טעמו המתוק של הסוף

12 books

דוד שמחון

טעמו המתוק של הסוף

book100

מאה ימים של אושר, פאוסטו בריצי. כנרת זמורה ביתן: תשע"ז.

מה היית עושה לו נשארו לך מאה ימים לחיות? השאלה הזו היא כותרת המשנה של הספר. זו שאלה גדולה ומערערת. ואף שהיא הפכה לקלישאה ענקית ומשומשת היא לא מפסיקה להיות גם גדולה מאוד וגם בהחלט מטלטלת. כמות הדברים שאני חושב שאעשה מתישהו אבל בינתיים אני די דוחה, היא אדירה - לדבר עם הילדים שלי כמו שצריך, ללמוד כל מיני דברים, להתפלל כמו בן אדם, לטייל בכל מיני מקומות ועוד ועוד. בנוסף יש כל כך הרבה דברים בחיים שאנחנו עושים כי אנחנו חיים בתחושה של 'בינתיים'. כל אלה מתגמדים כאשר מרגישים שהחיים כאן קצובים. והאמת היא שאין הבדל גדול בין 100 ימים ל-100 שנים. זה הרהור התשובה שהספר מביא אתו - 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. קדימה, יש לכם עוד 100 ימים. אל תחמיצו אותם.

אז זה מה שקרה ללוצ'ו באטיסטיני גיבור הספר, איטלקי תושב רומא. לוצ'ו התבשר שהכאב המציק שהוא חש בבטן הוא סרטן אלים שהתחיל בכבד ושכעת שלח גרורות לריאות. הגידול הסרטני, המכונה בספר "החבר פריץ", התגלה בשלב מאוחר מדי כך שהסיכויים להירפא קלושים ולוצ'ו מבין שימיו ספורים. פרקי הספר מתחילים בפרק מינוס 100, דרך 90-, 80- עד פרק 0 שבו מסתיים הספר. וזה מרגש, וזה עצוב וזה כמובן גם מפחיד.

 

יש ספרים שמהכריכה אני כבר רואה שהם יהיו נעימים, חמודים ובעיקר קיטשיים - מתקתקים עם סוף טוב. זו נקודת המוצא שאתה ניגשתי לקרוא את הספר. ספר נחמד להעביר אתו את הזמן. אבל כשספר קיטשי כל כך בוחר בנושא נוגע ללב ומפחיד כל כך - קורה משהו בכל זאת. גיליתי בספר שמותר להיות קיטשי, רגשן ומתוק לפעמים. למה תמיד צריכים להיות נוקבים, מקוריים וביקורתיים? מותר גם לפעמים ליהנות מדונט מתוק. דונט מתוק שעוסק במחלת הסרטן. האימה של העולם המערבי בימינו.

ומעבר לנושא העיקרי של הספר, עם רשימת הדברים שלוצ'ו רושם לעצמו שהוא צריך לעשות, עם ההתפטרות הפומפוזית של מהעבודה, עם רשימת המתנות שהוא קונה לילדיו לעשר השנים הבאות לאחר מותו ועם ההתמודדות המורכבת עם אשתו - יש עוד כמה נקודות שוות בספר (חוץ מזה שהוא איטלקי, מתי לאחרונה קראתם ספר איטלקי?):

חנות הפטפוטים: בימיו הקשים של לוצ'ו הוא מוצא נחמה בחנות הפטפוטים. פנסיונר שהשתעמם הפך את ביתו לחנות לפטפוטים ולחברוּת. הוא לא פסיכולוג ולא מחנך - הוא פושט יושב בביתו ומאפשר לכל מי שרוצה להיכנס ולשוחח להרגיש לרגע שיש לו חבר נוסף. התשלום לפי החשק ויחד עם הכיבוד זה נשמע לי כמו רעיון פשוט גאוני. פשוט ונכון.

הספר שרק אתה תקרא: מוכר ספרים יושב כל היום בחנותו וכשתנועת הלקוחות דלילה הוא יושב וכותב. הספרים שלו נמכרים ב-20 אירו ומכל אחד כזה מודפס אך ורק עותק אחד. העותק המקורי אצל הקונה ואין לספר שום קיום חוץ מהעותק שנקנה. התחושה בקריאת ספר שאתה היחיד בעולם שמחזיק אותו משנה לחלוטין את צורת הקריאה והיחס אליה. בעולם שבו קל כל כך לייצר מכל דבר כמה עותקים - זה דבר מדליק לגמרי.

חברים: לחברנו לוצ'ו יש שני חברים ותיקים מאוד. הם חבריו הקרובים והם לצדו בכל התקופה הזו. השלישייה הזו משתוללת יחד, בוכה יחד, אוכלת יחד ומדברת בכנות שאין דומה לה. אז אם יש לכם חברים טובים - זה הזמן ליהנות מזה. אל תחכו ל-100 הימים האחרונים. אין כמעט דבר חשוב, משמח, מועיל ומעודד כמו חברים טובים.

מומלץ מאוד. גם תיהנו. גם תבכו. גם תצחקו.

 

נקמת הילד המגמגם, רוני סומק. מבחר וחדשים (1997–2017). זמורה ביתן: תשע"ז.

booksomeq

בשבועות האחרונים זכינו והפכנו להיות שותפי גורל עם רוני סומק. אני לא בטוח אם הוא יתלהב מזה, אבל באותו שבוע שבו עיתון 'הארץ' השמיץ, גידף ושנא את הציונות הדתית, רוני סומק קיבל גם הוא ב'הארץ' ביקורת רעה ומעליבה על ספר השירים החדש שלו. זו הייתה ביקורת ארסית תחת הכותרת 'רוני סומק, יאיר לפיד של השירה העברית'. מזמן לא ראיתי כותרת שבקצרה כל כך מצליחה להעליב בבת אחת שני אנשים. לצערי אני לא מספיק מבין בשירה ולא מסתובב בה בביטחון, כך שאני לא ממש יכול להתערב בדיון באופן ענייני ורציני. עם זאת שלוש סיבות גורמות לי לפרגן לרוני סומק ולהמליץ על ספרו:

 

הראשונה היא כאמור שותפות הגורל כמושאי שנאת עיתון 'הארץ'. יש לי כבוד לחברויות כאלה.

השנייה היא קולו של רוני סומק. הקול הפיזי שלו. אני נורא אוהב את הקול שלו, יש בו משהו עמוק ורך. מעת לעת כשהוא מתראיין או מדבר ברדיו אני כל כך שמח לשמוע אותו. הדבר הנעים הוא שכשאני קורא את שיריו בספר אני שומע אותם בראשי כאילו רוני סומק עצמו קורא אותם, וזה נהדר.

הסיבה השלישית נוגעת לתוכן של שיריו. שירים רבים מדי מביאים מטאפורות רבות מעולם הטבע - מציפורים, עצים, אגמים, רוחות וגשמים. כאילו שכולנו חיים בלב יער-עד. ובכלל, בשירים מתארים לא פעם מציאות רומנטית לא ממש מוכרת. רוני סומק מביא חומרים מהעולם - מהמונדיאל, מהקופה בסופרמרקט, מנהג אוטובוס, מכיור המטבח ועוד ועוד. שירה שמגיעה משם הרבה יותר משמחת אותי. זה שאומרים שירה ליד מפלי הניאגרה זה הגיוני, זה שאומרים שירה בפקק תנועה בתל אביב, זה כבר הישג יותר שווה. דרך אגב, זה נראה לי הישג שמאוד מתאים לחגוג ביום העצמאות. זו שירה ישראלית של ממש.

 

והנה שיר קצר מתוך הספר 'נקמת הילד המגמגם' (רוני סומק עצמו גמגם בילדותו, פרט מעניין שמאיר את הספר באור נוסף):

 

ריה"ל מדריד

מָה נִשְׁאָר מִבְּעִיטַת הַגַּעֲגוּעִים

שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי?

אוּלַי כַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל עַל דֶּשֶׁא נוֹבֵל

בֵּין שַׁעַר הַמִּזְרָח לְשַׁעַר הַמַּעֲרָב.

 

ולתפארת מדינת ישראל - סיפורים ליום העצמאות, חיים אקשטיין. הוצאת דברי שיר: תשע"ז.

book ekstein

אנחנו לקראת יום העצמאות ה-69 של המדינה. נראה שנוצרה כבר שגרה של יום העצמאות - הטקס בהר הרצל שאיכשהו תמיד נופל על תפילת ערבית החגיגית, הזיקוקים, הבמות העירוניות, ערבי השירה, מטס חיל האוויר, חידון התנ"ך, מנגל ופרסי ישראל שכמעט אף אחד לא רואה. ובכל זאת עושה רושם שהיום הזה עוד לא לגמרי סיים את תהליכי העיצוב שלו. ניכר שהחג הזה עוד לא קיבל חוט שדרה אחד וברור שמאחד לעומק את כל מנהגיו ואת כל חוגגיו. המנהגים הדתיים של החג לא ממש מתחברים עם המנהגים העממיים של החג. לא שהם סותרים - אבל הם לאו דווקא מדברים באותה שפה. לפעמים גם נראה שהפער ביניהם רק הולך ומתרחב.

חוסר החיבור הזה מטריד אבל האמת היא שזה בסדר גמור. זה חג מאוד צעיר וצריכה להיות לנו סבלנות. צריך לחשוב על זה שבעצם אנחנו זוכים לחוות את התקופה המעניינת והמרגשת של לידתו וילדותו של חג.

מה שנראה לעומק זה שבעצם יום העצמאות עוד לא קיבל תוכן ברור, בהיר ונחרץ. החוסר הזה הוא גם מה שגורם למצוותיו המעשיות להתפזר ולהסתבך. החג צריך מוקד שיוביל אחריו את כל מצוותיו ומנהגיו - גם העממיים וגם הקדושים. למוקד הזה נכנס חיים אקשטיין בספרו החדש. הוא בוחר לגעת ולפתוח את לב העניין של היום. חיים אקשטיין, עיתונאי וסופר, שוזר ורוקם את חוט השדרה של החג באמצעות 25 סיפורים וחמישה מאמרים קטנים. כולם קלילים ומתוקים. דרך סיפורים משפחתיים על פקק תנועה, על מנגלים ועל פתח תקווה ודרך סיפורים שהם חצי מְשלים - מצליח הספר לגעת בלב ההתרגשות של יום העצמאות ולתת לה מילים, רוח ומשמעות. זה הישג יפה - ספר שמצליח לעשות חשק גם לפרגיות על האש וגם לתפילת יום העצמאות. מומלץ. ולתפארת מדינת ישראל.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם