רעב ולא לאוכל Featured

 shut790
 
שמי רותם, בת 17. בשנה שעברה, כשהתחלתי את בחינות הבגרות, שמתי לב שאני אוכלת גם כשאני לא רעבה. בכל פעם שקשה לי או משעמם לי, אני הולכת למקרר. עליתי המון במשקל וזה ממש לא עושה לי טוב. אשמח לעזרה.

מירי ניאזוף

תשובה:

רותם יקרה. אכן, הגוף היקר שלנו זקוק למזון כדי להתקיים. אם הוא יקבל מעט מדי, המוח "ידבר" אלינו ויאמר שהוא רעב. זהו מנגנון בריא של המוח. אבל מה קורה כשהגוף שבע ואין לו באמת צורך במזון, ובכל זאת המוח אומר "לכי למקרר אני משועמם, לכי למקרר עצוב לי, לכי למקרר נמאס לי ללמוד"?

כאשר אני אוכלת משהו טעים, תאי הטעם בלשון מפעילים את "מערכת הפיצוי" במוח ואנחנו מרגישים נעים. הנפש החכמה שלנו מכירה את המנגנון הזה ומפעילה אותו לטובתה, כאילו מפגינה "אם אין אני לי מי לי – אם רותם לא תדאג לי אני אדאג לי". יש משהו במערכת הנפש שמאותת שלא נוח לו, ומוצא את האוכל כפיצוי, אבל באמת, הוא צריך ומבקש הקשבה ומענה. כי פיצוי בדמות אוכל – הוא רק זמני ולא באמת מספק. מה גם שהרבה פעמים יש לו השלכות לא נעימות כמו כאב בטן, עלייה במשקל, רגשות אשמה, ביקורת עצמית וירידה בדימוי העצמי, והמקרר הופך מאוהב לאויב.
גם כשאת מציבה לעצמך יעדים ומטרות בחיים, כמו להצליח בבגרות, יש ילדה פנימית בתוכך – שהיא הצרכים שלך, שרוצה שתעשי את זה איתה יחד. הרבה פעמים תלמידים פוגשים עומס לימודי בתקופת הבגרויות. הם באמת רוצים ללמוד ולהצליח, והילדה הפנימית אומרת "זה המון חומר! אני צריכה הפסקה". ואת אומרת לה "נראה לך? אין זמן! בקושי את זה אני מספיקה". ובלילה, הילדה המתוקה מבקשת "אני עייפה, צריכה לישון", ומקבלת תגובה פנימית לחוצה – "אין מצב, מחר הבגרות!"
מכירה את האימהות שלא רוצות שהילד יפריע בבית הכנסת? נותנות לו סוכריה על מקל ויש שקט לרבע שעה. גם כאן, המסר לילדה הפנימית הוא שיש לי יעד חשוב. קחי סוכריה, תני לי לעבוד! קחי אוכל מהמקרר ותני לי ללמוד!
במקרים אחרים של קושי רגשי שלא מקבל מענה, החלק שבנו שמפחד לגעת ברגשות, או לא יודע איך להתייחס לרגשות, ישכנע אותך שעדיף שתמצאי פיצוי עקיף – שתיתני לילד סוכריה שלא יבכה; אבל אם ילד בוכה כי הוא נפצע וכואב לו, הסוכריה רק תסיח את הדעת מהכאב, אבל באמת צריך להתייחס לפצע. אם יש צורך רגשי שלא מקבל מענה, תצטרכי ללמוד לבנות קשר עם העולם הרגשי שלך, ולשמוע את הבקשה הפנימית יותר, מאשר הפיצוי הזמני שאת משיגה.
כאשר יש צורך פנימי שאת לא מצליחה לתת לו מענה, או מרגישה תלויה במצב חיצוני או במישהו אחר כדי לספק לך את הצורך – התחושה היא חוסר אונים. ילד שמרגיש חוסר אונים לאורך זמן יתנגד ויתמרד, או באותה מידה ידכא עצמו ויסתגר. "אכילה רגשית" היא הרבה פעמים ביטוי להתנגדות ומרידה, חלק עוצמתי פנימי שאומר: "טוב, את לא מצליחה לתת לי את הצורך שאני שלי? אז תני לי אוכל שיהיה לי נעים עכשיו! לא אכפת לי שתכאב לך אחר כך הבטן או שהמצפון יכאיב, לי כואב עכשיו!"
רותם יקרה, רגע לפני שאת פותחת את המקרר, תאפשרי לך להתעניין בעולם הרגשי שלך. מתוך המקום הזה, שאת כבר יודעת שאת לא רעבה למזון, תשאלי לְמה את כן רעבה ולא מצליחה לתת מענה. והכול, מתוך הקשבה כנה ואוהבת לצרכים.

בהצלחה רבה!

מירי ניאזוף – מטפלת גופנפש רב-תחומית ומעבירת סדנאות "נגיעה פנימית".
This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כפיים למהפכה

  מאמר מאת הרב אברהם...

להתכונן לשנת קורונה?

  מאמר מאת  הרבנית ד"ר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם