עבר הנהר

m 15 doman

הרב אמיר דומָן, כוכב השחר

שוב ושוב הוא מוצא את עצמו מהלך על שפת הנהר. מאיפה בא לכאן נהר? רק ממנו, זה בטוח. לא זכור לו נהר כזה פה באזור מקודם. ברור שזה ממנו, הנהר הזה כאן. תמיד זה ככה. כאילו לכל מקום שהוא הולך מזדנב לו איזה נהר אחריו. ככה הוא הולך כל הזמן לכל מקום שלא יהיה, על שפת הנהר שנזרם אחריו. הוא בעבר האחד, והכול, כל האחרים, או בעבר שלו או בעבר האחר של הנהר שלו. לפעמים אפילו באמצע הנהר שלו. אבל מה זה משנה? הם לא רואים כלום, והוא – לא כזה קשה לו ללכת על שפת הנהר, אז למה לא? שיהיה.

אבל לעבור אותו זה כבר משהו אחר. לעבור לשפה האחרת של הנהר זה כמו להשאיר את הנהר מאחור ולאלץ אותו לבוא אחריך למקום חדש. וחוזר חלילה, בכל פעם שתחליט לנטוש את שפת הנהר שלך שוב. ושוב.

ולא תמיד אתה יודע מתי באמת לעבור ומתי עוד לא. כבר כמה פעמים שהוא עבר והתחרט מאוד אחר כך. אבל אז כבר אין מה לעשות: גם אם תרצה – והוא רצה לעבור בחזרה – זה יהיה ממש כמו כל מעבר אחר: נכון או לא נכון, מוצדק או לא, פשוט עוד החלטה, שהיא לפעמים שטותית ונבהלת עוד יותר מהראשונה. מי שהדליק אור בשבת ומיד כיבה אותו מרוב בהלה יודע למה התכוונתי.

בסך הכול די נוח עם נהר צמוד. יש לזה כמה יתרונות בולטים. אבל לעבור אותו, זה לא תמיד קל כל כך. לא תמיד אפשר לקפוץ או לשחות או להניח איזה קרש, לפעמים נדרשת התארגנות לא פשוטה. אם אפשר להסתדר לבד, הכי טוב. אבל אם צריך עזרה, איזה תסכול! כי הנהר הרי הוא שלך, ואחרים לא ממש מבינים אותך, לא את הנהר שלך ובטח שלא את הרצון שלך לעבור אותו. אולי יש להם נהר משלהם, מי יודע. משום מה רק את הנהר שלו הוא פגש ואחרים לא שיתפו אותו בשלהם. טוב, גם הוא לא הצליח לשתף. הוא ניסה קצת, כשהיה ילד, וזה יצא ממש גרוע. בסוף הוא התרגל. צריך לגרום להם לעזור לך בלי שהם מבינים מה הם עושים. כלומר שיבינו משהו שנוח להם אתו, ואתה משתמש בו בשביל לעבור. אמנם גם אחרי שהתרגל להשתמש באחרים בלי שהם קולטים זה עדיין מעורר בו תמיד רגשות אשמה לא נעימים. בשביל להשקיט רגשי אשם כאלה אתה צריך לחשוב שבטח גם הם עושים אותו דבר זה לזה, ושבטח גם אותך ניצלו כמה פעמים, והנה זה לא כאב לך ולא שמת לב בכלל. ככה זה וזהו.

ואז, יום אחד, מה קורה? הוא מוצא את עצמו פוגש אחד, וההוא אומר לו בלי להתבלבל: אתה יכול אולי לעזור לי במשהו?

במה לעזור? הוא שואל ושם על עצמו את הקליפה המתאימה למצב. וההוא אומר: אני צריך לעבור את הנהר הזה, ומראה לו על לא פחות מהנהר שלו. שלו!

הקליפה נהיית כמו טישו רטוב. צמרמורת נוראה תופסת אותו והוא מגמגם בלי להצליח לחשוב על מה שהוא אומר: ז...זה הנ...הננ...הנהר שלך?

לא, אומר לו ההוא, לא נראה לי, איך שזה נראה לי ככה מפה, זה אולי שלך, אבל סליחה, אני די רוצה לעבור, ולא נעים לי לעבור בלי להגיד כלום.

וכמעט שהוא בוכה. אף אחד לא ראה את הנהר שלו אף פעם. אף אחד לא אמר שהוא רואה את הנהר שלו אף פעם.

רגע, הוא שואל, ואיפה שלך? לך אין נהר משלך?

כן, למה לא, ההוא עונה לו בחצי גיחוך, הוא אתי כל הזמן, הולך לו מאחורה, רק שהוא לא ממש נהר, זה יותר מזכיר שביל של ספונג'ה...

אחרי הכמעט דמעות, הצחוק היה פשוט קורע...

אתה חושב שאני יכול לראות אותו, את ה... נו, הנהר שלך?

'בקשה, 'סתכל, אין יותר מדי.

באמת לא היה.

אז תגיד לי, הוא שואל אותו, איך אתה מסביר לי את זה, שרק לשנינו יש, אה... נהר, ורק אנחנו רואים כל אחד את הנהר של האחר?

שמע, ההוא עונה, נראה לי שלכל אחד בעיקרון יש, אבל הרוב לא יודעים או לא'כפת להם. ואפילו אם למישהו כבר אכפת, אז הוא לא מאמין שיש עוד מישהו כמוהו מרוב האלה שלא בעניינים, עד שהוא בונה לו כאילו חומה, ולא רואה ממטר מה שבחוץ. מַבין אותי?

מַבין אותך, בטח מַבין. וגם מבין אותי, איך בעצמי לא ראיתי את הנהר שלך אפילו שהייתי בעניינים. אז כאילו הרוב פשוט מתערבבים כל הזמן, מושכים אחריהם את הנהרות שלהם בלי לדעת כלום, חוצים את הנהרות של עצמם ושל אחרים בלי לדעת כלום, מסבכים את המציאות ואת עצמם, כאילו שאם אתה לא יודע מכלום אז גם אין כלום, אין בעיות, אין נהרות, אין חציות של נהרות – חיים בסרט! איזה עולם! מה נעשה? תגיד לי, זה לא משגע אותך כשאתה חושב על זה?

שמע, ההוא עונה, מעקם את הפה ומושך את הכתפיים בהתנצלות, אנ'לא אגיד לך שאני בכלל לא חושב על זה, כן חושב, אבל מה תעשה? כאילו באמת, מה זה מפריע? מה, אנשים לא קמים בבוקר? לא מכינים קפה? לא זורקים את הילדים בגן עד אחרֵצוֹריים? לא מגדלים אותם, מחתנים אותם, מולידים נכדים מהם, מתים בסוף? מה זה משנה כן נהר, לא נהר, כן רואים, לא רואים? אני רואה את שלי, את שלך, אני יודע שאתה רואה את שלך ואת שלי, אז אני מבקש סליחה לפני שאני חוצה אותך, ומספיק לי. מה אני יכול לעשות לאחרים? בסך הכול אני די נהנה מכל הקטע שלי, ספונג'ה וזה, לא צריך יותר, יאללה, נזרום בקלות, איך אומרים, הא? חח...

איזה קלות ואיזה נעליים, הוא חושב לעצמו. קלות, חחחח.... כבר חשב מרוב התלהבות להציע לההוא לזרום יחד. 'אחוות מביני דבר' יעני, או משהו כזה. עכשיו – איפה? איך יזרום נהר כזה בקלות עם ספונג'ה? קלות, חחח...

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם