מעל הזיכרון

12 books
 

דוד שמחון

מה ילד יום - געגוע של אמא, בת גלים שער. ידיעות ספרים: תשע"ז.

לפני בדיוק ארבע שנים, בליל חמישי, ערב שבת 'שלח', נחטפו ונרצחו גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. האירוע הנורא הזה הפך לאירוע יוצא דופן בעצמתו. 18 הימים שעברו בין החטיפה לבין מציאת הגופות היו בלי ספק ימים מיוחדים במינם. משהו גדול קרה שם. ברבות השנים עברנו אירועים רבים וקשים. חלקם גדולים מאוד, חלקם מצערים ובעלי משמעות רחבה - ובכל זאת מה שהתעורר שם היה נדיר. קשה להסביר ולהעביר למי שלא חווה את הימים האלה את מה שהתרחש שם ולמה דווקא אז, אבל התחושה היא שלרגע משהו השתנה והתפרץ. משהו עמוק מאוד בתודעה הישראלית והיהודית התבקע, התפרץ ועלה אל פני השטח. משהו נחשף ממעמקים ושטף את הכול.

האמת היא שגם אני, שמוצא את עצמי אפילו עוסק מדי פעם בשלושת הנערים ובמה שהותירו אחריהם - כבוגר ישיבת מקור חיים וכשותף ב"יום האחדות" - קצת שכחתי את התחושות שחוויתי אז. שכחתי עד כמה הדבר טלטל אותי ונגע בי וכמה אנשים נשאבו לזה. הרחוב היה שטוף בדאגה, במתח, באחווה, בחיבור ובתחושה של יחד. וכל זה רק בזכות האופן שבו בחרו המשפחות להתמודד עם האירוע הזה ולשתף אותנו בו - באצילות, בפתיחות ובאמונה גדולה.

הספר מכניס אותנו למה שהתחולל בחייה של בת גלים - והתחולל המון: רגעים מרשימים, מרגשים וסוחפים, אבל גם רגעים של תהומות של כאב, ריקנות ואבדן (שפחות נחשפנו אליהם). העצמה של הספר היא שהוא לא רק מספר לי על בת גלים שער וסיפורה מעורר ההשראה - הוא מחזיר אותי עצמי למה שקרה לי אז, לתחושה שהרגשתי בצורה בהירה ונוקבת כל כך שאני חלק מרקמה אנושית אחת חיה

ועכשיו בא הספר הזה. מה ילד יום. איזה שם גאוני לספר הפשוט והחם הזה. ובבת אחת הוא החזיר אותי לכל מה שקרה לי אז. הספר הוא סיפורה של בת גלים שער, אמו של גיל-עד, שבפשטות, ביושר ובלי לנסות לייפות את המציאות - עוברת יום אחר יום ומספרת את מה שהתרחש גם סביבה וגם בתוכה. מאותו ליל חמישי בסוף הבישולים ועד יום השנה השלישי, שחל לפני שנה. בהתחלה בפירוט מדוקדק של כל יום ואט אט בנגיעה בימים משמעותיים במיוחד. הספר מכניס אותנו למה שהתחולל בחייה של בת גלים - והתחולל המון: רגעים מרשימים, מרגשים וסוחפים (שחלקם שודרו בכל המהדורות והכרתי אותם כמי שראה אותם ונסחף אחריהם), אבל גם רגעים של תהומות של כאב, ריקנות ואבדן (שפחות נחשפנו אליהם). העצמה של הספר היא שהוא לא רק מספר לי על בת גלים שער וסיפורה מעורר ההשראה - הוא מחזיר אותי עצמי למה שקרה לי אז, לתחושה שהרגשתי בצורה בהירה ונוקבת כל כך שאני חלק מרקמה אנושית אחת חיה. זו בהירות שלא תמיד נוכחת עד כדי כך והיא מביאה אִתה המון כוח והמון המון כאב. תוך שני עמודים כבר התחילה לי שוב ההתרגשות והצמרמורת ושוב הכאב הנורא. שוב התפילות, שוב הרגישות ושוב התקווה. הרבה זמן לא פגשתי ספר שהפעיל אותי מהר כל כך וחזק כל כך.

עברו ארבע שנים. אני לא יודע איך האירוע הזה ייצרב בהיסטוריה של העם היהודי ואיך יחוו אותו מי שלא חוו אותו בעצמם - אבל כרגע הספר הזה נגע בי בדיוק במקומות הנכונים. אני מעריך שהוא יוכל להמשיך להיות ספר חי עוד שנים ודורות.

 

אלכסנדר גרהם בל - ששלח את קולו של האדם למרחקים, תמי שם טוב. איורים: אלינה גורבן. סדרת ממציאים ומגלים, הוצאת כנרת זמורה ביתן: תשע"ח.

אני מאוד מאוד אוהב את הסדרה הזאת. כל ספר בה מעורר השראה. אמנם אלה לא ספרי ילדים הכי קלים וקולחים לקריאה, אבל ילדים (והורים) עם מעט סבלנות ירוויחו ממנה המון - גם ידע, גם התרגשות וגם דחיפה לעבודה קשה, להתמדה ולחשיבה חדשה.

אלכסנדר גרהם בל נולד ב-1847 בסקוטלנד ונפטר ב-1922 בארצות הברית, וההמצאה גדולה שלו היא מכשיר הטלפון. אמנם יש מחלוקות בדבר, והספר גם מתייחס אליהן (3 שעות לאחר שחמיו של בל רשם את הפטנט על הטלפון - שלא על דעתו של בל - ניסה מישהו אחר לרשום פטנט דומה ונדחה), אבל עדיין המצאת הטלפון מיוחסת אליו. היום הטלפון הקווי כבר נראה משהו ששייך למוסדות ולמבוגרים, אבל עדיין הטלפון הוא אחת ההמצאות הדרמטיות ביותר של הזמן המודרני.

הדבר המופלא בספר הוא שההמצאה לא באה במקרה. אלכסנדר בל ידע שנים מה בדיוק הוא מחפש. זו יכולת מדהימה בעיניי. לחפש משהו שעוד בכלל לא נמצא באופק. שעדיין אין מושג איך הוא נראה. זה דורש יצירתיות אדירה, חריצות אינסופית, התמדה, ובעיקר – סירוב לקבל את המציאות כפי שהיא

הספר מספר את סיפור חייו ואת הדרך הארוכה והמייגעת של בל עד ההמצאה. וההמצאה היא רגע מופלא שבו זה פתאום מצליח. כמה שזה מעורר קנאה. התיאור של הרגע הזה בספר יכול לגרום לי לבכות. הלוואי שיקרה לי גם כן רגע כזה מתישהו.

הדבר המופלא ומעורר ההשראה בספר הוא שההמצאה לא באה במקרה. אלכסנדר בל ידע שנים מה בדיוק הוא מחפש. זו יכולת מדהימה בעיניי. לחפש משהו שעוד בכלל לא נמצא באופק. שעדיין אין מושג איך הוא נראה. זה דורש יצירתיות אדירה, חריצות אינסופית, התמדה, ובעיקר – סירוב לקבל את המציאות כפי שהיא. כל ממציא עובר שנים שבהן הוא נחשב ליצן הזוי, והנחישות שלו היא מה שתהפוך אותו לממציא. הלוואי שהליצנים וההזויים של ימינו יקראו את הספר הזה (ואת כל סדרת הספרים המופלאה הזאת) - ולא יוותרו.

נקודה מפתיעה שהספר מעלה היא שגם אמו של אלכסנדר בל וגם אשתו היו חירשות. הוא הגדיר את עצמו כל חייו כמורה לילדים חירשים וזה מה שהוא עשה לפרנסתו. המצאת הטלפון באה כתוצאה מהבנה שאפשר לשבור את המחסומים הפיזיים של הקול והשמיעה ומהבנה עמוקה של הצורך העמוק בדיבור ובתקשורת, ופשוט - מאכפתיות לאנשים.

הספר מומלץ מאוד לילדים ולהורים שלהם.

 

אנשים נגעו בירח, אורית גידלי. איורים: תמי בצלאלי. כנרת זמורה ביתן: תשע"ח.

ספר קסום ומיוחד במינו. אורית גידלי היא מהיוצרות היותר מעניינות, מקוריות ומדליקות שפועלות בינינו היום. היא מביאה כל כך הרבה כנות, חירות ורגישות ליצירות שלה, וכל זה במידה רבה של משחק וצחוק. זה שילוב לא מובן מאליו שיוצר ספרים מיוחדים מאוד.

'אנשים נגעו בירח' הוא ספר נהדר ונוגע ללב. יש בו רגישות מדויקת להפליא וסיטואציות מלאות חיים. האלטע-זאכן של הזיכרונות מחפש לקנות זיכרונות ישנים. הוא משדל איש זקן למכור לו זיכרון ישן של אהבה מרופטת שאיננה עוד. הזקן שמח לרגע להרגיש קליל יותר ומוכר לו את זיכרון המפגש הראשון שלו עם רוז'י, הזקנה שלו. רגע אחרי המכירה מתחרט הזקן והוא נחוש להחזיר לעצמו את הזיכרון - "אני יודע שלא נשאר לי הרבה כוח ללכת, אבל נשאר לי הרבה כוח להישאר", הוא מתעקש מול האלטע-זיכרונות ובנו. בנו של האלטע-זיכרונות מתערב בסיפור ומצליח ליצור סיטואציה אנושית ונוגעת ללב. שלו ובעולם בכלל.

הספר עוסק בזקנה, בזיכרונות, בלחמנייה ובעיקר ברגעים הדקים של האהבה. מזמן לא ראיתי ספר שמצליח לגעת בצורה מדויקת ורכה כל כך בזוגיות ובאהבה, ביחסי הורים וילדים ובלילה מלא כוכבים. אורית גידלי מצליחה לבנות בספר הדק הזה דמויות שלמות ועשירות ולגעת בנושאים החשובים בעולם במילים מדודות ונקיות. מינימליזם, אושר ועושר. גידלי אומרת שבעבודה על הספר היא התאמצה בעיקר לשתוק: שלקח לה שבוע לכתוב את הספר וארבע שנים וחצי למחוק ממנו עוד ועוד. הספר מגיע אלינו עם כל הרווחים והשתיקות. זו אולי המתנה הכי גדולה של הספר.

האיורים הם חלק ניכר מהעצמה המהממת של הספר. בקווי עיפרון דקים (ומעט צבע זהב, ועל זה אורית גידלי אומרת שזהב הוא הצבע היחיד שצריך להישאר בעולם) מצליחים האיורים להקים את הסיפור לתחייה ולהפוך אותו למרגש ונוגע ללב. אחד הספרים הכי יפים שראיתי לאחרונה.

אז זה אולי לא ממש ספר ילדים, אבל הוא באמת נהדר ואני בטוח שגם הילדים ייהנו ממנו.

***

עכשיו שבוע הספר וחודש הקריאה וכל זה. אז זה מה שספרים יודעים לעשות - לטלטל אותנו ולהחזיר אותנו לרגעים מלאי הוד, לדחוף אותנו לא לקבל את העולם כמובן מאליו ולהיות ממציאנים, ובעיקר - להפגיש אותנו עם זיכרונות, רגישות אינסופית ורכות.

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם