יהדות אמתית בלי קנאות?

1 10 books

דוד שמחון

שיג ושיח - קריאות חדשות בפרשת השבוע - ויקרא, במדבר ודברים, הרב יונתן זקס. הוצאת מגיד: תשע"ח.

כרך שני בסדרה. דרשות קצרות ומקוריות על פרשות השבוע של הרב הלורד הפרופסור יונתן זקס. הרב זקס כיהן בתפקיד הרב הראשי של בריטניה, ואפשר לומר שהוא כיום אחד הרבנים החשובים והבולטים בעולם היהודי שמחוץ לישראל.

בתקופה האחרונה נראה שתורתו של הרב זקס חודרת אט אט לישראל. ספריו מתורגמים לעברית ונוכחותו מורגשת יותר ויותר. יש משהו מיוחד ושונה בתורתו של הרב זקס - התורה שהוא מציג בוחרת לנהל דיאלוג מתמיד ופורה עם התרבות המערבית ההומניסטית. כמעט בכל דרשה שלו הוא מצטט גם הוגה דעות שאינו מבית המדרש ומפגיש בינו לבין התורה. הוא רואה בתורה מערכת הרמונית ורלוונטית המסוגלת להכיל את התרבות המערבית ולהתמודד עמה. בכך התורה שלו גם מנסה לקרב את היהדות לאדם המודרני בן זמננו וליצור הזדהות שלו עם התורה דרך שילוב של רכות, אינטליגנציה וכנות. יש כאן בלי ספק משהו חדש, שמאפשר מפגש, כמעט יחידי בזמננו, של אנשי ארץ ישראל ומדינת ישראל עם תורת חוץ לארץ. בהרבה בתי מדרש מדברים על תורת ארץ ישראל, אבל יש עצמה מיוחדת דווקא בחכמתם של יהודי התפוצות, עם ההתמודדויות המיוחדות שלהם - למעשה רוב מוחלט של התורה הנלמדת היום לא נוצרה כאן. הספר הזה מציע לנו מפגש נדיר עם תורת חוץ לארץ בת ימינו ומבהיר שיש לנו עוד הרבה מה לקבל דווקא משם. אולי תורת ארץ ישראל היא נפלאה אבל היא בוודאי לא היחידה.

אני לא חושב שבעבר הייתי לומד מסֵפר כזה. עד לפני זמן מה קריאה בספרים כאלו נדמתה לי כפחיתות כבוד. הנחתי שאני לא צריך מתווכים או דרשות - אני יכול ללמוד את התורה בעצמה - התורה הגולמית בלי עיבוד של כל מיני רבנים בני זמננו. קרו לי כנראה שני דברים. הראשון הוא שאולי קצת התעייפתי. חומר הגלם הגולמי דורש עבודה קשה יותר. וגם כדי שהוא יהפוך לנוגע ורלוונטי צריך באמת להשקיע מאמצים של לב וזמן. ספרים המגישים דרשות מוכנות קצת מקצרים את התהליך וכבר מקרבים את התורה אל לבי בעצמם. הדבר השני שקרה לי הוא שהבנתי שלא כל כך בטוח שרבנים בני זמננו הם בני מעמד נמוך יותר מרבנים מלפני 200 או 400 שנה. תפקידנו אינו רק ללמוד את מה שקדם לנו - אלא להמשיך וליצור תורה. הרב זקס מראה שזה יכול לקרות. שיכולה עוד להיווצר תורה חדשה ומקורית, שצריכה להיווצר דווקא בתקופה שלנו, מהאנשים שאנחנו.

היהדות שהרב יונתן זקס מציג היא יהדות מובנת, קרובה ונקייה. ללא קנאות ואלימות. וזו שאלה חשובה לימינו - האם דת יכולה להתקיים בלי קרבנות, קנאות ופונדמנטליזם? ייתכן שרבים רוצים שהתשובה תהיה כן. אבל האם להציג את היהדות כדת ללא אלימות ('מחלליה מות יומת', 'מחה תמחה את זכר עמלק') זה לא עשיית שקר וסילוף האמת? האם בכלל נשאר משהו מלהיב כשמציגים את היהדות כתורה יפה, מנומסת ונעימה? ספר ויקרא כספר הקדושה, הקרבנות והכוהנים הוא בלי ספק אתגר לדבר. תיאורי הטומאה והטהרה, הקרבנות, זריקת הדמים ומליקת העוף לא נראים מתחברים כלל לדת חכמה, הומניסטית ורוחנית. רבים גם עלולים להרגיש ניתוק מפרשות השבוע כשאנו מגיעים לספר ויקרא. הרב זקס מתייחס במישרין לשאלות הללו ובעיניי מצליח לענות עליהן בצורה די מרשימה. מעת לעת הוא אפילו חושף את הצדדים הנוקבים של היהדות - שהוויתור המערבי על תרבות של קרבן הוא ההסבר העמוק להתפרקות המשפחה. אבל למרות הנקודות הללו - לעתים בכל זאת אפשר לחוש שהרב זקס עסוק מדי ביצירת יחסי ציבור לתורה כתורה הומניסטית, רכה וקשובה, אבל פתאום זה נראה משכנע לגמרי. וואלה, איזה יופי של תורה של ימינו. הספר הזה הוא ברכה גדולה.

האם להציג את היהדות כדת ללא אלימות זה לא עשיית שקר וסילוף האמת? האם בכלל נשאר משהו מלהיב כשמציגים את היהדות כתורה יפה, מנומסת ונעימה? ספר ויקרא כספר הקדושה, הקרבנות והכוהנים הוא בלי ספק אתגר לדבר. לעתים אפשר לחוש שהרב זקס עסוק מדי ביצירת יחסי ציבור לתורה כתורה הומניסטית, רכה וקשובה, אבל פתאום זה נראה משכנע לגמרי. וואלה, איזה יופי של תורה של ימינו

כשסבא אליהו היה קטן, ינץ לוי. איורים: אבי בלייר. זמורה ביתן: תשע"ח.

הו, ינץ לוי! לא רבים הסופרים בני זמננו שמצליחים להיכנס לפנתיאון הקלאסיקות. רוב הספרים זוכים לתהילה במשך כמה שנים ואז נשכחים בתהום הנשייה. אך מפעם לפעם מגיח סופר כזה. כמו למשל רינת הופר שספרי הילדים שלה (אילת מטיילת, הצב בצבוץ, הדלת הירוקה ועוד) עומדים בשורה אחת בראש מורם עם קלאסיקות-על כמו 'מעשה בחמישה בלונים' ו'תירס חם'. או כמו ינץ לוי שקשה לדמיין איך הנה ארון הספרים היהודי נראה בלי דוד אריה והמלפפונים החמוצים שלו.

אחרי שקראתי את סדרת 'דוד אריה' התחלתי לזהות את ינץ לוי עם דמותו של הדוד הגוזמאי מספר הסיפורים. לא הכרתי ינץ לוי אחר. מבחינתי הם התאחדו לדמות אחת. והנה הגיע ספר ילדים חדש, וניתק את לוי מדמותו של הדוד אריה, ופתח מרחבים חדשים של דמיון ועולמות חדשים של דמויות. וכמה טוב שהוא הגיע.

הספר, כשמו, עוסק בקורותיו של סבא אליהו, סבו של המספר, כשהוא היה ילד. המאפיין המרכזי של סבא אליהו הוא העוני הקיצוני שבו הוא היה חי. עוני שקשה לדמיין את קיומו. ולעוני הזה יש אמא ואבא. אבא 'לא יוצלח' שלא מצליח להביא כסף הביתה, ולא מבין את נפש אשתו וילדו. ואמא שיש לה אומץ וכוח, והיא מפרנסת את כל הבית, והיא מלאת יזמה ותושייה והיא מצליחה לגדל ילד זהב מתוך העוני והמחסור.

יש בסיפור כמה רגעים שקרעו את לבי, כמו הרגע שבו סבא אליהו (הילד) נאלץ להגיע לבית הילד העשיר בשכונה, ולראות איך כל בני הבית משפילים את אמא שלו שעובדת שם כמשרתת והוא לא יכול אפילו לגלות שהוא הבן שלה מפחד שיפטרו אותה ולא תהיה להם פרנסה. ובאותה הסיטואציה קרעה לי את הלב לא פחות התמונה שבה אמא של סבא אליהו הכינה לו שם בבית משפחת בן-יקר העשירה את הסנדוויץ' שתמיד חלמה להכין לו. והצליחה להעביר לבנה גם מנה הגונה של קלוריות וטעמים, וגם את ההבנה שבכל סיטואציה, קשה ככל שתהיה, אפשר למצוא נקודה טובה להיאחז בה.

אני מחכה כבר לספר ההמשך שהובטח שיגיע. וכמו ספר ילדים טוב הספר הזה הצחיק גם אותי, ריגש, העציב ושימח. הוא גם דרש ממני לחשוב, ולשאול את עצמי שאלות על דרכי העולם, ועל האופן שבו סולם הערכים שלנו הוא דבר גמיש ביחס למציאות. תקראו ותגידו לי בעצמכם אם הוא לא הצליח לעשות את כל זה.

מומלץ בחום. יופי של ספר לפסח. הוא ואלה שיבואו אחריו (בקרוב, אמן).

הגדה בהפרעה, מתן צור ואלחנן בן אורי. ידיעות ספרים: תשע"ח.

כזאת הגדה חמודה עדיין לא ראיתי. שימו עליה יד. הטקסטים (המעטים, ב"ה) והרעיונות (המופרעים והלבביים) של מתן צור עם האיורים הנהדרים של אלחנן בן אורי, שהולך ומתקבע כאחד המאיירים המוכשרים בארץ.

זו ממש הגדה של פסח. פשוטה, ברורה ומעוצבת להפליא. ולמרבה ההקלה - אין בה תוספות של טקסטים משמעותיים והסברים עמוקים. יש בה מעט תדרוכים והסברים פשוטים ומינימליים, סרגל התמצאות חשוב (שנדע האם כבר עברנו את הקטע ההוא) ובעיקר - איורים. האיורים לא מחויבים לשום דבר. לא לפירוש ההגדה ולא לאווירה רצינית. הם תמיד לוקחים את הדברים למקום אחר, ובלי מילים מכניסים רעיונות מדליקים ולעתים אפילו מבריקים להגדה.

זו באמת אחלה הגדה וזה פרויקט יפה. אצלנו כבר התחילו לריב אצל מי היא תהיה בליל הסדר. ייתכן שבזכות ההגדה הזו אנשים יבחרו לראות בליל הסדר לילה של כיף פרוע. שזו אפשרות מלהיבה. ויהיו עוד אנשים רבים שסתם יהיה להם נעים ומשמח יותר. זה ממש לא מובן מאליו. חג חירות שמח.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם