הטיטול של החב"דניק

14 story

 

משה מנס

אני משה מנס. לפני כחודשיים טבעתי בתאונת צלילה חופשית. עברתי החייאה. הייתי מורדם ומונשם. התעוררתי. השתקמתי. עכשיו הכול טוב, אבל סיפור אחד אסור לי לשכוח מהתקופה הזאת: אני שכבתי על מיטתי שבמסדרון. סוף המסדרון של פנימית א' בתל השומר. בחדר שלידי שכבו בכיר ממשרד האוצר, מבוגר ששבר את הגב וחב"דניק. השעה הייתה שתיים בלילה. אני שכתבי שקוע ברחמים עצמיים. לא ישן, לא ער. חושב וחושב ומרגיש שמח, עצוב, מסכן ובר מזל. לא סגור על עצמי.

פתאום המבוגר מהחדר הסמוך התחיל לצעוק מכאבים. קילל את כל העולם ואשתו. רופא תורן הגיע בהליכה שאומרת 'שייגמר כבר הלילה'. הוא קרא לעוד אח ולעוד אחות. הם טיפלו במבוגר. נראה לי שהם עזרו לו לרוקן את המעיים. החדר הסריח. החב"דניק יצא. הוא ראה אותי יושב על המיטה וניגש אליי: "תוכל לעשות אתי הכנסת אורחים?" שאל. "בטח, בשמחה, כל המסדרון שלי. בוא, שב".

החב"דניק התיישב בקצה המיטה שלי. "חב"דניק", שאלתי, "מה אתה עושה כאן?" הוא רק חייך. "מה זה משנה?! למה שאדאיג אותך? אני כאן בטעות. ולמה אתה כאן?" שאל. סיפרתי לו על הטביעה. ככה שנינו, החב"דניק ואני, בפיג'מות של בית החולים יושבים ומדברים על המיטה שבקצה המסדרון.

הוא חב"דניק בן ארבעים וחמש. אבא למלא ילדים, בעלים של חנות מצליחה. אדם מתוק מתוק. איש מלא אופטימיות, חכמת חיים ושמחת חיים. דיברנו על זוגיות, על ילדים, על קשיים, על פרנסה, על אמונה, על אכזבות. הוא שיתף אותי בהתלבטויות, במחשבות ובפחדים. שתיים בלילה. מטושטשים מעייפות ומהמציאות, בפיג'מות של תל השומר, מדברים על הכול. הכול יוצא.

פתאום הוא אמר לי: "משה, אני יכול לשחק אתך משחק?" "ברור", אמרתי, "אין זמן מתאים למשחק מעכשיו". "למשחק קוראים 'אך שמח'", אמר. "כל אחד בתורו נותן סיטואציה של 'אך' והשני צריך להגיד מה שמח בסיטואציה. לדוגמה: העבירו את המיטה שלך למסדרון. לכאורה זה דבר מעצבן. זה 'אך', זה כואב. אבל אתה צריך למצוא מה משמח בסיטואציה, למשל", אמר, "זה משמח כי זה שזה אומר שמכאן אתה יוצא הביתה. זה אומר שאתה יכול לבחור באילו שירותים להשתמש בכל המחלקה וזה משמח כי יש לך חדר פרטי".

שיחקנו. "תגיד לי, חב"דניק", שאלתי, "מה משמח בזה שאנחנו ערים בשתיים בלילה?" "קלי קלות", הוא ענה, "שביום נוכל לישון טוב". "תגיד לי, משה", הוא שאל, "מה משמח בחולה ההוא שבגלל הסוכרת הורידו לו את הרגל?!" "קלי קלות, חב"דניק!" עניתי, "הוא לא צריך לחפש גרביים תואמים בבוקר. תגיד לי, חב"דניק, מה משמח בחולה ההוא שיש לו צהבת וכל העור שלו מתקלף?!" "מממ... שבפורים הוא לא צריך להתחפש לאדם עם צהבת. הוא מגיע מוכן".

"תגיד לי, משה, מה משמח בזה שכל דבר שאתה אוכל, אתה מקיא?" "שאני יכול גם לאכול וגם לרדת במשקל". "תגיד לי, חב"דניק, מה משמח בהוא שמת?" "קללל. שלא יעשו לו בבוקר בדיקת דם. אני שונא בדיקות דם". ככה ישבנו ושיחקנו עם המון הומור שחור משחור. צחקנו על העולם ועל אשתו. עד שהגיע רגע אחד של שקט.

"משה", אמר החב"דניק, "אני רוצה לספר לך למה אני כאן, ואתה תמצא בזה את המשמח". "אוקיי", עניתי. "שמע", הוא אמר לי, "עברתי לפני חודש אירוע מוחי ממש ממש קל, קצת סחרחורות וטשטוש. הגעתי ישר לבית חולים, קיבלתי טיפול והכול בסדר. חוץ מבעיה אחת קטנה. מאז האירוע איבדתי את השליטה בסוגרים שלי. אני לא יודע כשאני צריך לשירותים ואין לי שליטה בזה, כך שאני צריך טיטול באופן קבוע. משה, תגיד לי, מה משמח בזה??" הבטתי בו בהבנה. זו תחושה נוראה לחיות כך. לא ידעתי מה לענות.

"למשחק קוראים 'אך שמח'", אמר. "כל אחד בתורו נותן סיטואציה של 'אך' והשני צריך להגיד מה שמח בסיטואציה. לדוגמה: העבירו את המיטה שלך למסדרון. לכאורה זה דבר מעצבן. זה 'אך', זה כואב. אבל אתה צריך למצוא מה משמח בסיטואציה, למשל", אמר, "זה משמח כי זה שזה אומר שמכאן אתה יוצא הביתה. זה אומר שאתה יכול לבחור באילו שירותים להשתמש בכל המחלקה וזה משמח כי יש לך חדר פרטי".

פתאום התחלתי לצחוק. "מה מצחיק אותך?" שאל החב"דניק בפליאה. "שמע", אמרתי לו, "אני לא יודע מה טוב בזה שאתה צריך טיטולים. אבל אני רק חושב על מה היית עושה אם זה היה קורה לפני שלושים שנה, כשלא היה טיטולים?! מה היית לובש, חיתולי בד?! איך היית מסתדר?" לרגע הוא הביט בי במבט מוזר ואז פרץ בצחוק אדיר שטלטל את כל המחלקה. שנינו צחקנו וצחקנו, נקרענו מצחוק מטופש ומשחרר. צחוק של שתיים בלילה בפיג'מות על מיטה בקצה המסדרון, פנימית א' תל השומר.

הרופא, האח והאחות שסיימו לטפל במבוגר עם הגב השבור יצאו מהחדר והביטו בנו בפליאה. "מה כל כך מצחיק אותך, משה?" שאלה תמר, האחות הכי קשוחה בבית החולים. אבל אני התקשיתי לענות. מה גם שלא ידעתי להגיד לה מה מצחיק. אבל החב"דניק, החב"דניק אמר לה בקול נחנק מצחוק: "תגידי תמר, זה לא מזל שיש טיטולים?!" "מהההה?!" היא שאלה. "טיטולים למבוגרים זה דבר נהדר, דבר מיוחד מאוד", אמר החב"דניק, ותמר, שלא ממש התחברה לקטע ההומוריסטי של החיים, התעצבנה וצעקה עליו: "תחזור מיד לחדר שלך!" "גם אתה, משה, לך לישון אם אתה רוצה שנשחרר אותך הביתה. לך לישון. אין כאן שום דבר מצחיק!"

שכבתי במיטה והרהרתי לי בשמחה ובעצב. אכן, נפלא שיש טיטולים ונפלא עוד יותר שאני לא צריך כאלה. אושר, אושר, אושר על כל הדברים שיש ושאני יכול לעשות. על מה לעזאזל לפעמים אני עצוב?

קמתי מהמיטה והלכתי לאחות שישבה ונמנמה בדלפק. זו הייתה תמר. "מה, משה? לא נרדם?" שאלה. "אני צריך דף ועט לכתוב לי משהו". "אין בעיה", אמרה. "אביא לך בתנאי שתראה לי מה כתבת". "בסדר", אמרתי. לקחתי דף ועט ובכתב רועד כתבתי דברים שאני אסיר תודה עליהם. כתבתי רשימות הודיה על הטוב שיש לי. מילאתי דף גדול בכתב קטן ולא קריא. כשהחזרתי את העט היא לקחה את הדף, קראה קצת ואמרה לי: "לא ברור מה כתבת, אבל הבנתי מה אתה רוצה. אני רוצה להשמיע לך שיר".

תמר שלפה את הטלפון והשמיעה לי את שירו של עידן רייכל:

"לקום כל בוקר

ולצאת אל החיים

ולנסות הכול לפני שייגמר

לחפש מאיפה באנו

ולחזור בסוף תמיד להתחלה

למצוא בכל דבר עוד יופי

ולרקוד עד שנופלים מעייפות

או אהבה".

"משה", אמרה לי תמר, "הלוואי שנוכל לחיות בהרגשת תודה על כל דבר שיש לנו. אבל הבלגן של החיים חזק מזה". "את צודקת", עניתי, "אבל אנחנו צריכים לנסות לחיות ככה, לפחות לפעמים". חזרתי למיטה שבקצה המסדרון ואמרתי לעצמי: נכון, אי אפשר כל הזמן לזכור שה'אך' הוא 'שמח', אבל אפשר לנסות. אנסה לזכור.

יש לי בעיקר ימים שמחים, אבל יש גם מלא אך, ולפעמים ברגעים של 'אך' אני נזכר בטיטול של החב"דניק. אתמול דיברתי אתו, הרי מאז המיטה שבקצה המסדרון אנחנו חברים בלב ונפש. שמחתי לשמוע שמצבו השתפר שיפור ניכר. "כמעט כמו שהיה", הוא אמר. "אל תשתגע", אמרתי לו, "אם צריך, יש טיטולים", ושנינו צחקנו.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
השמים הם הגבול

  במאמר אישי על השתלבותם...

למעלה מן הכנסת

  יהודה ולד קורא להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם