המציאות רק הפוך לגמרי

12 books

 

דוד שמחון

ארוחה בחורף, הובר מנגרלי. עם עובד: תשע"ז.

book winter

אני שונא שספרים עושים לי את זה, וגם מת על זה שספרים מצליחים לעשות את זה ונדהם לגמרי כשזה קורה ואשכרה פועל עליי. יש ספרים שהופכים לי את המוח. שלוקחים את העולם ומעמידים אותו על הראש, הטוב הופך לרע, השחור נהיה לבן. ואני, מי אני ומה אני.

'ארוחה בחורף' הוא ספר כזה. שלושה חיילים גרמנים מוצבים בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה. כדי להתחמק מפלוגות הירי הם מתנדבים לצאת לציד יהודים. אם יצליחו לצוד יהודי ולהביא אותו למחנה הם לא יצטרכו להשתתף בכיתת היורים למחרת. יום שלם טיילתי עם שלושת החיילים הנאצים האלה בשלג ובכפור, ובסוף היום כבר הייתי שבוי בקשר האנושי המיוחד שיש ביניהם וקיוויתי בשבילם שישיגו כבר יהודי ויוכלו לחזור למחנה שלהם ולהפסיק לגווע ברעב ולקפוא בחוץ בשלג. לא להאמין לאבסורד שמנגרלי הצליח ליצור.

מנגרלי לקח מציאות שיש בה רוע מובהק בוהק מאין כמותו. רוצחים שמקבלים מדי יום משלוחים של יהודים ויורים בהם למוות. נאצים שיוצאים לצוד יהודים שהצליחו להתחמק מהמשלוחים ולברוח ליערות. הוא לקח את המציאות הזאת והפך אותה על פיה. במקום רוצחים צמאי דם פגשתי שלושה חיילים אנושיים וחמודים ומסכנים והאמנתי להם. ואני לא מהמתפתים בקלות לכל טריק ספרותי זול.

אני פותח לרגע סוגריים. יש לי בעיה עם ספרות שואה בדיונית. קשה לי עם זה שממציאים סיפורי שואה. אני מרגיש שזה לא נכון ולא הגון, ואפילו זול. כשהמציאות עולה על כל דמיון, כשהיא כזאת הזויה ונוראה – צריך לכתוב אותה בעדינות רבה ובהרבה כבוד, ובלי לשקר ולרמות. אני יודע שזאת ספרות ולא היסטוריה, ועדיין – בא לי לומר לסופרים שילכו לחפש לעצמם עולמות בדיוניים אחרים ויניחו לשואה בשקט. יש לה מספיק משלה. עוד אני רוצה לומר להם שלא חכמה להמציא סיפור שואה שהכול בו על הקצה והדילמות בו כאלה מטורפות והרגש בפול ווליום. שילכו לעבוד קשה. אני עדיין חושב ככה אבל אני מוציא את הספר הזה מחוץ למשוואה. כי הוא לא בפול ווליום בשום שלב. הוא אחד הספרים המינימליסטיים שקראתי. וגם כי הוא באמת משתמש בשואה אבל עושה את זה בצורה מבריקה.

לא עלו בספר דילמות קורעות לב. לא היה צריך לבחור איזה ילד להשאיר ולא במי לבגוד. היו פה אנשים שהמלחמה זרקה אותם רחוק מהבית. והם חייבים להרוג ולא טוב להם עם זה בכלל. ויש להם סיוטים בלילה. ותוך כדי זה הם חושבים איך לחנך מרחוק את הילד שנשאר בבית שלא יעשן סיגריות ואיך לעזור זה לזה לשרוד. הם בדילמה אם להיות נחמדים ליהודים שבמחנה או שעדיף לשמור מהם מרחק כי אחרי כן יהיה קשה יותר להרוג אותם. הם בדילמה אם עדיף להרוג יהודים או לחפש יהודים שמסתתרים. הם בדילמה אם הצלה של יהודי אחד תעזור להציל את המצפון שלהם או שהמצפון אבוד ממילא ועדיף להם לא לרעוב למחרת. אלה הדילמות שלהם.

מנגרלי לקח מציאות שיש בה רוע מובהק בוהק מאין כמותו. הוא לקח את המציאות הזאת והפך אותה על פיה. במקום רוצחים צמאי דם פגשתי שלושה חיילים אנושיים וחמודים ומסכנים והאמנתי להם. ואני לא מהמתפתים בקלות

אתם מבינים מה הפוך פה? הם מתוארים כשורדים. קר להם. הם רעבים. המפקד מתעמר בהם. הם רחוקים מהבית ומהילדים שלהם. הם סובלים ומסכנים. היהודי שהם יצליחו או לא יצליחו לתפוס הוא לא הסיפור בכלל. לא יהיה לו שם ולא יהיה משנה אם הוא יחיה או לא. ברור לי שהיו חיילים גרמנים שלא ביצעו את מלאכת הירי והרצח בשמחה ובהתלהבות. אין לי ספק שחיילים רבים ביצעו פקודות מתוך פחד וחוסר אונים ושהיה להם רע עם זה. אבל אף פעם לא הייתי כל כך עמוק בתוך העור שלהם וזאת הייתה חוויה מצמררת וחשובה.

למה חשובה? אני לא יודע מה חשוב בכניסה לעור של התוקף ולהבין איפה הוא קרבן. אני שם רגע את השואה בצד שלא תפריע לי. כבודה במקומה מונח. המקום שבו החיילים הנאצים היו בעצמם קרבנות לא מעניין אותי כהוא זה. שיתביישו להם. יימח שמם וזכרם.

מה שמפתיע הוא שבאופן כללי כמעט בכל סיטואציה אדם יכול לבחור לראות את עצמו כקרבן מסכן. גם אם הוא החזק והוא עושה מעשה נורא. נראה שמה שעומד בבסיס הבחירה הזאת הוא העמדה של העצמי במרכז וחוסר ראייה של האחר. כמה קל להתמסכן, גם חלאה, גם אנס וגם רוצח יכולים לרחם על עצמם. כמה אחריות אנחנו מורידים מעצמנו כשאנחנו בוחרים להיות קרבנות של המציאות. אז כל פעם שאתם מרחמים על עצמכם (להבדיל להבדיל) תבדקו אם יש סביבכם מישהו שבאמת ראוי לרחמים או לפחות למבט. וגם תזכרו שהתקרבנות היא אפשרות קלה. בכל מצב יש לנו גם אפשרות לבחור להיות חזקים ומובילים ואחראים לגורלנו.

הספר הזה כתוב כל כך טוב שאפשר לחשוב שהחיילים האלה היו אנשים טובים בסך הכול. הייתה ביניהם ערבות הדדית מרשימה והם היו רגישים ואנושיים ובעלי חמלה. נכון שהם רצחו מאות בני אדם אך היו להם כל ההסברים בעולם. אפשר להפוך הכול כשכותבים ספר. אנחנו חיים היום בתקופה של נרטיבים וניסיון להבין כל אחד. הרע והטוב הופכים להיות מושג גמיש מאוד בצורת ההסתכלות הזו. 'ארוחה בחורף' מאתגר את היכולת הזו ומראה לנו כמה קל לכופף את הסיפור לכל כיוון. בכך הוא בעצם מזכיר לנו שיש רע שהוא רע. נקודה. אפשר לספר כל מיני סיפורים ולהזדהות עם כל מיני דברים, אבל בסוף - האמת במקומה עומדת.

ומילה לסיום. יש לספר כריכה מהממת. לכו תקראו. קצר וקולע לגמרי.

ברגע האמת - הרבי מלובביץ' והדיאלוג הביטחוני-מדיני עם מקבלי ההחלטות בישראל, שלום ירושלמי, יוסי אליטוב ואריה ארליך. כנרת זמורה ביתן: תשע"ז.

book rabi

השבוע, בג' בתמוז, חל יום פטירתו ה-23 של הרבי מלובביץ'. בשנים האחרונות יצאו לאור כמה וכמה ספרים על הרבי ובלי ספק יחסי הציבור של הרבי רק הולכים ומשתפרים, אבל הספר הזה שונה. 'ברגע האמת' לא עוסק בתיאולוגיה, במשיחיות או בחב"ד. הספר עוסק במעורבות העמוקה של הרבי בהתרחשויות המדיניות והביטחוניות של מדינת ישראל. פשוט לא ייאמן כמה הרבי היה מעורב וכמה זה היה חשוב לו. הספר כמובן גם מייחס לו השפעה אדירה על מדינת ישראל ועל מנהיגיה. באמת מרשים שמנהיגים ישראלים רבים (יצחק רבין, אריאל שרון, אהרן יריב, בנימין נתניהו, אליקים רובינשטיין, מנחם בגין ועוד ועוד) טרחו והגיעו אל הרבי פעם אחר פעם, לעתים גם באישון לילה ולעתים בהשקעה של שעות ארוכות. הרבי ישב בחדרו בניו-יורק ומשם השפיע באופן מכריע על העם היהודי כולו. 40 שנה הוא לא יצא משם ובכל זאת הגיע לכל מקום ולכל אדם.

הספר בנוי מראיונות (ואפילו ריאיון ארוך עם רה"מ נתניהו) וסיפורים רבים שמראים איך הרבי היה מעורב כמעט בכל צומת היסטורי של מדינת ישראל בשנות קיומה, אף שלכאורה הוא לא תמך בציונות באופן עקרוני. עושה רושם שמישהו מאוד רצה לשווק את הרבי לציבור הישראלי, גם במחיר של הדגשת צד מסוים. וזה דבר שקצת העיב על הקריאה בספר. השיווק כאן הפך קצת את הרבי לעוד שחקן על הרצף של ימין-שמאל. לא בטוח שהרבי צריך שיווק מסוג כזה.

ויש עוד דבר שעלול לעצבן בספר. 'ברגע האמת' מביא את גישתו העקבית והנחרצת של הרבי ביחס לשלמות ארץ ישראל ולאופן שבו צריכה המדינה להתייחס לאומות העולם שסביב. לרבי הייתה עמדה בסוגיות מדיניות ובסוגיות ביטחוניות. אפילו כאלה שנראות מקצועיות לחלוטין. רוב האנשים אוהבים את הרבנים שלהם רוחניים וקדושים. רוצים שהרב יפסוק הלכה, יחמם את הלב בדברים מרגשים, יאמר קצת דברי תורה נחמדים ולא יתעסק בעניינים אחרים. נוח לנו להשאיר את היהדות ככה - אווירה טובה, תפילות ויידישקייט. הספר הזה מנסה לבדוק מה קורה ליהדות כשהיא הופכת למדיניות, ויותר מזה - מה קורה למדיניות כשהיא מנסה להיות יהודית. זו גדולתו של הרבי.

ייתכן שהספר מעט מגויס ונלהב מדי, ובכל זאת - אולי לכבוד הרבי מלובביץ' זה מותר, לא בטוח שאפשר להפריז לגביו. מומלץ.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם