מעניין עד הרגע האחרון

m 7 books

דוד שמחון

נניח לרגע שאנחנו בימי שגרה. לכבוד זה – שני ספרים על החומרים הבסיסיים שמהם עשויים החיים. משפחה, חברים, עבודה ועוד דברים שהם אולי קצת יומיומיים, אבל בסופו של דבר הם מה שמעסיק אותנו באמת.

הסודות של שירי, מיכל פרץ. איורים: שלומי צ'רקה. הוצאת הקיבוץ המאוחד: תשע"ח.

הדבר הכי מרשים בספרה של מיכל פרץ הוא שמדובר בספר שמעז לגעת בחיים עצמם. לקחת את החיים כפי שהם, עם כל המורכבויות והקשיים שבהם, ולהשתמש בהם כחומר גלם ספרותי משובח לספרות נוער צעיר. זה דורש אומץ, בטח כשאחד מקהלי היעד הוא ילדים דתיים.

הספר מבוסס על חייה של פרץ, שחוותה בילדותה את החיים בין שני העולמות, הדתי והחילוני, לאחר גירושי הוריה. בסיפור אמה של שירי חזרה בתשובה ועברה לגור בקהילה דתית במבשרת, ואילו אבא של שירי ואחותה הגדולה נשארו חילונים וגרים בתל-אביב. שירי חיה עם אמה ולומדת בבית ספר דתי לבנות. בסופי שבוע היא נוסעת לאבא שלה, שהתחתן בשנית, וישנה שם באותו החדר עם האחים החורגים שלה.

פרץ לא ערכה למציאות עיבוד מרוכך. כבר בפרק הפותח הכלבה האהובה של שירי נדרסת ומתה. באמצע החתונה של אבא שלה שירי פורצת בבכי מתחת לחופה מול כל האורחים ולא מאפשרת לחופה להימשך. שירי גם מנסה בכוונה לחבל ביחסים בין אמא שלה לחבר; היא חווה רגשות רבים ועזים, והם כוללים גם שמחה ואופטימיות וגם עצב, אכזבה, תסכול וחששות.

כשספר מדבר על החיים בצורה כזו אי אפשר שלא להתחבר אליו. בואו נתחיל מהעיסוק הפתוח בגירושין. זה נושא שמעסיק כל כך הרבה ילדים. כאלה שחווים זאת על בשרם, וכאלה שרואים גירושין אצל החברים והשכנים ולא יודעים איך להתייחס לסיפור הזה. כי לילד גירושין הם הרבה יותר מפרדה בין ההורים. הם מכילים אינסוף התנגשויות עם 'החיים הנורמליים': התחלה חדשה במקום חדש, חיים בחצי משפחה ביומיום ובחגים, השוואה הבלתי נמנעת לכל המשפחות השלמות וחשש מזה שאולי לא יהיו יותר אחים. נוסף על כך יש גם תקווה כמוסה שההורים יחזרו זה לזה, ובו בזמן תקווה לנישואין שניים שמעורבבים בפחד וחשש מנישואין כאלה.

גירושין גם מביאים אתם גם את המפגש ואת היחסים עם ההורה ועם האחים החורגים. לעתים גם מתרחשת החלפת תפקידים בין ההורה ובין הילדים בגלל הדאגה להורה שלא הצליח להתחיל פרק ב' ובגלל הקשיים הכלכליים הנלווים. יש גם מערכות יחסים רבות שבהן הילדים קרועים בין הורים השרויים במריבות ובהאשמות הדדיות. אינספור שאלות ודרמות, וכל אלו מבטאות גם את הצורך העמוק וגם את הקושי לבנות מחדש את המערך המשפחתי, שבמקרים אחרים נראה מובן מאליו. הספר נוגע ברעידת האדמה הזאת דרך עולמה של שירי ומתאר אותה היטב.

יש בי הערכה עצומה לפרץ, שכתבה בכנות רבה כל כך על הנושא. למעשה, אני מודה לפרץ עוד יותר כי היא הכניסה את כל המורכבות הזאת לתוך סיפור בלי להפוך אותו לביצה של ייאוש. פרץ, אופטימית מטבעה, הצליחה להפוך את הלימון ללימונדה. למצוא נקודות אור רבות ואמתיות במצב הקיים, לשמוח בנישואין השניים ובבני המשפחה החדשים שיוצרים משפחה חמה ומלוכדת. היא מצליחה לראות איך המצב החדש מאפשר לבני המשפחה דווקא לחזק ביניהם את הקשרים.

עוד נושא מרכזי שהספר עוסק בו הוא המפגש בין עולמות ומרקמי חיים שונים. שירי ואמה דתיות, ואמא של שירי עומדת להתארס עם אדם חרדי בעל משפחה חרדית. לעומת זאת אבא של שירי והמשפחה החדשה שלו חילונים. מה שמרשים מאוד בספר הוא שהמפגש בין העולמות הוא מפגש של בני אדם. ילדים ומבוגרים מרקעים הפוכים נפגשים זה עם זה כבני אדם ויוצרים מערכות יחסים ומרקמי חיים של אהבה וכבוד הדדיים. זה מדהים. אני חייב לומר שאם זה לא היה מבוסס על סיפור אמתי זה היה אפילו קצת יותר מדי בשבילי.

עם זאת מעניין לראות שמשהו בהרמוניה האידילית הזאת לא מצליח להיות מוכל גם על החרדים בספר. אלו, שונאי הכלבים, לא מצליחים להשתלב כמו שאר האוכלוסיות באותה אידיליה ומתגלים כאנשים הכופים את דעתם ולא מצליחים להכיל באהבה את השונה מהם. לי אישית זה קצת צרם. ואולי זו המציאות שצורמת.

ילדים חיים בעולם הזה וקולטים הכול. ספרים כאלה הם בדיוק מה שילד צריך. ספר שנותן מילים לתחושות ומאפשר לתחושות סותרות לחיות יחד בכפיפה אחת. ספר שלא מסתיר ומטאטא את הסודות אלא מתאר את הדברים כהווייתם ונותן להם מקום ולגיטימציה. שירי, כמו רוב הילדים, מרגישה שהמשפחה שלה היא סוד שצריך להסתיר. החשיפה של הסוד (כולל שבתות בודדות לבד עם אמא בבית, כולל אחים חורגים חילונים בתל אביב, כולל הכול) היא אבן דרך ביכולת של שירי לראות את הטוב בחייה החדשים כפי שהם וליהנות מהם. זה ספר שאפשר לתת לילד לקרוא לבד ולהבין מה שיבין. אפשר גם לקרוא אותו יחד ולדבר עליו עם הילדים. מומלץ.

כנראה אין שום שלב שבו אפשר להסתפק בלשבת בנחת על הספה ולרוות נחת מהילדים, מהעבודה ומהזוגיות. גם בגיל 50 ו-60 צריך להיות דרוכים, כי אין שום דבר בטוח. נכון. זה קצת מבאס, אני מודה, אבל מצד שני זו תזכורת חשובה מאוד שאפשר לצאת ממנה גם מעוּדד. אריות יקרים – הקרבות לא ייגמרו, המאמצים לא יכולים להיפסק – אתם תחיו ממש עד 120
ברנאר, זה אני. דוד פואנקינוס. כתר: תשע"ח.

כל ספריו של פואנקינוס הם על החיים עצמם. אין אצלו סיפורים הרואיים או אירועים דרמטיים – תמיד הוא מספר על משפחה, זוג, הורים, עבודה וילדים – הוא לוקח את החומרים הפשוטים של החיים ומצליח להכין מהם ארוחת פאר. הוא מצליח למצוא את הדרמות הגדולות ביותר דווקא בחיי היומיום. לכן הוא סופר מוצלח ואהוב כל כך. בטח כשזה מתרחש בפריז. הסיפורים שלו הם הסיפורים של כולנו.

הספר מספר על ברנאר, ואני חייב להודות, הוא גיבור די עלוב לספר, והדבר המבאס ביותר הוא שמתחילת הספר גם ברנאר עצמו מודע לכך שהוא עצמו טיפוס עלוב. הוא מתייחס לעצמו כעלוב, משעמם וכושל, והספר שלנו הולך עם ברנאר מכישלון לכישלון עד שנראה שהספר נגמר פשוט כי אין לברנאר עוד לאן לרדת.

הספר נפתח בשלב שנראה אחד השלבים המבטיחים בחיים – ברנאר ואשתו עוברים שלב – בתם היחידה עוזבת את הבית לאוניברסיטה בברזיל. הזוג המבוגר חוזר להיות זוג צעיר וחופשי. שניהם בעלי מקצועות מבטיחים, הוא בנקאי בכיר והיא פסיכואנליטיקאית עסוקה. לכאורה השלב הרגוע והנוח ביותר בחיים, שלב שמדי פעם כבר מתחשק לי להגיע אליו. הצורך המתמיד לטפל בילדים כבר נרגע, לחץ הפרנסה והקריירה כבר כמעט איננו, הגוף עוד בריא בסך הכול ויש עוד עשור או שניים שאפשר לחיות בהם בצורה מדויקת, נכונה ורגועה. אלא שאצל ברנאר הכול מתחיל להתרופף ולהתפרק פיסה אחר פיסה, עד שהאדמה כולה רועדת והבניין כולו קורס.

ההבנה הבהירה מהספר היא שאין שום שלב שאפשר להסתפק בלשבת בנחת על הספה ולרוות נחת מהילדים, מהעבודה ומהזוגיות. אין שום שלב שבו הכול כבר בסדר והקרקע יציבה. גם בגיל 50 ו-60 צריך להיות דרוכים, כי אין שום דבר בטוח. מסתבר שהרעיון שאומר ש'אם אתה לא עולה אתה כנראה יורד' – נכון. זה קצת מבאס, אני מודה, אבל מצד שני זו תזכורת חשובה מאוד שאפשר לצאת ממנה גם מעוּדד. אריות יקרים – הקרבות לא ייגמרו, המאמצים לא יכולים להיפסק – אתם תחיו ממש עד 120.

הספר מתאר את התפרקות חייו של ברנאר. לא אגלה את הפרטים בשביל שתופתעו בכל פעם שעוד רצפה נפערת תחתיו, אבל הספר מעלה שאלה חשובה מאוד: מהו האדם באמת. מי אני? האם אני העבודה שלי? המשפחה? הפרנסה? הבית? הבגדים? הכבוד? החברים? מה אני יכול לאבד ועדיין נשאר אני? עד כמה אני בן חורין מכל המעטפת של חיי?

זו השאלה הגדולה של הספר, והוא שואל אותה בצורה נוקבת, קולחת, מרתקת, מעניינת ועצובה. אוי, כמה עצובה. מומלץ.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם