כשאוהבים יוצא שיר

12 books

דוד שמחון

ירושלים לנצח - השירים והפזמונים, האתרים והאנשים, זאב ענר ורוני שיר. ידיעות ספרים: תשע"ז.

המטאפורה הכי רווחת לירושלים היא שהיא אישה או אם. עם ישראל הוא האיש וירושלים היא האישה. המשל הזה עתיק ונמצא רבות כבר בדברי הנביאים. יש משמעות עמוקה למטאפורה הזו. זה מכניס לקשר שלנו עם ירושלים מושגים שאינם קשורים בכלל לנדל"ן כפי שאפשר היה לחשוב, אלא מושגים של אהבה, שיחה ורומנטיקה. אנחנו מנהלים עם ירושלים דיאלוג, וכמו שאנחנו צריכים ללכת אליה - היא צריכה לבוא אלינו. אלה יחסים הדדיים. יש רצון או אפילו תשוקה לכבוש אותה, אבל כמו שצריך לכבוש לב אהובה. בשילוב סודי של מעשים, מילים וליטופים, בצעד קדימה ובצעד אחורה, בהתעקשות ובהרפיה.

יום ירושלים ובטח יום ירושלים ה-50 הוא יום אהבה לירושלים. הוא לא יום אהבה לעצמנו ולא לשרירים שלנו, הוא יום שבו לא צריך להתווכח - צריך להתאהב. להגביר את האהבה לירושלים, למקום הפיזי בעולם שבו נפגשים הרוח והחומר, שבו מיטשטשים הגבולות בין מים עליונים לתחתונים. זה יום שנועד להגביר את הקשר למקום הכי לא נורמלי בעולם.

יום ירושלים ובטח יום ירושלים ה-50 הוא יום אהבה לירושלים. הוא לא יום אהבה לעצמנו ולא לשרירים שלנו. הוא יום שבו לא צריך להתווכח - צריך להתאהב

שירים הם אחד האמצעים העמוקים ביותר לעורר אהבה וחיבור וזה בדיוק מה שהספר הזה עושה. הספר פורס שורה ארוכה של שירים - מולחנים ולא מולחנים, מוכרים ופחות מוכרים והוא בלי שום ספק פשוט מעורר אהבה עמוקה לירושלים. כשמעלעלים בספר וקוראים שיר ועוד שיר זה פשוט מפעים - כמה מאוהבים יש לאישה הזו, כמה ערגה, כמיהה וגעגוע יש סביבה. דתיים, חילונים, משוררים מפעם, משוררים מהיום, כועסים ושמחים, מסתפקים במה שיש וכאלה שרוצים פי אלף - כולם פשוט משוגעים עליה. זה פשוט לא ייאמן וזה מידבק.

חוץ מהשירים והפזמונים, יש בספר הערות על ההקשר שבו נכתב השיר וכן הערות היסטוריות וגיאוגרפיות שמצליחות להעמיק את השיר ולהעשיר את המפגש אתו. מעבר לכך, הספר גדוש בצילומי ירושלים הפוטוגנית שלנו ואפילו בהקדמה של נשיא המדינה רובי ריבלין, שקולו הסודק מאהבה ניכר בין השורות בה.

קנו לכם את הספר הזה, עשו לכם ביום ירושלים סעודה קטנה לכבוד העיר האהובה, שבו עם הספר ותנו לאהבה להתעורר. אולי האהבה של ירושלים אלינו תתעורר כך בחזרה.d

 

לעולם יגור אדם בירושלים, הימן ירושלמי

לעולם יגור אדם בירושלים.

אין בידו לגור בירושלים -

יגור בארץ ישראל.

ויתגעגע על ירושלים;

אין בידו לגור בארץ ישראל -

ישתוקק אל ירושלים.

ואחיו בארץ ישראל

יבקשו עליו רחמים,

שיזכה לעלות לירושלים.

בין כך וכך אדם מישראל

יושב בירושלים

או

מתגעגע על ירושלים.

וזה הוא שאמרו:

עשרה קבין של געגועים

ירדו לעולם

תשעה נטלה ירושלים

ואחד כל העולם כולו.

 

שביל של רגליים קטנות, יערה ענבר. איורים: אביאל בסיל. הוצאת כנרת: תשע"ז

ספירת העומר. יום ועוד יום ועוד אחד מצטרפים זה לזה. מי זוכר שהיה אי פעם פסח? נסחפנו כבר מזמן לשגרת היומיום, לאלרגיות של האביב, לחולצות הלבנות של יום הזיכרון ויום העצמאות. כבר נשכחו המצות והניקיונות וההבטחות שלא להחמיץ עוד. אנחנו נסחפים קדימה. ורק ספירת העומר מחזיקה אותנו חזק ונותנת לנו נקודות ציון. יצאנו מפסח. אנחנו בדרך לשבועות. אנחנו בדרך מכאן לשם וגם בדרך קורים הרבה דברים. כל יום הוא יום. כל צעד הוא צעד.

הספר הזה עוסק בדרך. בימים הארוכים שבהם בני ישראל מהלכים במדבר. האורות והברקים של יציאת מצרים כבר הרחק מאחוריהם, לפניהם הלא נודע, ובינתיים הם נוסעים וחונים, נוסעים וחונים. הסיפורים המעניינים והגדולים כביכול הם הרחק מאחור או אי-שם מלפנים, אך ענבר בוחרת להתמקד דווקא באירועים הקטנים לכאורה ששוזרים את הדרך מכאן לשם. זה אמנם ספר לילדים אך הוא הצליח לעורר אותי לחשוב על הימים האלה - שאחרי פסח, אחרי יציאת מצרים - על מה שקרה בהם אז ועל מה שקורה בהם היום. מי בכלל חושב מה הילדים עשו בצעידה במדבר בין יציאת מצרים למתן תורה. זה מדליק.

כאמור, זהו ספר לילדים, והוא עוסק בילדים במדבר. שבעה ילדים קטנים נודדים עם הוריהם בחולות והמדבר הוא ביתם. זו מציאות חייהם. הם סקרנים לגלות איך נראה המן כשהוא יורד, ומביטים בפליאה במפקד הגדול של מחצית השקל. הם מלווים את המשכן במסעותיו, והם מתרגשים ופוחדים מהכניסה הצפויה אל הארץ המובטחת. ובין כל המאורעות הגדולים שהם עדים להם הם חיים ונושמים את המדבר על חולותיו והחיות הייחודיות לו.

אז יש כאן ספר של טבע, של חיבור הרמוני בין ילדים ובין המדבר. ויש כאן ספר שנטוע במקורות שלנו ובסיפורי הנדודים של עם ישראל במדבר, ויש כאן ספר שעוסק פשוט בילדים – בחוויות ילדות שכל ילד ומבוגר מזדהים אתן – החבורה הנפגשת בערב, הקטן שרוצה לגדול, החברות הנרקמת בין ילדים, הרצון להרשים את ההורים. כל אלה ועוד הם חוויות שכל ילד מזדהה אתן ולומד מהן. יש כאן שבעה סיפורים מתוקים שמתלכדים יחד לספר שובה לב. ענבר חוללה כאן סוג של קסם כשחיברה באופן חי כל כך בין היומיום שלנו ובין חיי אבותינו במדבר (כשהם היו ילדים).

מומלץ מאוד. באמת אחד הספרים החמודים.

 

קרן שמש ביער, חיותה דויטש. הוצאת פרדס: תשע"ז.

כשליטקה נשאלת מדוע אמא שלה סיכנה את עצמה ואת ילדתה כדי להציל את רישיק היהודי עונה ליטקה בלי להסס: "בעולם יש אנשים רעים ויש אנשים טובים, ואמא שלי הייתה שייכת לאנשים הטובים". הילד היהודי הוא ריצ'רד (רישיק) ונגר, ואמא של ליטקה היא תרזה דולנגה-וורז'ושק, חסידת אומות העולם. והספר הזה מספר את סיפורם. הוריו של רישיק נרצחו עם שאר יהודי הכפר. טרזה, פולנייה שעבדה עם אביו של רישיק, לקחה את רישיק תחת חסותה. היא החביאה אותו בביתה כל עוד התאפשר, וכשהסכנה גדלה מצאה לו מקומות מסתור חלופיים. בכל פעם שנזקק לכך חזר אליה רישיק והיא שמרה עליו ומצאה לו מקום מסתור חדש. אליה גם חזר בתום המלחמה והיא אימצה אותו וגידלה אותו עד שאיתרו את בני משפחתו.

לסיפור מצטרפת גם אלישבע, המספרת, המראיינת את ריצ'רד וגם נוסעת לבלרוס לפגוש את ליטקה ולראות במו עיניה את המקומות שעליהם שמעה מריצ'רד.

השילוב בין הסיפור כפי שמספר אותו ריצ'רד ובין הסיפור הנשמע מפיה של ליטקה יוצר משהו מיוחד במינו. לסיפור נוספים ממדים של עומק ופרספקטיבה שנדיר למצוא כמותם. אנחנו רגילים לשמוע את קולם של הניצולים, אך כאן יש לנו אפשרות לשמוע את הקול של המצילים ולקבל תשובות על שאלות שמטרידות אותנו - למה הם עשו את זה? מה היו המחירים ששילמו? איך הם הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי? תרזה היא אמנם אישה אחת אך אני מניח שסיפורה מייצג סיפורים רבים. ומרגש לקרוא כמה היה טבעי בשבילה להציל ולעזור ואיך היא חינכה גם את ילדתה לחיות באותו אופן. ומדהים לראות איך היא התגברה על אינסטינקט הפחד וההישרדות כדי לפעול על פי צו מצפונה.

ההתגברות על הפחד היא גם ציר מרכזי בסיפור של ריצ'רד. רישיק הילד לומד לא לפחד, להעז, ליזום, לצחוק במקום לבכות על מר גורלו. היכולות האלה הצילו את חייו לא פעם ואפשרו לו לשרוד. רישיק הילד, וגם ריצ'רד המבוגר, בוחרים להסתכל על החצי המלא של הכוס, לספר בדיחה מתי שרק אפשר ולראות בכל מצב את האפשרויות שהוא פותח, לחייך אל העולם ולגרום לו לקרוץ בחזרה. לפעמים זה הדבר הנכון ביותר לעשות.

אז אמנם זה ספר שואה ויום השואה חלף מזמן - אבל הוא מומלץ לכל ימות השנה.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם