כשהירח מחייך בחזרה Featured

 12 story
 

נחשון מאיר (שפיגלמן)

חנה אהבה מאוד את סבא שלה.

היא אהבה אותו עד כדי כך שכאשר הגיע הזמן של סבא לעלות על המטוס שיחזיר אותו להיכן שגר, בצד השני של העולם, אחזה חנה בחולצתו ולא הסכימה לעזוב בשום אופן. יותר מדי שאלות הטרידו אותה והפחידו אותה בנוגע לעזיבתו של סבא: "סבא, איך אפשר לגור בצד השני של העולם, האם לא נופלים שם לשמיים? ומה זה אומר לגור בצד השני של העולם, שאם אחפור עמוק עמוק אצליח להגיע אליך?"

סבא לא זלזל כלל בשאלותיה החכמות של נכדתו וגם שמע את הפחד שהסתתר מאחוריהן. הוא אחז בכף ידה של חנה בשתי ידיו, הביט בעיניה היפות ואמר: "יש לי רעיון, חנהלה. בואי נחשוב ביחד על משהו בשמיים ששנינו יכולים לראות מכל מקום בעולם. משהו שלא משנה איפה נהיה, נראה בדיוק את אותו דבר".

"העננים! העננים!" התפרצה חנה לדבריו, "שנינו רואים את העננים בשמיים". "זה נכון, חנה", הסכים סבא, "אבל הרוח משנה את העננים כאשר היא מזיזה אותם, ולכן איננו רואים את אותם עננים ממש".

"מה עם השמש? כן, השמש! שנינו רואים את השמש". "נכון, חנהלה", שוב הסכים סבא עם הצעתה החכמה של נכדתו, "אך השמש מסנוורת, ולכן לא נוכל באמת להביט בה". "אני מוותרת", אמרה חנה בייאוש וכתפיה נשמטו. "אל תוותרי, חנהלה, אולי בכל זאת יש משהו בשמיים שאומנם ביום לא רואים כל כך טוב אך בלילה הוא מתחיל לזרוח?"

"הירח! הירח! שנינו רואים את אותו ירח!" צהלה שוב חנה. "נכון מאוד, שנינו מביטים באותו ירח בכל מקום שנהיה. ואני רוצה לגלות לך סוד. הירח הוא דבר קסום, יש לו פנים! ולא רק זה, הוא אפילו יודע לחייך". "באמת?" תהתה חנה. "באמת", ענה סבא. "והנה מה שנעשה, בכל ערב שנינו נביט בירח ונחייך, וכאשר כל אחד מאיתנו יראה שהירח מחייך בחזרה, הוא ידע שהשני בסדר ומרגיש בטוב". חנה עזבה את חולצתו של סבא, והוא נישק אותה ועלה על הטיסה לצד השני של העולם.

בנסיעה הביתה מילאה את ליבה התרגשות חדשה לקראת התקשורת המיוחדת הזאת שהיא תתחיל עם סבה. בערב היא חיכתה ליד אדן החלון, וככל שהלך הלילה והחשיך, הלך הירח וזרח. זה היה כדור זוהר ומדהים, ובאמת היו לו פנים! חנה חייכה בשמחה וראתה את הירח מחייך אליה בחזרה. היא הייתה בטוחה שזה משום שסבא שלה, מהצד השני של העולם, מחייך גם הוא. היא הייתה בטוחה שהחיוך של הירח משקף את החיוך של סבא.

לילה אחר לילה חייכה חנה אל הירח, ותמיד חשה הקלה כשראתה אותו מחייך אליה, כי ידעה שסבא שלה בסדר. נראה לה תמיד שהירח מחייך אליה בחזרה. אבל אחרי כמה לילות החלה חנה לדאוג, שכן הירח החל להתפרק ולהישבר חלק אחר חלק. חנה התפללה שהדבר ייפסק, אבל זה לא נפסק, והירח נעלם לגמרי. חנה חשבה שאולי משהו רע קרה לסבא, ולכן התקשרה אליו במהירות.

"הכול בסדר, חנהלה", אישר סבה, "לירח יש מחזור, זה הכול. בכל חודש הירח מתחיל קטן מאוד. לאט לאט הוא גדל וכאילו מגלה את פניו, עד שבאמצע החודש מתגלות פניו השלמות והיפות. אבל אז הוא מתחיל להיעלם שוב, חלק אחר חלק, כאילו הוא מסתיר את פניו, עד שכמעט נעלם לגמרי. אבל אל תפחדי, יקירתי, הוא מתחיל תמיד לצמוח מחדש. לעולם הביטי מעלה ולעולם המשיכי לחייך, גם כשזה נראה חסר טעם".

יום אחד הוריה של חנה קראו לה לחדרם. "חנה, אנחנו חייבים לספר לך משהו. אלו חדשות עצובות מאוד. סבא נפטר ועלה לשמיים". "אבל הוא אמר שאף אחד לא נופל לשמיים בצד השני של העולם!" "זה נכון, חנה", הסבירו הוריה, "סבא לא נפל לשמיים אלא עלה לשמיים, למרומים".

ברגע שהבינה חנה את משמעות הדברים, שלעולם לא תראה שוב את סבא שלה, היא נעשתה עצובה מאוד. כשנשאה את מבטה אל השמיים באותו לילה לא ראתה ירח אלא רק חור שחור בשמיים חשוכים. זה דמה מאוד לחור השחור שחשה בליבה.

כל אותו חודש המשיכה חנה להביט מעלה אל הירח, אך הירח לא חייך אליה כמו שהיה עושה כשנהג סבא לחייך אליו. הוא הזעיף פנים, או לכל היותר פשוט בהה בה בחזרה. אפילו כשהיו פני הירח מלאים כל מה שראתה היה פרצוף עצוב וחמוץ. בסוף החודש החליטה חנה שלא תסתכל עוד בירח, מכיוון שהוא מילא אותה רק בצער. באותו לילה היא נכנסה למיטתה בלי להציץ בירח ולו הצצה קטנה, וכאשר עצמה את עיניה זלגו על לחייה דמעות קטנות.

למחרת בבוקר קיבלה חנה מכתב מסבא שלה! זה היה מכתב שכתב לה כמה ימים לפני שעלה לשמיים. אימא אמרה שיש בו סוד שסבא רצה לספר לה. בצד אחד של המכתב צייר סבא ירח יפהפה בעל חיוך מהמם, ובצד השני כתב: "חנהלה יקירתי, הירח לא חייך אלייך משום שאני חייכתי אליו, הוא חייך אלייך בחזרה משום שאת חייכת אליו. לעולם הביטי מעלה ולעולם המשיכי לחייך, גם כשזה נראה חסר טעם".

באותו לילה ישבה חנה ליד החלון, פתחה אותו, ורוח קרירה נכנסה והניפה את שיערה. היא נשאה את מבטה אל השמיים וחייכה אל הירח. לא הרבה השתנה, אבל החור השחור שהיה אתמול בשמיים בכל זאת התמלא במעט יותר אור זוהר. לילה אחר לילה היא הביטה בו וחייכה, הביטה בו וחייכה, ולאט לאט ראתה שפני הירחים מתגלים, אלא שעדיין לא ידעה איזה פרצוף הוא עושה – שמח או עצוב.

ואז זה קרה. כעבור כמה ימים נשאה חנה את מבטה אל שמיים סגולים ונטולי עננים. היא הרגישה שסבא מסתכל עליה מלמעלה, וזה מילא אותה בשמחה. וכאילו זו הייתה הפעם הראשונה בחייה שראתה את הירח, היא חייכה אליו חיוך גדול ומקסים וראתה פנים יפהפיות ושמחות מחייכות אליה בחזרה.

נחשון מאיר הוא מחנך בבית ספר ברעננה ומורה דרך מוסמך

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

הקדשה לסבא וסבתא

סיפור זה נכתב לזכרם של סבי וסבתי, הרב אברהם וליאונה מנדלבאום, הוריה של אימי חנה. הם נפטרו לפני כארבעה חודשים בהפרש של ארבעה ימים בלבד זה מזה לאחר שחלו בנגיף הקורונה.

הסיפור הוא ניסיון של בן לנחם את אימו על מות אביה ואימה ואיכשהו למלא את החור השחור בעוד קצת אור זוהר. הסיפור מוקדש לכל אותם ילדים וילדות (ולא משנה בני כמה הם) שאיבדו אדם אהוב וקרוב בשנה האחרונה.

סבא וסבתא שלי היו אוהבים את הבריות ומקרבים אותן לתורה. הם הרעיפו אהבה וחום על כל הנקרה בדרכם וקיבלו כל אדם בסבר פנים יפות. מאות ואולי אלפי אנשים התקרבו לשורשיהם היהודיים בזכותם. הם היו מיוחדים ובאמת האמינו באהבה ובחמלה, וחיו כך את חייהם הצנועים האדירים.

סבא יקר, אני רואה את החיוך האהוב ומיוחד שלך כשאתה מחייך אל חנה בסיפור ושומע את הקול שאני מתגעגע אליו כל כך כשאתה קורא לה חנהלה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עצמאות הרבנות

  מאמר מאת הרב אברהם...

תחפושות לכל עת אמת

  סיפור מאת מיכל

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם