ילדים שכאלה

m 6 books

דוד שמחון

שבת – הלכה ממקורה – מן המקורות ועד ההלכה למעשה, הרב יוסף צבי רימון. הוצאת מגיד וסולמות: תשע"ח.

בזמן האחרון רבים מציינים לטובה את ההתקרבות התרבותית של החברה הישראלית ליהדות. יש במרחב הציבורי סימנים רבים לכך שהיהדות כבר אינה נתפסת דבר מוקצה וטרחני – בשירים בתחנות הרדיו, בתכניות הטלוויזיה ואפילו בשיח החברתי. ברור שזה חלק ממה שמעורר את קמפיין ההדתה ואת הפחד ממנה. גם בציבורים דתיים יש העמקה בחיבור ויש רצון לחיות חיים דתיים מלאים ועמוקים יותר ויש השקעה רבה ביצירת חיבור אישי ובניסיון להאהיב את היהדות על האנשים עצמם. אלו תופעות משמחות מאוד שמצליחות גם לטלטל מעט את היהדות וגם להוביל תהליכים של התחדשות.

נראה שהאתגר הזה הוא מה שעמד מול עיניו של הרב יוסף צבי רמון בכתיבה של הספר הזהלחבר את האנשים לעולם ההלכה ולשמוח בוזה אתגר ממשי שקשה לדעת איך לפצחלצערי אני מניח שרוב האנשים שיפתחו את הספר יהיו דווקא מי שההלכה ודקדוקיה כבר חשובים להםאבל הספר עדיין עושה מעשה גדול וחשוב

 

עם זה נראה שתחום ההלכה אינו נהנה מסוג כזה של רנסנס. אני לא סבור שדווקא בגלל הרצון להעמקת החיבור נוצרה התרופפות במחויבות ובשמירת ההלכה, זו טענה טיפשית שלא מוכיחה את עצמה: לרוב מי שמחובר יותר יהיה גם מי שיקפיד יותר על הלכה. אבל עדיין, כשאני מסתכל סביב אני רואה רבים שמתייחסים לדקדוק ההלכתי כמו משהו פתטי ונוקדני. יש דווקא הבנה עמוקה של המהויות ושל העקרונות, אבל הסבלנות לכלי שלישי כשמכינים כוס תה או לא לדבר בפסוקי דזמרה קצת נשחקת. במקרים מסוימים אנשים נוטלים ידיים ישירות מהברז ולא מתאמצים לחפש כוס, ובמקרים אחרים, אולי מורכבים יותר, הם מתחילים לחפף בדיני ההרחקות בזמן הנידה.

נראה שהאתגר הזה הוא מה שעמד מול עיניו של הרב יוסף צבי רמון, רב שכונת אלון שבות דרום בגוש עציון ורב מכון לב, בכתיבה של הספר הזה: לחבר את האנשים לעולם ההלכה ולשמוח בו. זה אתגר ממשי שקשה לדעת איך לפצח. לצערי אני מניח שרוב האנשים שיפתחו את הספר יהיו דווקא מי שההלכה ודקדוקיה כבר חשובים להם, אבל הספר עדיין עושה מעשה גדול וחשוב.

שני כרכי הספר עוסקים בהלכות שבת, בעיקר באלו הקשורות למזון. הבחירה בהלכות שבת חשובה ומשמחת, והספר מדגיש זאת: הספר מקווה שאהבת השבת (שמסתבר שהיא אחת המצוות היחידות שעם ישראל קיבל מלכתחילה באהבה וברצון) תוביל לאהבת ההלכה בכלל. הספר אינו מסתפק רק בכתיבת ההלכות ובאופן שמותר לחתוך סלט בשבת, אלא חושף לקוראים את המנגנון הפנימי של ההלכה ואת האופן שבו נוצרה.

כל פרק מתחיל מאב המלאכה ומראה את כל המחלוקות בדרך עד למחלוקת המעשית והמוכרת. השאלה בעניין שימוש במים חמים שהתחממו בדוד השמש כבר אינה מחלוקת מוזרה וטכנית אלא סיפור דרמטי שהתחולל במהלך הדורות. הספר מציע טיול ממקורות ההלכה ועד המטבח של כל בית. ואל תדאגו, הספר לא ישאיר אתכם מבולבלים אלא יגדיר בסוף דברים ברורים ויאפשר לכל קורא להבין למה דווקא ככה. חשיפת המנגנון של היווצרות ההלכה מאפשרת חיבור אמתי שמבהיר למה דקדוקי ההלכה אינם ניג'וז קטנוני אלא ביטוי למהויות עמוקות ומשמעותיות.

נוסף על כך משובצים בספר קטעים שמטרתם שוב ושוב לחבר לעומק הרוחני של השבת, ובכך הוא שובר עוד הפרדה מזיקה בין הלכה לאגדה ובין הלכה לרוח. לא פעם הספר גם מספר לנו על הדמויות שמאחורי השתלשלות ההלכה: על הדרך נכיר את רבי יוסף קארו, את הרמב"ם, את רבנו חננאל ואפילו את הרב יהושע נויברט, בן זמננו, וההיכרות האישית עם הדמויות הופכת את הסיפור הדרמטי של השתלשלות ההלכה לנוגע יותר ומשמעותי יותר.

הספר מעוצב בחינניות ומאיר עיניים. הוא מלא איורים, טבלאות שעושות סדר (האמת שזה לפעמים נותן תחושה שמדובר בספר לימוד לבית ספר, אבל עדיין מועיל ובהיר) ודוגמאות רלוונטיות (מותר לערבב את הקצפת והשוקולד במילקי בשבת [אבל בעיניי מי שעושה את זה לא הבין את הקטע של מילקי]). הספר כתוב בשפה קולחת ובהחלט מעורר חשק לקרוא, ללמוד ולשמוח בהלכות ובהקפדה עליהן. מומלץ.

ילדי בית העץ 3 - ילד לא רגיל, רן כהן אהרונוב. הוצאת כנרת: תשע"ח.

ילדי בית העץ עומדים בפני אתגרים חדשים. החבורה הנהדרת, שכבר הצליחה להציל את החורשה וגם את החמור כפיר, מנסה הפעם לשנות את מערכת החינוך ולאפשר לאיתי, אחיו הצעיר בעל הצרכים המיוחדים של אמיר, ללמוד כמו כולם בבית הספר הרגיל. לשם כך הם פותחים בשביתה ומוצאים את עצמם בהתמודדות כפולה גם עם המערכת וגם עם התלמידים בכיתה.

סדרת ילדי בית העץ (הספרים, סדרת הטלוויזיה, השירים, ההצגה) היא תופעה שאין להתעלם ממנה. היא מצליחה למגנט אליה הורים וילדים כאחד. נראה לי שסוד הקסם של הסדרה הזאת הוא שהיא מצליחה לספר על הילדות של היום בלי בהלה ובלי פסימיות פדגוגית קודרת.

הם חוזרים הביתה מבואסיםעצובים ומבינים שיש דברים שלא קלים לשינוי והם לא בשליטתםזאת הבנה חשובה לכל אדםילדים ומבוגרים כאחדחבורת הילדים הזאתשעד עכשיו הצליחה להציללשנות ולהשפיעמבינה שיש דברים שילדים בני 12 לא יכולים לשנותוזהומותר לספר ילדים לסיים את הסיפור בתחושת מרמורביקורת וכעסלפעמים זה המנוע החברתי הכי גדול

 

הדימוי של עולם הילדות אצל חלק מהמבוגרים ואנשי החינוך הוא של בהייה במסך ומשחק עם חברים דרך דמויות בדיוניות במשחקי מחשב, והנה הסדרה הזאת מגיעה ומראה לנו שלילדים של היום יש ילדות עשירה, טבעית וחברית. גם לילדים של היום יש עולם ערכי ויזמות ויצירתיות בדיוק כמו שהיה פעם, פשוט עם טלפון חכם בכיס. הנה, יש כאן חבורת ילדים מגניבים וחמודים שיש להם בית על עץ עם מחנה אמתי והם ילדים ערכיים שמתבגרים ומתאהבים ובעלי מוטיבציית-על להשפיע טוב על העולם ולהציל את הטבע. נכון שהם גם מתכתבים בוואטסאפ וגם מקליטים שירים, אבל הם אחלה ילדים. מסתבר שכולם יכולים להזדהות אתם ולהיזכר אולי בעצמם ולהפסיק את תחושת הזרות והאיום מהילדים של היום.

חבורות ילדים בספרים תמיד מעוררות אצלי אנטגוניזם מסוים. אלו חבורות ילדים קטנים שבטוחים שהם יצילו את העולם כולו, שאיכשהו בספרים רבים באמת מצליחים להציל אותו (תיזכרו בדני דין ובמשימה עולמית). האמת היא שזה מעצבן. אני יודע שזה ספר דמיוני וזה רק סיפור ושטוב לעורר אצל ילדים תחושת מסוגלות וביטחון ביכולת שלהם להשפיע על העולם וכו', אבל זה עדיין מעצבן. הענקת תחושת מסוגלות שקרית היא בדיוק הדבר ההפוך מתחושת מסוגלות. זו קלישאה רעה שנועדה לספר כמה חירות נהדרת יש כאן כדי לוודא שאף אחד לא יחשוב לשנות כאן משהו באמת.

והנה כאן, בספר הזה, הילדים החמודים בטוחים שהם יצליחו לשנות את מערכת החינוך, פותחים בשביתה, וזה פשוט לא הולך להם. אמנם שר החינוך בעצמו מזמין אותם לפגישה, אבל כדי להגיד להם כל הכבוד על הרעיון ועל היזמה ושזה לא מסתדר, ילדים עם צרכים מיוחדים לומדים בבית ספר לחינוך מיוחד, וככה זה (רק אצלם. אצלנו כאן היום בישראל זה אחרת לגמרי). הם חוזרים הביתה מבואסים, עצובים ומבינים שיש דברים שלא קלים לשינוי והם לא בשליטתם. זאת הבנה חשובה לכל אדם, ילדים ומבוגרים כאחד. חבורת הילדים הזאת, שעד עכשיו הצליחה להציל, לשנות ולהשפיע, מבינה שיש דברים שילדים בני 12 לא יכולים לשנות, וזהו. מותר לספר ילדים לסיים את הסיפור בתחושת מרמור, ביקורת וכעס, לפעמים זה המנוע החברתי הכי גדול. מה שמשמח הוא שהספר לא מסתיים בנקודה הזאת. הרי אם זה ייגמר ככה נצטרך להפסיק לחלום ולהפסיק לקוות, וככה מתחיל סוף העולם.

החבורה המתוקה הזאת חושבת מה ילדים בני 12 יכולים לעשות בשביל לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בחיים הרגילים, והם אפילו מוצאים. לא אגלה לכם מה החליטו לעשות, אבל הם בהחלט יצאו מהגבולות של עצמם ושינו משהו בתפיסה של האנשים סביבם, ואולי השינוי שעשו עוד יצליח לחולל את השינוי הגדול. הידד לילדי בית העץ!

ספר מושלם לקיץ. מתאים לילדים בגילי בית הספר היסודי, וכולם-כולם (מילדי הגן עד ההורים) ייהנו גם מהאיורים הנפלאים של יניב שמעוני.

 


 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם