להתחיל לצייר בגיל 87

b 12 books

דוד שמחון

מסעות מחדר הכתיבה, פול אוסטר. עם עובד: תשע"ז.

יש כוח גדול בבחירה בסוֹפר. בחירה בסופר פירושו של דבר שאתה הולך אתו שנים. שאתה קורא כל ספר שהוא כותב, שאתה מחכה לספר הבא שלו ואחרי שנה וחצי שלא מופיע כלום אתה מתחיל להיות מודאג שאולי זהו. כשיש לך סופר שאתה צועד אתו, אתה קורא גם את הספרים המוקדמים שלו (אלה שיצאו מחדש רק אחרי שהוא הצליח בספר השלישי או הרביעי שלו), אתה קורא גם את המחזה המוזר שהוא כתב או את ספר המאמרים שהוא פתאום הוציא, ואתה הולך אתו גם כשהוא מוציא פתאום ספר חלש ומשעמם. זה קצת כמו בחירה ברב, להבדיל. בחירה ברב יוצרת מערכת יחסים מיוחדת. מערכת של מחויבות, של תהליך, של אחריות הדדית ואפילו לפעמים של אינטימיות. אל מול עולם של זיפזופ ורפרוף, הבחירה ברב יוצרת משהו אחר מאין כמותו. וכך גם כאן - הבחירה בסופר באופן הזה מאפשרת לקורא לקבל משהו אחר לגמרי מהספרים. מקבלים לא רק את הסיפור של הספר, אלא גם את הסיפור של הסופר. מקבלים אותו בעצמו מבחינות מסוימות. אז חוץ מלעשות לכם רב, אני מציע לחפש גם סופר או שניים שאִתם תיווצר לכם מערכת יחסים של עקביות, מחויבות ונאמנות.

פול אוסטר הוא כנראה הסופר השלי. מובן שאין לי אתו כלום ולא פגשתיו מימיי, אבל בכל זאת אני הולך אתו כל הדרך. קראתי את כל ספריו, מאז 'ארמון הירח' ו'המצאת הבדידות' שתפסו לי הקרביים, דרך 'טימבוקטו' שהיה נראה לי ספר קצת עלוב. וכל פעם שמגיע ספר חדש שלו אני כמובן מתייצב נאמן, שמח ונרגש. חגיגה קטנה לשנינו.

אבל איך שראיתי את הספר הזה התחלתי לדאוג. ספר דק גזרה. עקרונית אין לי משהו עקרוני נגד דקי גזרה, היו לי גם כמה חברים כאלה, אבל כשסופר מתחיל להגדיל פונט, לרווח שורות ולהגיש בסוף ספר דק - אני חושש. מישהו השקיע פה פחות זמן. חשבתי שהסופר שלי מאבד גובה והתחלתי להשלים עם זה שמאחר והזמן לא הולך אחורה אולי כבר לא אקבל ממנו רומן שלם, מקיף וארוך. בוודאי לאור העובדה שגם השניים-שלושה האחרונים שלו היו ספרים דקים כאלה. סיבה נוספת לדאגה קשורה לכותרת 'מסעות בחדר הכתיבה' - כשמגיעים לשלב שבו כותבים על הכתיבה זה סימן שכבר אין מה לספר ומתקרבים לשלב הסיכומים.

אז ככה. החדשות הרעות הן שיש לי תחושה עזה שזה ספר הפרדה שלו. זה עצוב. החדשות הטובות הן שזה ספר מרשים ולגמרי לגמרי מזכיר לי מה אני אוהב ביהודי הזה.

הספר כולו מתנהל בחדר אחד. זקן מתעורר בחדר ואנחנו מתעוררים יחד אתו. אין לו מושג מי הוא ומה הוא עושה שם, וכך גם אנחנו. במהירות רבה אנחנו הופכים לחלק מהבדידות הזו ומהזקנה - לקשיי ההליכה שלו ולתוככי האשמה, הבלבול והשכחה שבהם הוא מצוי. יחד אתו נחשוף לאט לאט איפה אנחנו ולמה אנחנו שם. וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון לזקן, לאוסטר ולקומץ קוראיו הנאמנים שהתברר לי שהצלחתי להימנות עליהם. בחדר הזה נגלה איך נוצר סיפור ודי מהר נגלה שהגבול שהצבנו בין סיפור למציאות הוא לא כל כך ברור כמו שחשבנו. הספר הזה לכאורה לא דומה לשום ספר קודם של אוסטר. הוא עוזב את הריאליזם שלו ומציע ספר פילוסופי ומבלבל. אולי רזה אבל רמה חדשה של פול אוסטר. מה שעצוב הוא שמתברר לאט לאט שיש כאן מנגינה של פרדה.

בעצם זה ספר על זקנה. זקנה שנוגעת ללב, שנתונה לחסדי אחרים, מתוסכלת וכלואה. זקנה שמתחילה להסתכל על החיים במבט מסכם ובחשבון נפש נוקב. זו לא עמדה קלה, אבל היא אמיצה וחשובה ביותר. פתאום קלטתי שאני קורא סוג של מכתב פרדה מסופר שאני הולך אתו שנים ושחשבתי שאמשיך לפגוש אותו אחת לשנה-שנתיים. אני מקווה שאני טועה אבל אין שום ספק שהזקן שבספר הוא הסופר האהוב שלנו.

הספר הזה הוא ספר סיכום די מרשים. דרך אגב, עצם העובדה שסופר מעז לסכם וליצור ספר פרדה היא דבר מיוחד ומרשים. וגם עצוב. דור הולך ודור בא. אולי אני צריך סופר חדש.

אָבֵרָה, המסע אל הציור. כתבה: שהם סמיט. ציורים: אברהם פרדו. הוצאת כנרת: תשע"ז.

אמנם הוא בחלק של טרם הספיקותי, אבל לא יכולתי להתאפק וקראתי את כולו. ספר ילדים מופלא. סיפור נהדר, פשוט, עדין ומלא געגוע וציורים מדהימים. כאלה ציורים סוחפים הרבה זמן לא ראיתי. מתברר שהציורים הם עצמם הסיפור. אברהם פרדו, עולה מאתיופיה, התחיל לפתע לצייר בגיל 87 ופתאום כל היופי הזה יצא ממנו. תאונה קשה, שהפכה אותו לנכה ומוגבל, עוררה בו לפתע את החשק ואת היכולת לצייר. והוא מצייר. אוהו מצייר.

הספר מספר על ילדותו של אברהם (אברה) באתיופיה. על המשפחה, על התרנגולות בחצר, על הגעגועים לירוסלם ועל העלייה אליה. אפשר להתייחס לספר כמסמך פוליטי או חברתי ואין ספק שזה ממד חשוב, אבל יותר מהכול זה ספר שבו הזִקְנה פוגשת את הילדות וההתחדשות בצורה הכי יפה שאפשר לראות (רמז קל לפול אוסטר ידידנו). אז גם אם אתם בני 87 - אולי הגיע הזמן להתחיל לצייר. וגם אם אתם צעירים בני 60 או בני 14 - אף פעם לא מאוחר מדי לשום דבר. אולי אפילו יצא לכם יפה. ו"מה זה יפה? יפה זה למצוא. יפה זה למצוא את מה שהלב מחפש". מומלץ.

הרבי שלי - נשים מספרות על הרבי מלובביץ'. הוצאת מעיינותיך: תשע"ו.

הרבי שלי. הספר מביא 27 נשים שמספרות על הנוכחות של הרבי בחיים שלהן. כולן נשים חב"דניקיות שהנוכחות של הרבי בחייהן בהירה וקיימת כמעט מדי יום. מכתבים מדויקים, עצות קולעות ורוח גדולה שמצליחה להשפיע עד הפרטים הקטנים ביותר של החיים.

לא פעם דובר על היחס של הרבי לנשים ועל נשות חב"ד בכלל. הספר מבליט את הנקודה שלפיה בעיני הרבי נשים אינן נספח לבעליהן בשום צורה - הן חשובות וחזקות בפני עצמן. וכשמתייחסים ככה - לא מפתיע שהנשים החב"דיות בוחרות שוב ושוב להיות שליחות וחיילות לכל דבר ועניין. תתכוננו קצת לאווירה של סיפורי שיחת השבוע (לפעמים האלה שמהעמוד האמצעי ולפעמים מהעמוד האחורי), אבל כמו שיחת השבוע - זה תמיד עושה טוב על הלב.

מקום - מסע בין קהילות גוש קטיף המתחדשות, עפרה לקס. הוצאת ועד מתיישבי גוש קטיף: תשע"ו.

התאריך בשבת הזו הוא כ"ב שבט. סביר שלרובכם אין מושג אבל היום הוא יום גוש קטיף במערכת החינוך. אין ספק שלידתו של היום היא בניסיון לעצב זיכרון סביב ההתנתקות. זה באמת לא ייאמן אבל חלפו כבר כמעט 12 שנים. אחד הדברים החשובים בעיצוב זיכרון קשור למידע ולהבנת המציאות. מבחינה זו הספר הזה הוא ספר בעל חשיבות ממשית. קראתי וראיתי כמה ספרים על גוש קטיף ועל ההתנתקות, ברבים מהם נראה שהרגש גבר על העובדות והסיפור על המציאות ובתוך כל אלה קשה להבין מה אירע.

'מקום' אינו כזה. ניכר שהספר ספוג רגשות עד אינסוף ובכל זאת הוא מנסה לעשות משהו פשוט - לתאר מה קרה אז ומה קרה מאז ועד ימינו. מתברר גם שהסיפור הוא לא רק של חבל הארץ ולא רק של האידיאולוגיה שהסתבכה - אלא של אנשים, אנשים אמתיים - שנדדו, נשברו, רבו, השלימו, עבדו קשה ולאט לאט אולי משתקמים.

הספר מתאר מה קרה לכל קהילה ולכל יישוב - איך הוא עבר את העקירה, לאן הוא הלך למחרת והאם הוא הצליח לחזור לחיים, ואיך. הוא נותן הרבה סדר ועוד מעט הבנה של האנשים ושל משמעות האירוע הזה. זה ספר של כאב גדול אבל במובנים רבים גם של תקווה גדולה.

צילום: אברהם פרד, מתוך התערוכה במוזיאון ישראל

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם