קאט Featured

 14 sroy

רֵעות גורן

רקע מִדבָּרִי. שני יהודים יושבים באוהל מול מגילת קלף ומנפנפים באצבע. "זה לא מה שכתוב!" גוער האחד. "אבל זה מה שמשה רבנו אמר!" מרעים השני. שניהם רוכנים שוב אל הקלף. קאט.

מערה חשוכה, קול פצפוץ זרדים במדורה. שני צעירים חסונים ומאובקים משפשפים עיניים אדומות. "אולי נסיים?" מנסה האחד, "היוונים כבר ודאי ישנים עכשיו וצוברים כוח למחר". השני מתקומם: "היוונים לא נלחמים על מה שאנחנו. אנחנו נלחמים רק בשביל זה – שנוכל לשבת ללמוד". "צודק!" זוקף עצמו הראשון. מותח ידיו ורוכן שוב אל המילים הכתובות. קאט.

ספסלי בית מדרש מעץ גס. חדר חשוך, מואר בקושי בעששית מפויחת. מבחוץ נשמעות רוחות חזקות. על השולחן ספר ענקי ממורטט. יושב זקן מצונף בשמיכה, עיניו בוהות בעיוורון. הוא מקרב אוזנו לשפתיו של צעיר המנסה להתחמם במעיל קצר ודק. "רבנו תם שואל על זה...", אומר הצעיר ורועד. "מה?" הזקן אינו שומע. "רבנו – תם – שואל", מדגיש הצעיר את המילים. "מה?" הזקן עדיין אינו מצליח להבין. הצעיר מניף ידיו לצדדים בייאוש. "אולי כבר קשה לנו ללמוד ככה, סבא?" הוא צועק לאוזנו של הישיש. הזקן מאיר פניו. "ודאי שקשה", הוא משיב, "קשה וטוב. טוב לי תורת פיך. תמשיך, תמשיך". קאט.

אדם הדור נכנס לסלון מרוהט ברהיטים יפים ובשטיחים רכים. וילונות כבדים בחלונות. "חואנוס", הוא פונה לנער שיושב וקורא, "הבית ריק. נרד למרתף". חואנוס נבהל. "למדנו אתמול, אבא. ואימא אמרה שהמשרתת נכנסה פתאום אחרי שכבר הלכה והתפלאה איפה אנחנו. אתה יודע שמי שהלשין על משפחת אוננה היה המשרת שלהם". שניהם נרעדים. "למה להסתכן?" מתחנן חואנוס. האב שותק רגע קצר. "אם לא נלמד כל יום, נשכח. וזה – וזכור זאת תמיד, חואנוס שלי – סיכון גדול הרבה יותר". הוא מניח ידו על כתף בנו, ושניהם פונים לפינת החדר ומתחילים לדחוף ארון. קאט.

"די, נעצור כאן!" אומר מתן ובלי להמתין לאישור מתחיל לפרק את המצלמה מהחצובה. "עשר וחצי בלילה. הגטו ורוסיה ומלחמת יום כיפור יישארו למחר". כולנו מהנהנים, שולחים אל דודו מבט החלטי. אנחנו פה משבע וחצי בבוקר עם מיני הפסקה של חצי שעה לפיצה וקולה. סחוטים וגם די כועסים על דודו. לא רק שתכנן לנו לוקיישנים כל כך מסובכים לביצוע, כולל איפור מושלם ותלבושות מדויקות לתקופה, הוא גם דורש שלמות במשחק. כולה בגרות מעשית בקולנוע. גמר אותנו הדודו הזה.

דודו באמת לא מתווכח. מקפל את כיסא הבמאי, אומר לנו שהיינו אחלה ולא שוכח להזכיר שמחר שוב בשבע וחצי בדיוק. יריב מסיר איפור ובגדים ויוצא אחריו, וגם יהושע, השחקן המבוגר ששכרנו, מסתלק בזריזות.

מתן מגלגל את הכבלים של המצלמות, של התאורה, של הסאונד. לרגע נראה לי שזה לא עומד להיגמר. אני צופה בו בפיהוקים גדולים, וברגע שהכבל האחרון ארוז אני קופץ על הרגליים: "יאללה, הלכנו". "מה הלכנו?" הוא מתעצבן עליי, "ומה עם הרמב"ם היומי?" הרמב"ם היומי! עכשיו תורי להתעצבן. "אין לך מה לעשות באחת עשרה בלילה, אחרי היום הכי מתיש בעולם, חוץ מללמוד רמב"ם?!" "זה לא קשור", מתן החלטי. "יש לנו קביעות יומית, ואני לא מתכוון לדלג עליה". "כי התורה היא חיינו!" אני מדקלם בפתוס. "אחי, את זה אני אומר לך מחר בסרט. עכשיו אני רוצה לישון".

מתן לא מתרשם וגם לא מתווכח. הוא מוציא ספר מהתיק שלו ומתיישב על ספסל בצד. "אתה עושה סרט על משהו שאתה לא מאמין בו?" הוא מתפלא ופותח את הרמב"ם. "מה אני אגיד לך, נראה לי שלנו יהיה קל יותר לא לוותר עכשיו על הלימוד שלנו מאשר לכל אלה שהצגנו היום".

אני מסתכל עליו ובא לי להחטיף לו. שנייה אחר כך בא לי לצחוק: הוא יושב תחת כרזה של "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו", ונראה כאילו הוא עוד סצנה מהסרט שלנו. אחרי עוד דקה אני מצטער שהוא הצלם ולא אני. אחרת באמת הייתה לדודו סצנת סיום מנצחת.

בסוף אני נאנח ומתיישב לצידו.

הלימוד מתארך לנו מרוב עייפות. בהלכה האחרונה מתן כבר בוהה בספר. "אני לא מבין", הוא מתלונן. משפשף את העיניים ורוכן לראות מה כתוב בפירוש. הרכינה שלו מתארכת ומתארכת, ופתאום אני קולט שהוא פשוט ישן.

"קאט", אני אומר לו וסוגר בזהירות את הספר. באמת סצנת סיום מוצלחת.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם