחים והאחיות שלכם היא אינסופית. ואם במקרה אתם איתם בראש השנה או בחגים - תדעו שאלה אמורים להיות הרגעים הכי חשובים של החיים שלכם ותמצו אותם עד תום.

תמי הולכת ומגלה שאולי יש אמת, אבל את האמת על חייה שלה היא לא ממש יודעת או לא ממש רוצה לפגוש ולחשוף. המסע אל האמת האישית ואל האמת המשפחתית הוא הסיפור כאן, וזה לא קל ולא פשוט, אבל מלא רוך וחמלה

הספר עוסק כאמור ביחסים המסובכים והמיוחדים שבין בני לתמי והוא כמובן הולך ומסתעף במערכות יחסים עם אחות נוספת, בן זוגה, אחיינים, שכנים ודמויות חיות וכאלה שנפטרו זה מכבר. תמי נשואה לארז, אדריכל וחילוני. בני הוא ראש ישיבה סוחף ומרשים הנשוי לשני - גינקולוגית. תמי וארז גרים בעיר, בני ושני גרים בשילה, והפערים נראים לעיתים אינסופיים ולעיתים הם קרובים באופן מפתיע. העלילה עצמה, בהווה של הסיפור, היא לכאורה סיפור די רגיל, אבל בעצם היא דרמה של ממש. היכולת הנדירה של מירה קדר לבנות דמויות, לטוות יחסים אנושיים ולהכניס אותנו ללב הדיאלוגים, המתחים, העקיצות, הרגישות המופלאה, הניואנסים, הבעות הפנים ומחוות הכתפיים, המאכלים והמקומות - היא מיוחדת במינה. הכישרון שלה לתאר אנושיות באמצעות מילים היא מרגשת ומיוחדת במינה. הקורא מרגיש כאילו הוא עצמו נמצא בלב המשפחה הזאת. כאילו הדירה המרווחת של תמי וארז היא בעצם ביתו שלו. התוצאה היא שהספר הזה הוא אחד הספרים הכי משפחתיים שקראתי לאחרונה. כמה עדינות ויופי יכולים להיות ביחסים בין בני אדם.

חוץ מזה יש בספר עיסוק רוחני עמוק. הדמויות מצויות בהתרחשות סוערת של התנגשות בין האידיאה הדתית (ההלכתית, הגלותית, השמרנית, המנתקת גוף ונפש) לבין האידיאה האלוקית (הנבואית, הכללית, המהותית, פורצת הדרך, המחברת גשמיות ורוחנית) כפי שמירה קדר מכנה אותן. יש רגעים שזה כמעט מוגזם ומתישהו היה נראה לי שאפשר היה לצרף מאמר עיון כנספח לספר או סתם לכתוב ספר עיון. אבל לאחר עוד כמה עמודים, שמחתי מאוד שהיא כן מביאה את זה לכאן. דמויות שיש להן עולם רוח - שבאמת עסוקות בשאלות אידיאולוגיות ורוחניות וזה באמת חלק מהותי מחייהן. אי אפשר שייכתב רומן משמעותי על אנשים עמוקים בלי שיהיה ביטוי לחיי העומק שלהם וללבטים הפנימיים והפילוסופיים שלהם. זה לחלוטין חלק מהאישיות שלהם. הדמויות של מירה קדר בספר הזה הן דמויות שהחיים הרוחניים הם הדרמה האמיתית בחיים שלהן. זה מרשים, מעניין ומעורר השראה.

ואחרי כל אלה - הנושא הגדול של הספר הוא נושא הסליחה. האם סליחה אפשרית? האם היא בחירה? האם יש משמעות לסליחה על מאורע שקרה לפני כמה עשורים? האם אפשר וצריך לסלוח למישהו שבאמת עשה לנו משהו רע באמת? האם יש משמעות לסלוח למישהו שכבר מת? מתברר שסליחה היא עבודה קשה ומורכבת והיא לב היופי של האנושיות. אפשר להגיד למישהו באופן טכני שסלחתי לו - כדי לא להסתבך, אבל סליחה אמיתית ומלאה היא תהליך שדורש הרבה הקשבה, תשומת לב והורדת קליפה ועוד קליפה. אז אנחנו בימי סליחות, לקראת ראש השנה, והספר בא לי בדיוק בזמן. עם הדרמה הרוחנית, עם המשפחתיות המופלאה, עם האחים והאחיות, עם האמת, האהבה והסליחה. אלה החומרים הכי חשובים בחיים. מומלץ.

גדולים מהחיים - שבעה סיפורים שלא סופרו מעולם על אוהבי התורה, העם והארץ, יצחק ש' רקנטי. בעריכת: יונדב קפלון. ספריית בית אל: תשע"ח.

סיפורי צדיקים הוא ז'אנר שהוא תמיד גם נהדר וגם מורכב. עלולות להיות שתי בעיות עם סיפורי צדיקים:

הבעיה הראשונה היא שלא מעט סיפורי צדיקים גורמים לשומע לפטור עצמו מלהיות צדיק. הוא שומע איזה אנשים גדולים היו וישנם סביבו, הוא מתפעל ואולי אפילו מתרגש, אבל ברור לו שהצדיקים נועדו להיות צדיקים והוא יכול להישאר בדיוק כמו שהוא. משהו באופן שמספרים את הסיפור מקדש את הפער ומאפשר לקטן להישאר קטן. הקטנים נהנים מהסיפור ושמחים שמישהו עושה בשבילם את העבודה הגדולה, וחוזרים לבתי הגמדים שלהם. המרחק נוח ומתאים לכולם. הבעיה השנייה היא שלא פעם סיפורי צדיקים בעצם נועדו לחזק הגמוניה מסוימת. כשהקוראים שומעים על גדולתו של מישהו, הם יקבלו כמובן מאליו את כוחו ואת השפעתו המכרעת על חייהם. סיפורי הערצה על מנהיגים יגרמו לנו פחות לבקר ולאתגר אותם ויותר לציית להם ולמעמד השליט מסוג כזה או אחר. מבחינה זו יש בסיפורי צדיקים מעשה פוליטי של חיזוק מעמד ושימור יחסי כוחות. סלחו לי על הנאו-מרקסיזם.

שתי הבעיות הן בעצם אחת - יש חשש גדול שסיפורי צדיקים יקטינו את השומעים ולא יגדילו אותם. סיפורי צדיקים יכולים לגרום לאדם לשמוח בגדוליו, לשמוח בעצמו ולהישאר קטן קטן.

הספר הטוב הזה - 'גדולים מהחיים' - מצליח לספר סיפורי צדיקים באופן הפוך. הספר מעורר השראה וחשק להיות גדול בעצמי. ה'גדולים' של הספר - הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו), הרב קוק, הרב יעקב אבוחצירה, חייל המילואים משכם, האופה מתל אביב, רבי חיים אבולעפיה, רבי חיים בן עטר, הבעש"ט ועוד ועוד - אינם רחוקים. יצחק רקנטי מצליח גם לספר לנו כמה גדולים, נפלאים ובעלי מסירות נפש הם היו, וגם - בו זמנית - לקרב אותם אלינו ולהפוך את חייהם לאפשרות חיה ומשמחת לחיינו שלנו. גם המגוון הגדול של הדמויות, ממזרח וממערב, מישראל ומהגולה, מתקופה קדומה יותר ומימינו אנו ממש - מחוללת את העוצמה של הספר. קודם כול, כי התחושה החמוצה שסיפורי הצדיקים כאן נועדו לחזק מפלגה או צד מסוים נעדרת מהספר, ושנית - ויותר חשוב - הספר בעצם אומר לכל אורכו: כל אחד יכול להיות גדול ולעשות דברים גדולים. אפילו לדאוג יום יום למניין בבית כנסת קטן בתל אביב - זה מעשה גדול. כל אחד יכול להיות גדול מהחיים ולכל אחד יכולים לקרות סיפורי מופת וניסים.

זה יופי של ספר לילדים ולנוער. עם הרבה סיפורים נוגעים ומשמחים, עם הרבה פרטים היסטוריים ובעיקר - עם הרבה חשק לעשות משהו גדול השנה. שנהיה לראש ולא לזנב. שנה טובה!

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם