יום נישואין שמח

12 story

יהודית ארד

יום נישואין הוא יום שמח מאוד, במיוחד למי שהתחתנו בט"ו באב, וגם אם הם ישכחו איכשהו את התאריך, כל העולם יזכור להגיד להם מזל טוב.

אנחנו באמת חגגנו ברוב התרגשות את יום הנישואין הראשון שלנו. ביקשתי מהשכנה בעלת גמ"ח שמלות החתונה לקחת שוב את השמלה שהתחתנתי בה, נסענו למקום שבו רועי הציע לי נישואין, והצטלמנו שם על רקע השקיעה. היה מקסים.

ביום הנישואין השני החלטנו להגיע דווקא לאולם שהתחתנו בו. עשינו סיור מכיסא הכלה אל מקום החופה (לא זכרתי שהדרך הייתה ארוכה כל כך!) ומשם אל חדר הייחוד. העלנו זיכרונות נעימים ואף קיבלנו ברכה חמה ממנהל האולם שתהה מה אנחנו עושים שם. בסוף הערב הוספנו זה לזה איחול חם שביום הנישואין הבא כבר לא נוכל לנסוע כל כך בקלות לבלות, כי יהיה לנו תינוק פצפון בבית, ולא נרצה לטלטל אותו סתם.

יום הנישואין השלישי כבר היה כבד יותר. עדיין לא היה לנו תינוק שיקשה עלינו את היציאה מהבית, ואיכשהו גם לא היה לנו כל כך חשק. היינו יומיים לפני תשובה אם הטיפול שעשיתי הצליח או לא, והמתח הרג אותי. בסוף הלכנו לבית קפה קטן. הבאתי דפים ועטים צבעוניים, וציירנו זה לזה חידות על דברים שעברנו יחד. מצאתי את עצמי אוחזת עט ורוד ומציירת בקבוק קטן בשולי הדף. רועי חייך אליי, לקח את העט בצבע תכלת והוסיף כיתוב: ורוד או תכלת – העיקר שיגיע השנה!

פתאום התחיל להפריע לי שכולם זוכרים את תאריך החתונה שלנו. ה"מזל-טובים" העליזים של השנים שעברו החליפו עצמם לברכות חמות. הקרובים יותר והאמיצים יותר איחלו בבירור: שתזכו השנה לזרע של קיימא. הרחוקים יותר הסתפקו בברכה שתראו בקרוב את הרחבת המשפחה. והזהירים ביותר אמרו רק: שכל מה שאתם מאחלים לעצמכם יתגשם. כאילו לא כולנו יודעים מה אנחנו מאחלים לעצמנו. שנזכה להיהפך סוף סוף להורים השנה. בקרוב, בקלות, בבריאות. אמן!

פתאום התחיל להפריע לי שכולם זוכרים את תאריך החתונה שלנוה"מזל-טוביםהעליזים של השנים שעברו החליפו עצמם לברכות חמותהקרובים יותר והאמיצים יותר איחלו בבירורשתזכו השנה לזרע של קיימאהרחוקים יותר הסתפקו בברכה שתראו בקרוב את הרחבת המשפחהוהזהירים ביותר אמרו רקשכל מה שאתם מאחלים לעצמכם יתגשםכאילו לא כולנו יודעים מה אנחנו מאחלים לעצמנו

לקראת יום הנישואין הרביעי הייתי עצבנית. נכון, הציפייה שלנו ארוכה וכואבת בין כך ובין כך, אבל כל נקודת ציון מראה לנו כמה זמן עובר עלינו, וזה מכאיב. אחותי הצעירה, שהתחתנה חצי שנה אחריי, סיפרה לי בחורף שעבר איך כל יום הנישואין התפקשש להם. שלומציון שלהם קיבלה חום בדיוק בבוקרו, עד הצהריים התגלתה פריחה על הבטן של דוד, ובערב – שבו קבעו לצאת וכבר סיכמו עם שמרטפית והכול – התברר ששלושת הילדים שלהם – גם שלומית הצטרפה לחגיגה – שקועים עמוק באבעבועות רוח.

הסתכלתי סביבי בבוקר יום הנישואין שלי, וכל מה שראיתי היה שקט אחד גדול. אפילו ילד אחד לא הפריע לי לחשוק את שפתיי, להכניס לתנור עוגת שוקולד ולכתוב עליה את הספרה ארבע בסוכריות קטנות. כאילו אנחנו חוגגים.

בשנה החמישית שכבתי במיטה חלושה אחרי הפלה כואבת. לא תכננתי כלום ולא רציתי כלום. רועי נכנס הביתה עם זר פרחים וארטיקים משובחים, פתח את אלבום החתונה והודיע לי שעכשיו שמחים ומודים לה' על חמש שנות נישואין. הסכמתי להסתכל בצילומים – לפחות שם לא רואים כמה אחיינים נוספו מאז, וכמה ילדים נולדו לחברות שרקדו אז מולי רווקות. מקסימום מתפלאים לגלות כמה אנשים הספיקו להיפטר מהעולם בחמש השנים שחלפו.

חודש לפני יום הנישואין השישי הרגשתי שהמתח בתוכי הולך וגואה. בוקר אחד, שבוע לפנֵי, מצאתי את עצמי שוכבת במיטה ובוהה בתקרה. הלוואי שהייתי יכולה פשוט למחוק את היום הזה מלוח השנה. סתם מכאיב. סתם שוב שיחות ואיחולים שאין לי כוח לשמוע (אם כי הן פחתו. החברות הרחוקות יותר, בת הדודה מנהריה – כל אלה שלא מרגישים קרובים מספיק, פשוט הפסיקו להתקשר). מי צריך בכלל יום נישואין?

פתאום נזכרתי שכך בדיוק הרגשתי לקראת כל יום הולדת בימי רווקותי. כל יום הולדת הפחיד אותי חודשים מראש. הוא רק הזכיר לי כמה אני זקנה וכמה אני רווקה.

אבל, האמת, היה אז משהו מעניין: תמיד לפני התאריך הייתי מצוברחת ולא יודעת איך אעבור אותו, ואיכשהו תמיד ב'עיצומו של יום' הייתי שמחה ומודה לה'. אף פעם לא הבנתי איך זה קרה, אבל הדיכאון המוקדם התפוגג ביום הזה, ופתאום הייתי מוצאת את עצמי מתבוננת בראי – לא כדימוי, מתבוננת ממש – ו"סופרת את הברכות שלי", כפתגם האנגלי שסבתא שלי מצטטת תמיד. ראיתי אז פתאום רק איך ה' נתן לי עשרים וחמש - עשרים ושש - עשרים ושבע שנות חיים יפות ובריאות, איך הוא הקיף אותי במשפחה אוהבת ובחברות טובות ובמקצוע מעניין ואיך הוא דואג לי בכל מיני דברים גדולים וקטנים.

פתאום עבר בי ניצוץ של עידוד, אפילו של אתגר. אין סיבה לא לשחזר את ההודאה הזאת ביום הנישואין הקרב ובא. עוד אין לנו ילדים, נכון. כואב, עצוב, מייסר, מאתגר. אבל זה כל מה שהיה לנו בשש השנים האחרונות?

עוד מחשבה צנחה אליי לפתע משמים, וגרמה לי להזדקף במיטתי. הרי החלומות שלנו בחתונה לא התרכזו רק בהולדת ילדים. בחרנו להתחיל את חיינו דווקא בט"ו באב, כנראה כי הבנו שחתונה אינה רק הקמת משפחה; היא הקמת זוגיות. שאפנו אז להמון דברים שקשורים לַזוגיות ולַקשר בינינו: אהבה, ברית איתנה, בניית קן חם ובטוח. את זה קיבלנו?

קמתי מהמיטה ושלפתי בריסטול גדול. כתבתי עליו: "COUNT YOUR BLESSINGS", ותליתי אותו על דלת הכניסה. מתחת לכותרת התחלנו להוסיף כל יום דברים שבורכנו בהם בנישואינו. קשר עמוק, פתיחות, חברות קרובה, לימוד משותף, תמיכה זה בזה, שבתות כמו שחלמנו, הפיוס שאחרי מריבה, אישה יפה (זה רועי כתב, כן?), גילויים עצמיים וגדילה, חוש הומור.

כל שורה נוספת ייצבה לי את החיוך בלב. כמה ברכות יש לנו! את כל זה זכינו לקבל ביום השמח ההוא לפני שש שנים? היה שווה!

בבוקר ט"ו באב התעוררתי אל קופסת שוקולדים בצורת לב מונחת ליד מיטתי. לא קשה להשיג אחת כזו בתאריך הזה. על פתק כתב לי רועי שלוש מילים. בלי תוספת ברכה, בלי 'שנזכה בשנה הבאה', בלי לראות כל הזמן את החסר הגדול ולתת לו להאפיל על היש הגדול. הוא כתב לי רק: כמה טוב שהתחתנו.

הסכמתי אתו בלב שלם. צחקנו, בכינו, ואז נסענו לכותל. להודות לה' על כל הטוב אשר גמלנו, לשמוח בברכותינו.

וגם להתפלל על ילדים, אלא מה?

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם