מה הגבולות בפורים?

 shut790
הצחוקים של אדר ופורים – טוב או רע?

הרב יוסף צבי רימון

במקומות רבים מקובל שבחודש אדר עושים כל מיני היתולים: רב פורים, הצגה ועוד. היתולים אלו כרוכים לעיתים בגרימת נזק לרכוש ולחלופין בפגיעה במורים, ברבנים ובחברים. פגיעות אלו מעוררות שאלה הלכתית: האם יש לכך מקום במסגרת שמחת הפורים?

נזק מתוך שמחה

המשנה במסכת סוכה (מה ע"א) מספרת על שהתרחש בבית המקדש בהושענא רבה: "חריות של דקל היו מביאין, וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח, ואותו היום נקרא חבוט חריות. מיד תינוקות שומטין את לולביהן, ואוכלין אתרוגיהן".

כלומר, בהושענא רבה היו שומטים את ארבעת המינים של התינוקות ואוכלים את האתרוגים. רש"י (ד"ה מיד וד"ה ואוכלין) הבין (בפירושו השני) שהמבוגרים היו חוטפים מהתינוקות את האתרוגים. מדוע אין בכך גזל? מסביר רש"י (שם): "ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה".

אומנם דברים אלו מאוד מורכבים למעשה.

ראשית, העיקרון של התוספות, שעליו מבוססת פסיקת הרמ"א, מבוסס כאמור על פירושו של רש"י בסוגיה. אך לפי פירושו של הרמב"ם, שאליו הסכימו התוספות עצמם והרא"ש (סוכה ד, ד), אין לעיקרון זה מקור. יותר מכך, הרא"ש (שם) מתנגד מפורשות לפירושו של רש"י ולהשלכותיו ונראה שהוא חולק עליו, וגם בבית יוסף (תרצה, ב) כתב "לא נהגו כן", וכן פסק ערוך השולחן (תרצה, י). גם השל"ה (מגילה, נר מצוה יז) סבור שעדיף להתרחק מהיתר זה: "אבל אני אומר, לאו משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק מזה... לחטוף מחבירו שלא ברשותו, כי זה הוא שמחת הוללות, וכבר כתבנו לשמוח בשמחה של מצוה".

שנית, בתשובה המובאת בשו"ת מהר"י מינץ מודגש שההיתר קיים דווקא "משעת מקרא מגילה עד סוף סעודת פורים, שהם ב' לילות ויום אחד" (עיינו שו"ת תרומת הדשן קי). גם המשנה והתוספות עוסקים בזמן שיש בו מצוות שמחה (חג סוכות, חתונה). מכאן עולה שאין להשתמש בהיתר זה בחודש אדר כולו, אלא רק בפורים עצמו.

עוד יש להוסיף שאם לדעת מנהיגי הקהילה והרבנים יש השתוללות שאינה ראויה, הרי שאין בה אין ההיתרים האלה, וכפסיקת הרמ"א (תרצו, ח): "ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר".

לסיכום, מעיקר הדין מי שהזיק בשעת שמחה פטור מלשלם אם מדובר בנזק קטן וידוע שמוחלים על כך. היתר זה בוודאי לא נאמר כאשר למזיק יש מגמה להזיק ולחסל חשבונות. באשר להיתולי פורים, גם כאשר נגרם נזק מתוך שמחה קשה ליישם פטור זה, שכן מסתבר שאין מנהג להזיק כחלק משמחת פורים, וכן בפשטות הפטור נאמר דווקא בפורים, ולא בחודש אדר כולו.

לכן צריך להשתדל מאוד שגם ללא כוונה לא תגיע השמחה לכדי פגיעה במישהו אחר. בכל מקרה תמיד יש לזכור: אם השמחה גורמת שאדם אחר ייפגע, הרי שאין זו שמחה אמיתית. לא תיתכן שמחה אמיתית כאשר היא רומסת ופוגעת וגורמת עצב לאחרים.

לשון הרע

עוד בעיה נפוצה בהיתולי פורים היא איסור לשון הרע. לכן כאשר במהלך הצגה או הכתרת רב פורים וכדומה מספרים על רבנים או על חברים סיפורים מביכים המדגישים את חסרונותיהם, ייתכן שיהיה בכך איסור לשון הרע.

גם כאשר אין בעיה של לשון הרע (למשל, כשזהו דבר המפורסם לרבים) צריך להיזהר מאוד מדברים שיש בהם עלבון או צער לאדם אחר, ויש בכך איסור תורה של אונאת דברים.

האמור עד כה נכון לכל אדם, ובכלל זה חבריו של כל אחד. ואולם באשר לפגיעה במורה יש חומרה מיוחדת, שכן יש בכך כפיות טובה. פעמים רבות, גם אם למורה יש תקלות, הרי שהוא מוסר את נפשו למען ההוראה. דווקא במקרים כאלה הפגיעה הופכת לעוצמתית הרבה יותר, כי המורה נפגע ממי שהוא מנסה כל הזמן לחשוב עליו ולהשקיע בו. סיפור נורא בהקשר זה מובא בשו"ת יחוה דעת (ה, נ) על הכתב סופר, שנפטר בעקבות פגיעה של תלמידיו בו:

"וראיתי כתוב שהגאון רבי שמעון סופר (מחבר הספר שו"ת מכתב סופר, ובנו של הגאון החתם סופר), נפטר מרוב עגמת נפש עקב דברי עלבונות שהוטחו כלפיו על ידי רב פורים. השם הטוב יכפר בעד. ולכן חלילה להמשיך במנהג זה, ובפרט בחוגי הישיבות הקדושות, שצריכים לשמש דוגמא ומופת באהבת התורה כבודה ומוראה. ומצוה למחות בכל תוקף ולבטל כליל מנהג רע זה, שהוא אותיות גהנם".

יותר מכך, כאשר מדובר באדם שלימדו תורה, הרי שהדברים חמורים הרבה יותר. במקרה זה גם אם הרב שנפגע ימחל על כבודו, הדבר לא יועיל. זאת מפני שאף על פי שאמרו חז"ל (קידושין לב ע"א) "הרב שמחל על כבודו – כבודו מחול", כתב הריב"ש (שו"ת הריב"ש רכ) בשם הראב"ד שדבר זה אמור רק במחילה על אי-נהיגת כבוד, אולם מחילה על ביזיון אין הרב יכול למחול, כי הוא אינו יכול למחול על בזיון התורה.

במקרים רבים האדם שצוחקים עליו נוכח במקום, ולכן פרט לאמור לעיל יש איסור של הלבנת פנים, וכאילו שפך דמים (בבא מציעא נח ע"ב).

סיכום

מכל האמור עולה שאין שום היתר במסגרת שמחת פורים לספר לשון הרע, לגרום צער או להלבין פני חברים, מורים ורבנים, ויש בכך איסור חמור.

המסקנה הנגזרת מכאן איננה, כמובן, לבטל את כל המסיבות, ההצגות וההיתולים שנעשים סביב פורים, אלא לעשות אותם על פי ההלכה. אם חלק מהדברים יש בהם צחוק על אדם מסוים, צריך לשאול אותו מראש, להסביר לו מה עושים ולקבל את רשותו. כמובן, גם באופן זה צריך להיזהר שהדברים ייעשו מתוך כבוד ולא מתוך זלזול. אין שום היתר לזלזל באדם או לפגוע בכבודו!

כאשר אדם אינו יודע את ההלכות הוא לא יכול לעשות הצגות כאלה, מכיוון שהוא אינו יודע ממה עליו להישמר. אך אדם שמכיר את ההלכות יכול לייצר שמחת פורים משמעותית, שמחה ומשעשעת בהקפדה מלאה על ההלכות שהזכרנו.

שמחה שגורמת לכך שכולם שמחים, ולא כזו שבה מקצת מהנוכחים שמחים אגב פגיעה באחרים, היא השמחה המתאימה לחודש אדר. מטרת השמחה לרומם את כולנו. זהו יסוד מרכזי העומד ברקע מצוות הפורים: ליצור אחדות בעם וללכד אותו, שלא כטענתו של המן שהעם "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם