מתבייש להביא חברים

m 12 mitbayesh

נעמה מוזס

שאלה: הבית שלי, איך לומר, לא ממש שגרתי. הבית שלנו קטן מאוד, אבל העניין העיקרי הוא שיש אצלנו לא מעט צעקות ובכלל הסגנון אחר מהבתים של החברים שלי. יוצא מזה שאני פשוט מתבייש להביא חברים הביתה ומתחמק בכל פעם שחבר רוצה להגיע אליי. לאחרונה זה ממש הגיע למצב שכל הסיפור הזה מלחיץ אותי ואני לא יודע מה לעשות עם זה, ואשמח לקבל איזו הכוונה או רעיון.

תשובה: בחברה הישראלית מקובל לארח ולהתארח, אולם בדומה להתנהגויות אחרות לא כולנו קורצנו מאותו החומר (וטוב שכך). יש שמגיל צעיר מתלהבים להתארח אצל אחרים, הם רואים בזה הרפתקה והזדמנות להכיר עולם חדש, ובעוד אחרים קנאים מאוד לפרטיותם – הכניסה לביתם חושפת טפח מעולמם האישי וההגעה למקום חדש דורשת מהם תהליך מורכב של הסתגלות ומהווה גורם מאיים ומלחיץ.

הבושה נחשבת רגש שלילי עצמתי. היא מוזכרת כבר בתחילת ספר בראשית, כאשר אדם וחוה, לפני אכילת פרי עץ הדעת, הסתובבו בגן העדן עירומים – "וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ" (בראשית ג, ח). מיד לאחר אכילת הפרי הם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, ומתעורר בהם רגש חדש – בושה. הבושה משמשת למעשה מנגנון אישי וחברתי חשוב. היא מתעוררת לרוב במצבים שבהם אנו נחשפים בקלוננו או כאשר אנו חשים שאחרים מבקרים אותנו בשל מעשה המנוגד לנורמות החברתיות המקובלות.

לפי ד"ר ברנה בראון, ליכולת להתחבר לאחרים יש משמעות חשובה בחיינו, והבושה עומדת בבסיס הקשרים החברתיים היות שהיא משקפת פחד מניתוק: "כדי שקשר אנושי אמתי יתרחש אנחנו חייבים לחשוף את האני האמתי שלנו, שלא אחת אנחנו מתביישים בו. אנחנו תוהים אם יש בנו משהו שאם אנשים אחרים יראו או ידעו כבר לא נהיה ראויים לקשר אנושי. זוהי בושה".

נער המתבייש להביא חברים לביתו חושש שייתכן שבעקבות חשיפה למידע מסוים, כמו מבנה הבית, ההורה החולה או האח החריג, עלולים להסתכל עליו באור אחר. בשלב זה האור הזה חזק מדי בעבורו, מסנוור ולא נעים. חשוב להכיל את הבושה, לתת לה מקום, לנרמל אותה ולנסות להבין – במה אני מתבייש? מדוע? לו התארחתי בבית דומה, האם בהכרח הייתי מפרש את המצב לשלילה? מה התסריט הגרוע ביותר שעלול להתממש בעקבות המידע שייחשף? מה אני מפסיד בכך שאיני מזמין אחרים לבוא אליי? ומה הם מפסידים?

כחלק מבניית קשר אמתי של אמון עם הזולת אנו רוצים להביא את עצמנו כפי שהננו, והבית שלנו ומשפחתנו הם חלק מהחבילה השלמה הזו. לכל אחד מאתנו שק הצרות שלו, ואולי מה שנראה בעינינו פרט שהיינו מעדיפים להסתיר עשוי להתפרש אצל הזולת כדבר מוערך שאינו כה יוצא דופן. לפי הסוציולוג צ'רלס קולי: "האדם אינו מה שהוא חושב שהוא, האדם אינו מה שאחרים חושבים שהוא. אלא האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". כלומר הדימוי העצמי מתעצב באמצעות הפרשנות הסובייקטיבית של האדם למשוב שהוא מקבל מסביבתו, המשמשת לו מראה.

האדם מעריך כיצד הסביבה שופטת אותו – ומגיב בהתאם. במיוחד בתקופת ההתבגרות אנו רוצים להיות כמו כולם ולא לחוש חריגים בנוף, ומדי יום ביומו עלינו לעבוד על עצמנו כיצד נתבונן במעלות שבנו ובזולתנו ולא בחסרונם. לאחד יש בית גדול ומרשים מבחינה חיצונית, אך אין זה אומר מאומה על הפנימיות המרכיבה אותו; לאחר יש הורה הנוטה להרים את קולו, אולם מתחת לפני השטח מסתתרים חום ונתינה עצומים, ואצל ההוא הבית מבולגן אך הצחוק הוא פס הקול המתגלגל תדיר בין כתליו. כאשר נכיר בערך עצמנו נוכל לפרש את תגובות הסביבה כלפינו ממקום אוהד ולא שיפוטי ולתפוס את התמונה לא רק בגוני שחור-לבן.

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. CBT, מרצה ומנחת סדנאות This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

b7underdos5

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
לסניוריטי באהבה

  יהודה עמרני על שיטת...

הטישו שפקח את עיני

  האקווריום המיוחד במזרח התיכון...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם