אידה Featured

 19 ida

 רֵעות גורן

אני משתדלת להתקשר אל אידה שלוש-ארבע פעמים בשנה, ואם מסתדר, גם לבקר אותה מדי פעם עם הילדים.

המספר שלי לא שמור אצלה בטלפון, אלא בראש. אני אוהבת לשמוע את השמחה בקולה כשהיא רואה אותו על הצג: "שולמית! שלום!" ומיד "תודה רבה" – עוד לפני שפתחתי את הפה.

ואז מתפתחת השיחה הרגילה. מה שלומה, מה שלומי; מה שלום הנכד שלה, מה שלום הילדים שלי. על אלה שהיא הכירה טרם עברה לדיור המוגן היא שואלת בפרוטרוט, אֶל אלה שנולדו אחרֵי כן היא פחות קשורה.

היא תמיד מתחילה בחיוכים ובשמחה, אבל מהר מאוד היידישע מאמע שבתוכה מעלה את הדמעות לעיניה, וקולה כבר קצת פחות יציב. "אני אף פעם לא זוכרת אתכם", היא מתבלבלת שוב בין שוכחת לזוכרת. כל מי שמקיף אותה במושב הזקנים הוא יוצא רוסיה, אז מאז שהיא עברה לשם היא כמעט לא משתמשת בעברית שהיא כבר ידעה, והטעויות שלה מתרבות.

"גם אנחנו לא שוכחים אותך, אידה", אני מחייכת, ונזכרת בַּסבלנות אין קץ שהייתה לה בהרדמת התינוק התורן שלנו, וברוֹך שבו הייתה מחזיקה אותו. "כזו שכנה טובה לא שוכחים מהר".

"כן, איך שתמיד הזמנתם אותי בשבת, בחג. ומרדכי תקע לי בשופר". הרבה מהדברים האלה היו חידוש עצום למי שגדלה ברוסיה של שנות ה-40. היא לא ידעה כלום כלום כלום כשהגיעה. אבל היה מדהים לגלות איך הלב היהודי שלה לא הפסיק לפעום אף פעם. קצת מגרדים, קצת מלמדים, והוא ניצת בחום. היא לא נהייתה דתית, אבל אין שבוע שהיא לא מדליקה בו נרות שבת ובוכה מולם בִּתפילה, ואין יום כיפור שהיא לא לובשת לבן ועומדת דומם בבית כנסת, מחזור מתורגם לרוסית בידיה.

"ואיך שהייתם איתי כשהיה לי קשה", היא ממשיכה, והקול שלה נשבר. הוא תמיד נשבר כשהיא מדברת על בתה שנפטרה. "הייתם כל כך טוב". היא בוכה קצת, ואז עוצרת את עצמה כדי להמשיך. "וגם עכשיו, אתם תמיד בא, תמיד מתקשר". ואז היא מספרת על כמה קרעכצים שיש לה, ועל קורותיו של נכדה היחיד, ועל השכנה בדלת ממול שחלתה, לא עלינו, בסרטן, ואיך היא נכנסת כל יום לעזור לה.

בהמשך הדמעות מגיעות שוב, והתודות חוזרות ונשנות, ודרישות שלום לכולם, ואז "שלום שלום, שולמית, ותודה", וניתוק.

---

השנה תכננתי מראש שיחה נוגה מתמיד. לכולנו הייתה שנה לא קלה, קל וחומר לזקנים הבודדים שבינינו. ניסיתי לדלג על הצרות שלנו. בשביל מה לצער או להדאיג. לא סיפרתי שמקום העבודה של מרדכי לא שרד את משבר הקורונה, ושאנחנו בקושי מחזיקים את הראש מעל למים. לא פירטתי את הקושי העצום עם דוד האימפולסיבי שלנו בחודשי הסגר, לא הכנסתי אותה, כמובן, למתיחות הגדולה שיש לאחרונה ביני לבין מרדכי, ולזה שאני חוששת שאני בכלל בדיכאון אחרי לידה. בערב ראש השנה אגיד בכוונה "תכלה שנה וקללותיה", אבל בשביל מה לצער את אידה?

השיחה התנהלה במתכונת הקבועה, אבל פתאום היה חידוש. כשנאנחנו וסיכמנו שה' יעזור, וכבר התכוונתי לשתף גם את אידה במילות הפזמון של הפיוט "אחות קטנה" ולהסבירן לה, סיפרה אידה פתאום שהנכד שלה חוזר בתשובה, "וגם אני קצת שומר. אוכלת לא בשר עם חלב, לא מדליקה חשמל בשבת. ואת יודעת? כל יום אני לדבר עם אלוקים (היא אמרה, כמובן, אלוקים בה"א)". חשבתי שעכשיו יבוא פירוט הבקשות שלה מה', בפרט שהקול שלה נעשה שוב בלתי יציב, אבל היא המשיכה: "אני אומרת: 'תודה אלוקים שיש לי בית שלי שאני לגור בו', 'תודה אלוקים שיש לי נכד שלי', 'תודה אלוקים שמדינה עוזר לי קצת – לא הרבה – עם הכסף. תודה בכלל שיש לנו מדינה ושאני גרה בישראל'". עכשיו הדמעות כבר לא היו רק ברקע, אלא ממש בתוך המילים. "ותודה אלוקים שאני להכיר את המשפחה שלכם, ושאתם כל כך טוב אליי". אבל הן לא נשמעו לי דמעות של צער. איכשהו שמעתי בהן יותר את הפליאה על הטוב, את אמירת התודה הפשוטה לה'.

"אידה, ריגשת אותי", אמרתי לה.

אחרי הפרידות והד"שים והתודות הנחתי את השפופרת והסתכלתי סביבי. תודה אלוקים שיש לי בית שאני לגור בו, מלמלתי. תודה על המשפחה שלי. תודה על המשפחה המורחבת, שאמנם לא פגשתי כבר מזמן, אך התגייסה כולה לעזור לנו כלכלית בימים הקשים האלה. תודה על מרדכי, אישי הטוב והמסור, שאמנם עצבני יותר בימים אלה בשל המצב, אבל אילולי פוטר, איך הייתי מסתדרת לבד עם כל השישה? ותודה אלוקים על השישייה – גם על דוד המתוק והמאתגר. ותודה אלוקים שאני חוששת שאני בדיכאון אחרי לידה – זה אומר שהייתה לידה...

ישבתי כך, דִמעות אמת שוטפות את פניי, עד שמרדכי נכנס. "מה קורה?!" הוא שאל.

הוא היה נראה הרבה פחות מתוח.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם