כלים שלא הוטבלו

 

s2shut

 שאלה: אני מתארחת בבית שבו שומרים כשרות אבל לא מטבילים כלים. האם מותר לי לשתות או לאכול בבית הזה?

תשובה: לצערנו טבילת כלים היא הלכה שיש כאלו שאינם מודעים לה, אף שמדובר במצווה מן התורה! עם ישראל יצא למלחמה עם מדין וב"ה ניצח במלחמה. כשאנשי הצבא חוזרים מן המלחמה הם מביאים אִתם שלל. אלעזר הכוהן נותן להם הנחיות מה לעשות בכלים: "...אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת - כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר... בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (במדבר ל"א, כב-כג). אלעזר אומר להם שהם צריכים להכשיר את הכלים (מכיוון שמן הסתם אכלו בהם טרף) באופן של "תעבירו באש", ופרט לכך הוא אומר להם שעליהם לטבול את הכלים במקווה "וטהר", "אך במי נידה יתחטא" (כלומר, במקווה).

מהו הרעיון של טבילת כלים? מהי מטרתו? הגמרא במסכת עבודה זרה (עה:) מדייקת בפסוקים. בתורה מדובר על כלים שנלקחו כשלל במלחמה, כלומר שעברו לרשות ישראל. מכאן למדו שצריך להטביל רק כלי שעכשיו שייך לישראל, ולא כלי שלוקחים בהשאלה מגוי. מהו ההיגיון בדין זה, הרי סוף סוף מדובר בכלי של הגוי? כך מבאר את העניין הירושלמי (סוף ע"ז): "צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל... לא שנו אלא לוקח, אבל שואל מותר". כלומר, מטרת הטבילה היא כמו גיור של הכלי. כמו שאדם שמתגייר צריך טבילה, כך גם כלי שעובר מטומאת הגוי לקדושת ישראל צריך טבילה.

לכן, אם הכלי נשאר אצל הגוי, ואנו משתמשים בו רק בהשאלה, הרי שהכלי איננו צריך טבילה, שהרי לא עבר לבעלות של ישראל (לא הגיע לקדושת ישראל).

השו"ע (יו"ד, ק"כ, ח) פוסק שאם יהודי קנה כלי מגוי, ויהודי אחר שאל ממנו את הכלי, הרי שאסור ליהודי ששאל את הכלי להשתמש בכלי ללא טבילה. לפי זה, לכאורה, אסור לאורח להשתמש בכלים שאינם טבולים.

אמנם, ייתכן שיש נקודות להקל בכך.

דין האוכל: ראשית יש לציין את פסק הרמ"א (יו"ד, ק"כ, טז; ע"פ הראשונים בסוגיה בע"ז עה:), שאם בישלו או הניחו אוכל בכלי שאיננו טבול, האוכל לא נאסר באכילה. יש להעביר את האוכל לכלי אחר ולאכול בו.

כיצד יוציא האורח את האוכל מהכלי? הרב פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ג, כ"ב) כתב שאם מדובר באוכל שאיננו זקוק לכלי (כגון אוכל יבש – שניצל; בייגלה וכד'), אפשר לאכול מהכלי (כי אין זה כלי סעודה, כי האוכל איננו זקוק לכלי). אמנם יצטרך להוציאו בידיים או בעזרת כלי עץ וכד' (כלי שאיננו צריך טבילה). אבל, אם האוכל צריך את הכלי, כגון מרק או שתייה, אסור לאכול מהכלי (לפי זה עולה, שאסור אפילו לשתות אצל אדם שלא הטביל כליו, וזו חומרה גדולה).

בשו"ת בית אבי (סימן קט"ז. כתב הרב יצחק ליעבעס) הקל מאוד בנושא שלנו. לדעתו, אורח הוא קל יותר משואל. שואל חייב באחריות של הכלי, ולכן הוא חייב בטבילתו. אורח איננו חייב באחריות של הכלי (הוא לא לקח את הכלי בהשאלה, אלא שבעל הבית הרשה לו להשתמש בכלי), ולכן איננו חייב בטבילתו.

ראוי לציין שאמנם החובה לטבול כלי מתכות היא מן התורה, אך החובה לטבול כלי זכוכית היא מדרבנן. אולם האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא מדרבנן, ולכן יש יותר מקום להקל במקרה שלנו, כי זהו ספק דרבנן (וספק דרבנן להקל).

למעשה: ברור שאין זה מצב אידיאלי. אבל אם נחמיר בעניין זה יהיה אסור אפילו לשתות מים קרים אצל משפחה שכזו ורבות הדומות לה. ומכיוון שישנן סיבות להקל, ומכיוון שמדובר בספק דרבנן, נראה שיש על מה לסמוך לאכול בכלים לא טבולים (כמובן, כשאין בעיית כשרות אחרת), ואם אפשר לאכול או לשתות בכלי פלסטיק או קרמיקה (אפילו שמצופה בזכוכית) עדיף (כי ישנם הפוטרים כלים אלו מטבילה), ומובן שכלים חד-פעמיים הם הדרך המובחרת במקרה של אורח, אם אין בכך עלבון וכדומה.

מה חייב בטבילה?
א. כלי מתכת חייבים טבילה מן התורה. כלי זכוכית חייבים טבילה מדרבנן. וכתבו הראשונים (מאירי ע"ז עה: ועוד) שמברכים גם על כלי זכוכית אף על פי שטבילתם מדרבנן, כדרך שמברכים על כל מצוות דרבנן.
ב. כלים שמיוצרים בבית חרושת בחו"ל – צריך להטבילם, מפני שרוב בתי החרושת בחו"ל הם של גויים, ולכן גם אם לא ברור שכלי זה הוא מבית חרושת של גויים, צריך להטבילו, כי הולכים לפי הרוב.
ג. כלי פלסטיק – מצד אחד הם דומים למתכת ולזכוכית, בכך שאפשר להתיכם ולמחזר אותם. מצד שני – הם לא היו בתקופת חז"ל, ולכן לא גזרו עליהם טבילה, ואין מוסיפים דבר שחז"ל לא גזרו. לכן אין חובה להטבילם, אך מה טוב להדר ולהטבילם בלא ברכה (ויש כאלה שחייבו להטביל - אמנם בלי ברכה – שו"ת מנחת יצחק ח"ג ע"ו-ע"ח).

סיכום: מטבילים בברכה: כלי מתכת וכלי זכוכית.
מטבילים בלי ברכה: כלי פלסטיק (ויש המקלים ואינם מטבילים כלל), קרמיקה מכוסה בגלזורה (זכוכית).
לא מטבילים: כלי עץ, כלי חרס (חרסינה, קרמיקה...), כלי נייר.

בימים אלו רואה אור ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון על הלכות פורים.
לרכישת הספר: 02-5474547, This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

הרב יוסף צבי רימון הוא רבה של אלון שבות דרום, ראש בתי המדרש של המרכז האקדמי לב וראש מרכז הלכה והוראה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לסניוריטי באהבה

  יהודה עמרני על שיטת...

הטישו שפקח את עיני

  האקווריום המיוחד במזרח התיכון...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם