הילדים הם רק תירוץ

12 books

 

דוד שמחון

סידור קורן לילדים - סידור מאויר להתבוננות, חיבור ועיון בתפילה. עריכה: פנינה גפן, איורים: רינת גלבוע. הוצאת קורן: תשע"ח.

סידור חדש לילדים. צירוף נהדר בין איורים יפהפיים ומעוררי חשק לבין ההוד וההדר של הוצאת קורן. הסידור כולל הוראות פשוטות - מה בנים אומרים ומה בנות אומרות, איך להשתחוות ומתי, מתי לעמוד ולאיזה כיוון לפנות ועוד ועוד. הכול בשפה ישרה ופשוטה ועם אייקונים חמודים ומועילים.

האמת היא שאני לא לגמרי בטוח בנחיצותו של מוצר כזה - סידור לילדים. אני לא יודע אם ילדים מעדיפים להתפלל עם סידור של ילדים, ייתכן מאוד שדווקא סידור של גדולים משמח אותם יותר ומאפשר להם להרגיש חלק ממשהו גדול וממשהו של גדולים. הם מתפללים את הקטעים הנבחרים מהסידור הרגיל ולאט לאט הולך ומתרחבים עם הוספת קטעים נוספים בתפילה, ובינתיים הם נהנים מרפרוף על פני קטעים לא מוכרים.

מצד שני חשבתי שאולי כדאי להחליף. שדווקא המבוגרים יתפללו קצת בסידור כזה. סידור מינימלי ומתומצת שנותן כבוד לכל מילה ולכל קטע בתפילה. אולי אם איזה מבוגר יתפלל בו - הוא ינסה לרגע לעמוד מול הקב"ה כמו ילד. לפעמים זו נראית העמדה המומלצת ביותר בתפילה. אני לא יודע אם זה ממש מותר - אבל אולי שווה לנסות.

בקיצור - עבודה יפה. שיהיו לכולנו תפילות טובות וילדותיות.

ונהר יוצא מעדן - שורשיהם של מועדי השנה בפרשת גן עדן: חנוכה, ט"ו בשבט ופורים, הרב אוריאל עיטם. הוצאת ישיבת ההסדר ירוחם: תשע"ח.

כרך שני בסדרה העוסקת בקשר העמוק בין מועדי השנה ובין חטא אדם הראשון וסיפור גן עדן. הרעיון הבסיסי של הספר הוא שהסיפור על אדם וחוה, האכילה מעץ הדעת והגירוש מגן עדן - הוא בעצם סיפור הבסיס לכל התהוות האנושות כפי שאנו מכירים אותה. מטרתם של החיים היהודיים היא להתמודד כל הזמן עם ההשלכות של אותו חטא. המשמעות היא שבעצם גם אנחנו מתמודדים עם האתגר שאתו התמודדו אדם וחוה - גם אנחנו פוגשים נחשים, גם אנחנו פוגשים פרי יפהפה ומתעתע וגם אנחנו עלולים להיות מגורשים מגן עדן, או לחלופין - להצליח להגיע לרגעים של גן עדן. מועדי השנה הם רגעי השיא החיים היהודיים ולכן דווקא בהם אפשר למצוא את הזדמנות הגדולה ביותר לתיקון של החולשה שבבסיס העולם. זו בהחלט נקודת מבט מקורית וחדשנית, והיא הולכת ומעמיקה עם הופעת הכרך השני בסדרה.

בהתחלה חשבתי שזה קצת מודבק ומאולץ. איך אפשר לקשר את חנוכה - ואחרי כן גם את ט"ו בשבט ופורים - לחטא אדם הראשון? הרעיון הראשוני יפה, האם הוא יחזיק באמת? אבל ככל שקראתי והעמקתי במאמרים - לא הבנתי איך לא ראיתי את זה קודם. פתאום נראה ברור כל כך שכל חנוכה אנחנו במאבק עם אותה חולשה שהתגלתה בחטא אדם הראשון. התחלתי להצטער שאדם הראשון לא הדליק חנוכייה קטנה בגן עדן שהייתה אולי מצילה אותו מכל הנפילה והתוצאות שלה.

הספר יוצא לאור על ידי ישיבת ירוחם. משמח לראות ספר חדשני עם חשיבה מקורית שיוצא מתוך קרביים של בית מדרש. ועם החשיבה העמוקה שלו הוא נוגע ביסודות של חנוכה בצורה בהירה ונוגעת ויהפוך את הדלקת הנרות שלכם לאירוע בעל משמעות דרמטית והיסטורית מכרעת. הספר גם ימשיך אתכם לט"ו בשבט ולפורים וייתן לכם טעם ועומק לחגים ולחיים היהודיים שלכם בכלל. מומלץ. חנוכה שמח!

בובה תותי, דויד גרוסמן, איורים: גלעד סליקטר. הוצאת עם עובד: תשע"ז.

לראות ילד ישן זה אחד המראות המרגשים שאפשר לראות. אני יכול לשבת זמן רב ופשוט להביט בילד ישן. לא יודע להסביר למה. יש בזה קסם מיוחד במינו. מבחינה זו הציור של השער והציור בסוף הסיפור - שווים את הכול.

אבל בהתחלה היה משהו שעצבן אותי בספר 'בובה תותי'. לא הבנתי מה מעצבן אותי עד שקלטתי שהוא לגמרי כתוב בשפה של ילדים ומזווית הראייה של הילדה לילך. הספר לא קורץ למבוגרים בשום צורה, אין בדיחות קטנות שרק ההורים מבינים ואין ציניות. אולי קצת קשה להיות ההורה שקורא את ספר כזה לילד. אבל אחרי שהבנתי שאני מרוויח כאן זווית ראייה אחרת - התחלתי ליהנות מהספר - ליהנות מהיכולת לראות את העולם כילד. זה גם מה שהופך את הספר לעדין, רך ומיוחד. האיורים של גלעד סליקטר מוסיפים לחוויה הזו עוד יותר.

בהתחלה לא הבנתי מה מעצבן אותי עד שקלטתי שהוא לגמרי כתוב בשפה של ילדים ומזווית הראייה של הילדה לילך. הספר לא קורץ למבוגרים בשום צורה, אין בדיחות קטנות שרק ההורים מבינים ואין ציניות

הספר מספר על לילך שהגיעה לגן עם הבובה שלה תותי. היא שמה אותה במגרה שלה שתחכה לה לשנת הצהריים. כשהגיעה השעה גילתה לילך שהבובה איננה ושהיא בידיה של עמליה, ששכחה את הארנבי שלה בבית ולכן טוענת עתה שתותי שייכת לה. הגננת יסמין מנסה לתווך במריבה העצובה ובסופו של דבר בובה תותי מוחזרת ללילך. הסיפור מסתיים בכך שלילך מאפשרת לעמליה לישון לצדה וללטף גם היא את הבובה תותי. הסיפור אינו דרמטי, חריג או הרואי וזה היופי שלו - שאולי בעינינו המבוגרים הוא לא ראוי לסיפור אבל בעיני הילדה הוא דרמה גדולה. הכאב והדמעות של ילד הם בדיוק אותו כאב ודמעות כמו של מבוגר - גם אם הם על דברים שנראים לנו לא קריטיים.

דויד גרוסמן הוא בלי ספק אחד הסופרים המוכשרים והחשובים בישראל של ימינו. אחד הדברים המרשימים באישיות שלו הוא הבחירה שלו להיות מעורב גם פוליטית. גם אם לא אוהבים את עמדותיו - יש בכך משהו מרשים. אין ספק שהרבה יותר קל לסופר להישאר נקי ורוחני ולא להתלכלך בהבעת עמדה. לכן עולה המחשבה שאולי הספר 'בובה תותי' הוא בעצם משל פוליטי. אם הוא אכן משל פוליטי אז המסר שלו מעניין וראוי לדיון - האם הישראלים הם לילך או עמליה? האם הפתרון שהוא מציע אפשרי? האם מישהו יהיה מוכן לוותר על תחושת הבעלות על הארץ? - זה יכול להיות דיון מעניין, אבל הוא קודם כול קצת מעצבן. אנחנו לא אוהבים לגלות שקיבלנו מוסר השכל מספר ילדים תמים, ובטח לא אוהבים שמכניסים לנו פוליטיקה לשעת הסיפור הריחנית בערב. תנו לי ליהנות מהילדים הרכים ואל תציקו לי עכשיו עם הפלשתינים.

אני באמת לא יודע אם הוא התכוון למשל פוליטי או ללמד את הילדים מסר חינוכי - אבל בכל זאת אני מעריך מאוד אנשים שרוצים לומר משהו. הרבה יותר נעים לקרוא ספר שלא מטיף מוסר ולא מנג'ז לנו בפוליטיקה ובאידיאולוגיות - אם נניח שבכלל יש אפשרות שספר לא יגיד אמירה אידיאולוגית כלשהי. מי שבאמת יש לו מה לומר - יאמר את זה תמיד. הוא לא יוכל להתאפק ויש לי הערכה רבה על זה. כך או כך - הספר מומלץ. עם פוליטיקה או בלי.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם