החדש של אלחנן ניר

m 6 books

דוד שמחון

רק שנינו, אלחנן ניר. הוצאת הקיבוץ המאוחד - הספרייה החדשה: תשע"ז

elchanan

למה אני כל כך אוהב ספרים? זו שאלה שכנראה קשה לענות עליה, ובכל זאת אחד הדברים האהובים עליי בספרים הוא שדרכם אפשר להיות בכל העולמות ובכל המקומות. ספרים מאפשרים לפגוש עולמות, אנשים וסיטואציות פי כמה וכמה ממה שאדם יכול לפגוש בימי חייו בעצמו.

תראו, החיים של רובנו די משעממים בסך הכול. ברוך ה'. יש לנו מדי פעם צרות, שמחות ואפילו אירועים פנטסטיים, חלקנו גם עדים או שותפים לאירועים היסטוריים באמת. אבל בסוף זה נשאר בגבולות החיים שלנו, וגבולות החיים שלנו איכשהו תמיד די מצומצמים. אנחנו נשארים תמיד רק מי שאנחנו. לאט לאט אנחנו מתקבעים על מקום מגורים, על סגנון חיים מסוים, על מקצוע, על כיוון רוחני ולשמחתנו גם על משפחה וחברים מסוימים.

העובדה שהחיים שלנו מצטמצמים והולכים גורמת לרבים לנסות לברוח מזה ולזפזפ את חייהם - המקצועיים, הגיאוגרפיים, הערכיים ולפעמים אפילו המשפחתיים. אני יכול להבין את החשק, אנחנו עומדים מול בופה ענקי ואינסופי של חיים ושל עולמות ויש רצון לפגוש את הכול ולטעום את הכול. אבל ברור שיש מחירים כבדים גם למי שבוחר לנשנש מהכול - הוא אולי רואה עולם, אבל בעצם הוא נווד תלוש. אני מקנא בו על החירות, אבל באמת יש כאן החמצה גדולה בהרבה - אין לו כלום משלו.

כאן נכנסים הספרים לעולם - ספר הוא הזדמנות לנדוד בכל העולמות, לפגוש את כל האנשים ולהיות בן חורין גמור. התייר הספרותי מצליח להגיע לתוך הבית, הזוגיות, הכאבים והחלומות של כל אדם בעולם. זו המתנה של ספרים לעולם ולי.

הספר 'רק שנינו' עושה בדיוק ההפך, והאמת היא שאני לא רגיל לזה. הספר עוסק בחיים שכביכול מוכרים לי. אלחנן ניר יוצר בספר הזה סיפור מהחומרים שבמידה רבה גם החיים שלנו עשויים מהם. הדמויות, המקומות, הכבישים, הלבטים, המחשבות, הרגעים המדויקים ואפילו הדיבור והשפה. אתה פותח ספר ומוצא, למשל, זוג דתי שמתמודד עם המועקה שבהלכות נידה, פנימייה של ישיבה בכניסה לירושלים, תפילת מנחה שנחטפת עם השקיעה וכמובן פיגוע ירי בדרך ליישוב.

הספר מספר על יונתן ואליסה, זוג צעיר ירושלמי, שמתמודד עם היריון קשה לאחר היריון ראשון שהסתיים בהפלה כואבת. על יונתן מעיבים שני אחים - עדו, אחיו המת שנפטר מסרטן, ואחיו החי מאוד והלא יציב נפשית - מיכה. הוריו של יונתן עברו (או ברחו) לאחרונה מהיישוב בארות, התנחלות שהיו שותפים לייסודה, לירושלים. הספר מלווה את יונתן ואליסה בתהליך ההיריון, שמעלה באופן נוקב את השאלה האם יצליחו בני הזוג לייצר לעצמם עולם חדש - עולם חדש בתוך המשפחות הסוערות ועולם חדש בתוכם עצמם.

הספר מקרין בעבורי תחושה מאוד ביתית. במבט ראשון, תחושה מאוד ביתית היא משהו שאני לא מצפה לו בספרים. כמו ללכת למסעדה ולקבל אוכל כמו של הבית. אני מאוד אוהב את האוכל של הבית, אבל כשאני אוכל בחוץ אני מצפה לפגוש עולמות אחרים לרגע. כאן מצאתי את עצמי פותח ספר ופוגש קצת את עצמי.

יש הרבה ספרים שדתיים כתבו שמורגש כאילו המטרה שלהם היא להסביר ולחשוף את העולם הדתי למישהו לצורך משהו. אלחנן ניר לא מנסה לייצג כאן כלום בעבור אף אחד. זו בדיוק הגדוּלה של הספר. הוא פשוט מצליח ליצור סיפור אמתי ונוגע מהחיים שלנו של כאן ועכשיו. אנחנו משום מה לא רגילים לחשוב שעושים סיפורים ממה שאנחנו. כאילו אנחנו קצת משעממים. אבל מתברר שדווקא כשלוקחים את החיים הממשיים והמוכרים - אפשר להגיע לדברים מופלאים. הספר הזה הוא לא כמו לאכול במסעדה מעניינת, הוא יותר דומה לארוחה מופלאה ומפתיעה ששף מוכשר ונחשב מצליח לבשל אצלך בבית.

הספר נוגע בצורה עמוקה בשאלות יסוד של חיים דתיים היום. אלחנן ניר הוציא ספרי עיון ושירה עד כה, אבל נראה שדווקא בפרוזה הוא מצליח לגעת בכנות רבה יותר בלבטים ובמורכבויות של מי שמנסה לחיות בכל העולמות.

'שנינו' הוא הפרויקט הגדול של הספר והוא גם כנראה הפרויקט הגדול של היהודי. וזה לא פרויקט קל בכלל. קודם כול - זוגיות (ובטח בשנותיה הראשונות, צריך לדבר פעם על הטירונות הזו), אבל בכלל נראה שכל הזמן כל הדברים שחשובים לנו פשוט סותרים - להיות דתי ולהיות מחובר לגוף, להיות איש משפחה או להיות מחובר לתורה, להיות אידיאולוג או להיות קשוב, איש עבודה או איש תורה, המשפחה המקורית שלי (הוריי ואחיי) או המשפחה החדשה שלי (אשתי וילדיי), הרגשות שלי או החובות שלי ועוד ועוד. החיים מצטיירים בספר פעם אחר פעם כמשחק סכום אפס, שכל מה שתעשה יפגע במשהו אחר שאתה רוצה. זה ציור כואב מאוד של האדם הדתי בן זמננו והוא שיקוף לא פשוט לחזון הגדול של הציונות הדתית - שמנסה לחבר תורה וחיים. העצמה של הספר היא כמובן לא בפתרונות שהוא מציג אלא בעומק הסערה והטלטלה שזה יוצר בחיינו.

חוץ מכל זה יש בספר אוהבי תורה גדולים. אוי, כמה שזה מעורר קנאה. כמה שהייתי רוצה שיהיה לי חשק כזה לצלול לתורה. כמה שאני רוצה שתהיה לי היכולת להיכנס לדף גמרא ולשכוח מהחיים, עם כל ההתנגשויות והסתירות. אולי זו באמת הדרך להיות בכל העולמות.

הספר מומלץ. איזה כיף שאלחנן ניר כותב גם פרוזה.

עוד תכנית אחת ודי, מיכל דליות ועפרה שפר-ברוש. איורים: רונה מור. הוצאת כנרת: תשע"ז.

מיכל דליות היא גברת קצת מעצבנת. היא מעצבנת כי היא תמיד צודקת וגם כי דברים תמיד מצליחים לה. הספר 'עוד תכנית אחת ודי' מביא בדיוק את שני הדברים האלה. הספר מספר על משפחה חמודה עם שלושה ילדים שלאט לאט המסכּים (תמיד כשמדברים על הנושא הזה בדידקטיות מבטאים את הכ"ף דגושה. כשאתה צודק - אתה צודק) משתלטים על חייהם. הילדים משגעים את ההורים שלהם ויושבים להם על הטלפונים החכמים, הטלוויזיה פועלת יותר מדי וכמובן המחשב ומשחקיו. הנושא הזה לסוגיו הוא באמת אחד הנושאים המטרידים ביותר - בחברה בכלל ובתא המשפחתי בפרט. באמת משמח שהצליחו לעשות עליו כאן ספר ילדים חביב.

כשמגיעים מים עד נפש והילדים מאבדים כל מוטיבציה לכל דבר שאינו מסך, ומתחילים לדבר בצורה רעה לכל מי ומה שמפריע להם ליהנות מהמסך, ההורים המקסימים יושבים ערב אחד ומחליטים על כללים חדשים בבית. למחרת בארוחת הערב מתפרסמת הגזרה - חצי שעה מסך בבוקר וחצי שעה מסך בערב. מובן שזה קשה אבל זה מצליח די מהר והילדים חוזרים לשבת עם סבתא ולבנות אִתה בלגו, חוזרים ליהנות בגן השעשועים ולהזמין חברים הביתה. והם חיו באושר ועושר עד היום הזה.

האמת היא שזה נכון. כללים מוחלטים, פשוטים והגיוניים, שלא מטפסים בהם על עץ גבוה מדי (ולומר למשל - שלא יהיו מסכים בכלל בבית), שההורים מחליטים עליהם יחד ועוזרים זה לזה לא לוותר - כנראה יצליחו. לא בטוח שהדרך תהיה קלה כל כך כמו בספר אבל אפשר לשער שזה יעבוד גם לכם.

יש כאן שתי בעיות. האחת, שהספר הזה הוא לא ממש ספר. נחמד לקרוא אותו לילדים ואז לדבר על הכללים שיש בבית, אבל הילדים מיד ירגישו שמדובר באירוע חינוכי ודידקטי. כלומר - הספר נכון ולכן הוא לא עושה את מה שספר אמור לעשות. דווקא אם הכול היה כושל - אז גם הייתה עלילה וגם היה ספר. דרך אגב, ייתכן שגם המסר היה עובר בצורה עמוקה יותר.

הבעיה השנייה היא שהספר מציג את הילדים והתמכרותם כבעיה. אבל האמת היא שאיך שסיימתי לקרוא לבן שלי את הספר הוצאתי מהכיס את הטלפון שלי ובדקתי את כל החידושים שקרו בכל שמונה הדקות שקראתי אתו. כללים לילדים אפשר לעשות, רק חבל שהבעיה נמצאת בכלל אצל המחוקק, שההורים שלו כבר לא ממש מחליטים עליו.

ובכל זאת מדובר בספר נחמד מאוד. מתאים בדיוק לחופש הגדול ולאתגרי המסכים שהוא מביא אתו, ייתכן שהוא גם יועיל לכם וייצור שיחה טובה בבית, ואם ככה - אז הוא בוודאי שווה. חוץ מזה, האיורים נהדרים.

Lead

אנחנו משום מה לא רגילים לחשוב שעושים סיפורים ממה שאנחנו. כאילו אנחנו קצת משעממים. אבל מתברר שדווקא כשלוקחים את החיים הממשיים והמוכרים - אפשר להגיע לדברים מופלאים. הספר הזה הוא לא כמו לאכול במסעדה מעניינת, הוא יותר דומה לארוחה מופלאה ומפתיעה ששף מוכשר ונחשב מצליח לבשל אצלך בבית

מיכל דליות היא גברת קצת מעצבנת. היא מעצבנת כי היא תמיד צודקת וגם כי דברים תמיד מצליחים לה

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם