החלקים שבאחריותנו

דוד שמחון

רשו"ת הדיבור, הרב יובל שרלו. הוצאת מגיד וישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול רעננה: תשע"ו.

12books-reshutמפעל החיים הגדול של הרב יובל שרלו הוא כנראה המענה הפשוט והיומיומי לשאלות ברשת. הדבר הראשון שבא לידי ביטוי בספר הזה, בהמשך לספרים הקודמים בסדרה, הוא הסבלנות. כמה סבלנות נדרשת מהרב שרלו כדי לענות לעוד שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה. התשובות אמנם אינן ארוכות מאוד אבל הן מנומקות, נרחבות ורגישות. יש בהן קשב רב לפונה ונכונות להבנה עמוקה של הסיטואציה. אז לפני התוכן ולפני ההתעמקות בספר, אי אפשר שלא ללמוד מהספר את היכולת הזו - להקשיב באמת ולענות בנחת. הלל הזקן של ימינו.

רשו"ת הדיבור הוא ספר שו"ת שעוסק בענייני דיבור, אמת ושקר ולשון הרע. הספר הוא אוסף מתוך עשרות אלפי תשובות הלכתיות שעליהן ענה הרב שרלו במהלך השנים, והוא עוסק כולו בענייני דיבור - מה מותר להגיד ומה אסור, מה כדאי לומר ואיך, איך להתנהל בשיחה עם מי שלא מקפיד על דיבורו, על האופן שבו מנהלים מחלוקות ועוד ועוד. השאלות אינן שאלות הלכתיות גרידא והתשובות גם כן נדיבות יותר. אין ספק שהחלק המרתק בספר הוא דווקא השאלות. השאלות בדרך כלל מספרות סיפור ובכל סיפור יש מפגש. מפגש עם אנשים שמנסים במאמץ רב ובכנות לחיות בעולם הזה שלנו בקדושה. זה מרשים. מבחינות מסוימות המחויבות לשאול והנכונות לברר – הן עצמן הדבר המרשים. אפילו יותר מהתשובות.

אבל תמיד יש תשובה. מה שמיוחד בתשובות, מעבר לסבלנות, הוא שהרב שרלו לא מתיימר לדבר כל הזמן בשם ההלכה והוא נזהר שלא להשתמש בה לשווא. הוא פשוט עומד מול השואל ומנסה לעזור לו. לפעמים זו תשובה הלכתית, לפעמים עצה חינוכית או טקטית ולפעמים רק אמפתיה. מה שלא יהיה, בכל התשובות יש תחושה של מפגש עם איש גדול, שקול, קשוב, בקי ונקי. כל זה בצורה שווה לכל נפש, קולחת ועמוקה.

עולם המילים שבו עוסק הספר הפך בשנים האחרונות ליותר ויותר מורכב ועשיר. היום ייתכן שמהדורות החדשות יעסקו יום שלם במשהו שמישהו אחד כתב על מישהו אחר בפייסבוק. הרשתות החברתיות והטלפונים הניידים הכניסו כמות אדירה של מלל אל החיים שלנו ואין ספק שיש צורך בהתוויית דרך בעניין זה. האם מותר לרכל על שחקני כדורגל? לומר דברים רעים על תלמידים בישיבת מורים? לבקר באופן חריף פוליטיקאי או חברה סלולרית? לשקר בשביל לא להסתבך? לעשות 'שיימינג' לעבריין? למים העמוקים האלה קופץ הרב שרלו. קופץ ומצליח לנסח לאט לאט כללים ברורים ומספקים. מומלץ.

בית המקדש בירושלים, הרב ישראל אריאל. הוצאת מגיד ומכון המקדש: תשע"ו.

12books-mikdashמצד אחד יש משהו ממש מרהיב בספר. הספר הוא אלבום שכולו ציורים מלאי צבע, גדולים ומאירי עיניים המתארים את בתי המקדש השונים לדורותיהם (המשכן, בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, מקדש הורדוס והבית השלישי) ואת העבודה בהם. הספר הזה, שיצא בעבר אבל זוכה כאן להוצאה חדשה, הוא האוסף הגדול ביותר של היצירות והציורים המוכרים והמרשימים של מכון המקדש. כל זה בציורים חיים, שצוירו לפרטי פרטים, בתשומת לב ובדייקנות. אין לי ספק שכל מי שירצה ללמוד את ספר ויקרא או את פרשות בניית המשכן ימצא בספר הזה לא רק תועלת רבה אלא גם התעוררות של חשק ורצון. היהדות מזמן לא נראתה כל כך חיה, פיזית, אסתטית ומלהיבה. זה הצד האחד. הרגע בקריאת הספר שבו כל החלומות והתפילות על בית מקדש קמים לתחייה ומקבלים משמעות ונוכחות. פתאום בית המקדש הופך למשהו שגם באמת רוצים וגם, אולי, גם אפשרי.

ומצד שני, זה בדיוק החשש. בית המקדש כל כך מושך ונראה כל כך נכון. אבל הוא יכול להפוך ברגע לעגל זהב. זאת לא הבעיה של הספר הזה - הספר לא שוכח את פנימיות הבית ואת ההבנה שהכול סובב סביב השראת השכינה שבבית, אבל בכל זאת - משהו בכל ההתעוררות המקדשית שמתעצמת לאחרונה נראה לעתים כעגל זהב. הוא סוחף. הוא יפה. הדיבור עליו נחרץ ובווליום גבוה וקל להדליק באמצעותו את הנוער. מולו - כל מי שמדבר על משהו אחר נראה פשרן, עייף וגלותי. אז דווקא בגלל היופי של הספר והחשק האמתי שהוא מעורר לחיבור המופלא שבין חומר לרוח ובין אדמה לשמים - כדאי לזכור שבלי שכינה ובלי אלוקים כל זה שום כלום.

'בית המקדש בירושלים' הוא ספר חשוב ובאמת יפה. גם הילדים שלכם ידפדפו בו בשקיקה - אבל אחרי כל העמודים והציורים, המבחן יהיה במה הוא עושה לנו, והוא בעיקר אמור לעורר אותנו ליראת שמים. זה הכול. הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים. יראת שמים היא דווקא הדבר שאנחנו כן אחראים לו.

ניצב כל הלילות, הרפר לי. ידיעות ספרים ועם עובד: תשע"ו.

12booksharperציפיתי לאכזבה.

זה קורה יותר מדי פעמים. סופר מפרסם ספר מצוין - שהופך לרב-מכר והופך את הסופר לסופר בעל שם מצוין ומוערך. ואז, המו"ל מפרסם ביח"צ קולני את הספרים הראשונים של אותו סופר (עם הכיתוב "מאת מחבר רב-המכר..."). הקהל רוכש את ספרי הביכורים הללו בציפייה לקרוא שוב ספר נהדר כמו אותו רב-מכר, ומתאכזב. לא במקרה הסופר התפרסם רק לאחר שפרסם את רב-המכר שלו. הספרים הקודמים לא היו מספיק טובים. לקח לו זמן להבשיל.

כמה שזה מעצבן כשזה קורה.

והנה, 'ניצב כל הלילות'. ההתחלה לא בישרה טובות. זהו ספר הביכורים של הסופרת הרפר לי. אותה סופרת שכתבה את 'אל תיגע בזמיר' האגדי. יותר מזה, הרומן 'אל תיגע בזמיר' הוא עיבוד של הסופרת והעורכת ל'ניצב כל הלילות' שלא היה מספיק בשל לדעת ההוצאה לאור. אז למה אפשר לצפות אם לא לאכזבה?

למי ששכח: 'אל תיגע בזמיר' הוא אחד הקלאסיקות האמריקאיות בה"א הידיעה. ג'יין לואיז (סקאוט) וג'ם הם ילדיו של אטיקוס פינץ'. אטיקוס הוא עו"ד המייצג אדם שחור שעומד למשפט שווא על אונס שלא ביצע בנערה לבנה. אטיקוס מגן עליו מפני זעם ההמון הלבן ומפני מערכת המשפט הגזענית בעיירה הדרומית של שנות ה-30, ועל הדרך מעביר את ילדיו (ואת הקוראים) שיעור בלתי נשכח באהבת האדם באשר הוא וביושרה פנימית. את 'אל תיגע בזמיר' למדתי בתיכון והוא אחד הספרים שנחרתו בי באופן עמוק.

ב'ניצב כל הלילות' ג'יין-לואיז היא כבר לא ילדה קטנה אלא אישה צעירה, החוזרת הביתה מן הלימודים בניו-יורק העיר הגדולה (והצפונית). ג'ם נפטר, ואטיקוס כבר זקן וחולה. חברו הטוב של ג'ם, הנרי (דמות שאינה מופיעה למיטב זכרוני ב'אל תיגע בזמיר') עובד עם אטיקוס ומטפל בו והוא גם בן-זוגה של ג'יין-לואיז. העלילה סובבת סביב הגילויים החדשים שג'יין-לואיז מגלה על אטיקוס והנרי. מתברר לה שהם לא לוחמי השוויון והצדק שהיא חשבה שהם כל השנים. הגילוי הזה מנפץ את כל עולמה ודורש ממנה לבנות את עצמה ואת הקשר שלה אִתם מחדש.

אז ציפיתי לאכזבה גדולה. מה כבר אפשר לצפות מרומן ביכורים לא בשל שנפסל בידי העורך, ושהחלקים הטובים היחידים בו נערכו לספר אחר וכבר קראתי אותם?

ולמרות כל הציפיות - דווקא נהניתי. למה? כי התגעגעתי לדמויות האלה ושמחתי לפגוש אותן שוב. וגם משום שג'יין-לואיז הבוגרת שבספר נזכרת בסיפורי הילדות שלה - אלה הזיכרונות שהיו הבסיס ל'אל תיגע בזמיר'. חששתי שהם יהיו שחזור של הסיפור המוכר אבל הם לא היו כאלה. יש כאן סיפורים אחרים וחדשים שהחזירו לחיים את סקאוט וג'ם הילדים וזה היה תענוג צרוף. לזיכרונות הצטרף גם הנרי שהתגלה כתוספת מבורכת. וכך יצא לי לפגוש את הילדונת התמימה מתבגרת וגדלה. כמו דפדוף קדימה ואחורה באלבום תמונות אהוב.

ונהניתי גם כי שמחתי שמישהו ניפץ את הדמות של אטיקוס המושלם.

מה שיוצא יפה כאן, זה שבזכות 'אל תיגע בזמיר' דמותו של אטיקוס היא דמות מופת לא רק עבור ג'יין-לואיז אלא גם עבור הקוראים. השבר של ג'יין-לואיז נהיה הרבה יותר אמין כשאנחנו הקוראים בעצם יודעים על מה היא גדלה ומרגישים את האכזבה יחד אִתה. בהרבה ביקורות שיצאו על הספר המבקרים הביעו כעס על כך. איך יכול להיות שאטיקוס פינץ' אוהב האדם ולוחם הצדק שעמד לבד נגד מייקום כולה ויכול לה, הוא בעצם גזען שמתנגד לזכות ההצבעה לשחורים כי הם נחשלים מדי ועלולים לדרדר את המחוז כולו אם יגיעו לעמדות השלטון? טענו שהספר הזה הורס את הקלאסיקה. לדעתי, הוא לא הורס אותה אלא רק מוסיף עוד רבדים לדמות, ודואג שאנחנו הקוראים נהיה ערניים ונקרא בין השורות. לא רק את אטיקוס אלא בכלל את הדמויות הנערצות עלינו. ללכת אחרי מישהו בעיניים עצומות זה רע. מצפון הוא עניין אישי ולא יכול להיות קולקטיבי, כך מסביר הדוד ג'ק לג'יין-לואיז ההמומה. והוא צודק. ומן הצד השני - כשמישהו עושה משהו רע זה לא מבטל את הטוב שבו, ולהפך. אלה דברים חשובים שהספר עזר לי לזכור.

כשקוראים את שני הספרים, מתגלה גדולתו של העורך הספרותי. תפקיד שלא ממש הבנתי את משמעותו, וכאן אפשר לראות עד כמה הוא חשוב. הנה הגיע בשנת 1957 לשולחן העורך ספר על אישה בת 20 שחוזרת לבית ילדותה. הספר קצת מייגע וטרחני אך העורכת הראשית הצליחה לזהות את הכישרון שיש בספר ואת ההבטחה שבו. ישבה עם הסופרת כדי לשכתב את הספר באופן יסודי כך שהחלקים הטובים שבו (זיכרונות הילדות) יהפכו למרכז הספר. וכעבור שלוש שנים העורכת פרסמה את אחד מעמודי התווך של הספרות האמריקאית. זו בהחלט גדולה.

לסיכום: 'ניצב כל הלילות' שווה קריאה. גם אם לא קראתם את 'אל תיגע בזמיר' וגם אם כן.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם