מטרייה בשבת Featured

2 shut

 

הרב יוסף צבי רימון, ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב, רבה של אלון שבות דרום וראש מרכז הלכה והוראה

 

שאלה: האם מותר לפתוח מטרייה בשבת או שיש בכך בעיה?

 

תשובה: איסור אוהל הוא אחד מל"ט מלאכות בשבת, וזהו איסור של תורה. הגמרא בשבת (קלז:) מבארת שיש איסור גם באוהל ארעי, זמני: "ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכול מודים שאין עושין אוהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת", וכך נפסק בשלחן ערוך (ש"א, מ). הראשונים נחלקו מהי חומרת האיסור של אוהל ארעי: לדעת הרי"ף נראה שזהו איסור תורה, אבל לדעת הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ב הכ"ז) זהו איסור דרבנן.

 

בעל נודע ביהודה (הרב יחזקאל לנדא, מהדורה תנינא או"ח ל') כתב לאור זאת לאסור שימוש במטרייה בשבת. לדעתו, יש כאן חשש לאיסור תורה, מכיוון שהמטרייה נועדה להגן, כשם שאוהל נועד להגנה (ולכן יש איסור באוהל זה אף שאין לו דפנות אלא רק גג). מכיוון שיש כאן חשש לאיסור תורה, אסר הנודע ביהודה לפתוח מטרייה אפילו על ידי גוי.

 

הנודע ביהודה מספר שהביאו מטרייה לקהילתו ואנשים החלו להשתמש בה בשבת, והוא נתן דרשה וביאר את חומרת האיסור ומאז החלו האנשים להיזהר בכך: "ומחיתי בהם ודרשתי... שהוא איסור גמור ואמרתי שאפילו חוששני לאיסור סקילה, ומאז ועד עתה אני מוחה בקהילתנו ורוב העם נזהרים".

 

בשו"ת חת"ם סופר (או"ח סימן ע"ב) חלק על הנודע ביהודה. ראשית, לדעתו אמנם הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) סבור ש"בניין לשעה", כלומר זמני, נחשב בניין, אבל הבבלי (שבת לא:) סבור ש"בניין לשעה" אינו בניין. הגמרא מבארת מדוע היה אסור לפרק ולהרכיב את המשכן, שהרי הבניין היה זמני, ועונה שמכיוון שהדבר היה על פי ה', לכן נחשב קבע. מכאן, שבניין עראי רגיל לא נאסר.

 

החת"ם סופר מוסיף עוד נימוק להתיר: "דלא מצינו כיוצא בזה במקדש שיהיה האוהל עובר ממקום למקום ע"י אדם הנושאו בעצמו". כלומר, לא מצאנו איסור של אוהל שהאדם נושא בעצמו ממקום למקום. אוהל הוא דבר המונח ולא דבר המיטלטל על ידי האדם.

 

נימוק נוסף להתיר אומר החת"ם סופר: "ועוד בה שלישית שאין אוהל דאורייתא אלא כשמחיצות מגיעות לארץ כמו שהיה במשכן". כלומר, באוהל המחיצות מגיעות לארץ, אולם, במטרייה המחיצות אינן מגיעות לארץ ולכן אינה נחשבת כאוהל.

 

לכן, החת"ם סופר סבור שמצד הדין מותר לשאת מטרייה בשבת, אלא שהוא מסכים שאין הדבר ראוי - "לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחק ממנו".

 

פוסקים רבים חלקו על החת"ם סופר ואסרו, וביניהם בעל חיי אדם והמשנה ברורה (ביאור הלכה שט"ו, ח ד"ה טפח). בתוך נימוקי האיסור של המשנה ברורה הוא מזכיר את דין "טרסקל". טרסקל הוא כלי שרגילים לפתוח ולסגור אותו, ולכן אין בו איסור של בונה. המשנה ברורה מסביר שכאן אין היתר זה, מכיוון שיש קשירה הנעשית במטריה כדי שלא תיסגר, ולכן יש כאן בעיית בונה. וכן אסר בערוך השולחן (שט"ו, יב).

 

אמנם, בתוך דבריו של המשנה ברורה יש לכאורה היתר למטריות כיום, שהרי אין להן קשירה. ואם כך, אפשר ליישם בהן דין טרסקל ולהתיר לפותחן. הדבר עדיין איננו פשוט כל כך, מכיוון שיש מקום לברר האם דין טרסקל פותר רק בעיית בונה או גם בעיית אוהל. מדברי המשנה ברורה (שם) עולה שיש בכך עדיין בעיה של אוהל. אמנם, החזון איש (נ"ב ס"ק ו) כתב שטרסקל פותר גם בעיה של אוהל, ואם כך לשיטתו לא יהיה איסור של אוהל במטרייה.

 

אמנם למעשה גם החזון איש אסר, מכיוון שהמטרייה נאסרה בעבר, ופתיחתה כיום נראית כ"עובדין דחול" ופוגעת בשבת (אך התיר בשמשייה הקבועה בקרקע). כך פסק גם הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"ב מ"ג) ושמירת שבת כהלכתה (כ"ד טו) ועוד אחרונים, חלקם בגלל חשש לאוהל (אם נפסוק שטרסקל איננו פותר בעיה זו), חלקם בגלל חשש לעובדין דחול וזלזול בשבת, חלקם בגלל חשש שמא ישתמשו בהם גם במקום שאין בו עירוב, וחלקם בגלל שהתקבל המנהג לאסור.

 

 האיסור של מטרייה אכן יוצר מציאות מורכבת. אדם הולך לבית הכנסת ברגל, איננו נוסע ברכב בגלל איסור שבת, אך גם איננו יכול להשתמש במטרייה ומגיע רטוב. ואמנם, ישנן סיבות לחלק בין המטריות שלנו למטריות בעבר, והיה מקום לחשוב על סיבות להתיר, אבל למעשה כאשר עם ישראל נוהג באיסור בדבר מסוים, עלינו להחזיק במנהג זה ולא לשנותו (אלא אם כן תהיה החלטה אחרת של הסנהדרין או של גדולי ישראל). למנהג ישראל יש חשיבות עצומה, ואלו שלא שמרו על מנהגי ישראל מצאו עצמם במשך הדורות מחוץ ליהדות ובוודאי מחוץ ליהדות שומרת המצוות.

 

במקרה שלנו ישנה נקודה בסיסית עוד יותר. אנו יודעים שיש השגחה על עם ישראל. אפילו הממעט בהשגחה על הפרט יודה שיש השגחה על כלל ישראל (עיין רמב"ם הלכות תעניות פרק א). אם יש השגחה על דברים פיזיים, ודאי שיש השגחה על עולמו הרוחני של עם ישראל. לא ייתכן אפוא שהקדוש ברוך הוא יוליך את עם ישראל שולל במשך מאות שנים. אם הקדוש ברוך הוא קבע בתורתו: "ועשית... ככל אשר יורוך (דברים יז, י)" הרי הוא בוודאי נתן סייעתא דשמיא מיוחדת ביד החכמים, וההלכה שנקבעה והונהגה בעם ישראל, היא בסופו של דבר רצון ה' (עיין בשו"ת הלכות קטנות, סימן ט).

 

אם ההשגחה גלגלה שעם ישראל אסר שימוש במטרייה, הרי שזו ההלכה המתאימה והנכונה, גם אם היא עשויה להיראות תמוהה בעינינו. כיום, ישנם אנשים רבים שכל מנהג וכל הלכה פתוח אצלם לשינויים. צריך להיזהר מגישה זו, ולדעת שגם אם קשה לנו לעיתים בכך שאין משנים דברים, הרי שהנזק מהשינוי גדול פי כמה! במהלך הדורות היו דברים שהשתנו אט אט והתקבלו אף על ידי גדולי ישראל, אולם, באופן כללי, אנו שמחים, בטוחים ורגועים מהמנהגים שהתקבלו בעם ישראל, ואף אם בלימוד יכולים אנו לברר ולשאול שאלות, הרי שהלכה למעשה נמשיך במנהג ובמסורת שהתקבלה בעם ישראל. אני הולך בשבת ונרטב בגשם, ולמרות הרטיבות אני שמח שמחה גדולה בכך שאני זוכה להמשיך מנהג אבות!

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם