הרכבת הכלה

12 train

הרב אייל ורד

 

[ביום כ"ח באייר נסתלק בירושלים הרב יהודה מוצפי זצ"ל; יהיו הדברים הללו לעילוי נשמתו]

 

יום שני, ערב חג שבועות. אני מחפש את ההכנה. את המקווה לטבול בו. משהו באוויר של הימים מזמין התכוננות לקראת היום הגדול, יום מתן תורה.

 

בדרך למכון אני מתנשף בעלייה של רחוב בית שערים. פעם גרנו כאן והרבה השתנה אצלנו מאז, אבל הרחוב הזה נותר כמות שהוא. דורש... אתה רוצה לעלות לירושלים — בבקשה, נלמד אותך עלייה מהי...

 

ובקצה הרחוב למעלה – בית הכנסת 'היכל יעקב' של מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אמנם הרב אליהו זצ"ל, אך על בית הכנסת למעלה עוד כתוב שליט"א. לא שינו את הכיתוב. צדיקים במיתתם קרויים חיים.

 

אני מסיים את העלייה מתנשף ונעמד מול קיר האבן ומול מודעות האבל הגדולות המכסות אותו. "המומים וכואבים על הסתלקותו של האי גברא רבה ויקירא הרב יהודה מוצפי". הרב יהודה מוצפי היה שמשו הנאמן של הרב אליהו, מסור בלב ונפש לרבו הגדול, איש רב פעלים חי מקבציאל, ידיו רב לו במילה ובאוסף השופרות הכי גדול בירושלים, וחברת תהלים שהקים ויסד ועוד פעלים רבים.

 

הכרתי אותו מעט בשנים שגרנו כאן סמוך ונראה לרב אליהו. תמיד נמרץ וזריז, חיוך על פניו, נראה ממהר. הוא היה המוציא והמביא בקבלת הקהל של הרב. ביום כ"ח באייר תשע"ז נסתלק הרב יהודה לבית עולמו לאחר מחלה, וירושלים ביום חגה קברה את אחד מבניה האהובים.

 

אני נזכר בו ובכל האווירה המיוחדת הזו של ירושלים. העין נודדת למודעה גדולה אחרת המספרת שבמלאת שבעה לפטירת האי גברא רבה יתקיים הספד ועצרת התעוררות היום, יום שני, בשעה שש וחצי בבית הכנסת 'מנחת יהודה' ברחוב נבון 10 במחנה יהודה.

 

אני מחליט שזו ההכנה שלי ויודע שבסוף היום ארצה להיות שם. הרכבת הקלה של ירושלים לוקחת אותי בין הערביים מקריית משה למחנה יהודה, ואני יורד בתחנה ההומה הזו. ערב חג, השוק הומה מאנשים וכך גם התחנה, אבל כמה צעדים משם – עולם אחר.

 

בית הכנסת 'מנחת יהודה' על שם רבי יהודה פתיה כבר היה מלא באדם, עומדים ומתפללים מנחה, ויש משהו באוויר, כאילו לקוח ממקום אחר ומזמן אחר. תמימות ופשטות וחוט של צער משוך על פני כולם, בצערם על רב בית הכנסת וראש הישיבה מנחת יהודה הרב יהודה מוצפי שנסתלק לעולמו. אני מוצא מקום ומתיישב, ובדיוק מאחוריי יושבים הבנים האבלים, חולצתם קרועה ופניהם אבלות.

 

מתחילה האזכרה. דברי מוסר ותוכחה המשברים את הלב עם סיפורים מחסידי ירושלים ונקיי כפיים שבה. זו אמנם אזכרה, אבל תחושה חמימה מטפסת בי, כזו של ירושלים של מעלה, של החכמים שבה, של התמימים שבה, של לומדי בן איש חי בין מנחה לערבית ואומרי תיקון כרת בערב ראש חודש, של חברת תהלים בשבת אחר הצהריים. ריח של קדושה וטהרה, ותמימות ופשטות. ריח שיותר ויותר קשה למצוא, ואני נושם אותו היטב. מי יודע מתי נפגוש אותו שוב.

 

השעון דוחק בי והאזכרה מתארכת. כל הדוברים לבם מלא אהבה ועולה על גדותיו, ולכן מאריכים לכבוד החכם והספדו הראוי. אבל לי יש שיעור בשעה תשע ורבע במכון, ובצער רב אני מנתק עצמי מהכיסא ומהאוויר ומהמקום הזה, שנדמה שמאורעות הזמן לא עברו עליו והוא נשאר בתמימותו כמאז ומקדם.

 

חמישים מטרים של הליכה ואני בתחנה של הרכבת הקלה, והיא כבר שם. אני ממהר להידחק פנימה לקרון. הרכבת עמוסה עד אפס מקום, ערב חג עכשיו ואנשים נדחקים פנימה עם סלי הקניות מהשוק. בקושי אני מצליח למצוא מקום לכף הרגל. אך כשהרגל נחתה – האוזניים החלו לשמוע.

 

מישהו שם בקדמת הקרון נדחף, או דחפו אותו, ומטר של קללות הכי נמוכות ומגעילות החל להיזרק באוויר. העומדים לידו ניסו להסות אותו: "שששש... ששש..." אך הנער הזה, שמרחוק נראה שהוא על איזה חומר, לא רק שלא שתק אלא החל להגביר גם את עצמת הקול וגם את עצמת הגועל של הקללות.

 

עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי: "ריבונו של עולם, חיפשתי מקווה לפני שבועות והלכתי לאזכרה של חכם יהודה, ועכשיו בדרך חזור... הרי אי אפשר לשמוע את זה". וכבר חיפשתי תחנה קרובה לרדת ולהמשיך ברכבת אחרת.

 

אבל אז קרה נס... בחור אחד לידי, מתוק, עם כיפה סרוגה גדולה ופנים טובות, התחיל לשיר בקול: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות". הצטרפתי אליו מיד, ואתי עוד מישהו, ומהר מאוד כל הקרון הגדול הזה שר בחזקה 'אתה בחרתנו'. שרנו בקול, שרנו בשמחה, שרנו כך שלא יישמעו שום קללה, שום טומאה, שום פגם ושום חיסרון. קרון שלם של הרכבת הקלה שר 'אתה בחרתנו' ממחנה יהודה ועד התחנה המרכזית. במקום לצעוק, במקום להשתיק, במקום לשים אצבע באוזניים, לריב או לשנוא, הבחור המתוק הזה המשיך לנו את המקווה לתוך הקרון, קרון של שירה וקדושה בירושלים. רכבת של דורות שנמשכת מהר סיני ועד לקרון אחד ברכבת הקלה, שפתאום נהייתה הרכבת הכלה, והכלה היא התורה, שנוסעת אתנו עכשיו יחד בשירה "וקידשתנו במצוותיך, וקירבתנו לעבודתך, ושמך הגדול, הגדול והקדוש, עלינו קראת... ושמך הגדול, הגדול והקדוש עלינו קראת"...

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם