גרעינים

b 12 sipur

רעות גורן

בום. האדנית על אדן החלון נרעדת.

אה, יאיר חזר הביתה מהשיעור לנועם. עוד רגע הוא יזרוק את המעיל על הספה, יעמוד במרכז השטיח ויזעם על התלמיד המחונן שלו. הוא באמת הגיע, אבל הפתיע אותי: את המעיל תלה על המתלה, ועל הספה הטיל דווקא את עצמו. "הוא יגמור אותי, הנועם הזה! למה ה' נותן למישהו כל כך הרבה כישרון, אם הוא לא נותן לו גם קצת שכל?!" אני מרימה בשקט גושון אדמה שנפל מהאדנית של שולמיתי, ומקשיבה. "כמה פעמים צריך להסביר לסתוּם הזה איזה אוצר הוא קיבל? הוא חושב שלכל אחד יש ידיים כמו שלו?! עומד ומנגן לי כמי שכפאו שד, במקום להבין שהנגינה שלו היא כמי שכפאו מלאך!"

אני ממלאת כוס מים ומגישה לו, תוהה אם לנסות שוב לומר לו שירפה קצת. הבחורצ'יק הזה באמת כישרוני כמו שד, אבל לא יעזור למשוך אותו בציציות ראשו. "תן לו להתבשל לבד", אני מתפתה בכל זאת להתחיל את הדיון העקר, "הרי יש לו הכול – שכל, כישרון, אהבת מוזיקה. בסוף יֵצא מזה משהו".

"אמא, את מרשה לי להשקות?" היא רצה אליי, המשפך הנוטף בידה מורה שהיא כבר החליטה מה התשובה. וכבר עמדה ליד האדנית, מלווה את עצמה בשיר הקבוע"

"אבל הוא צריך להשקיע! שעה ביום הוא מנגן לי. תודה רבה באמת! הוא היה צריך לנגן מהבוקר עד הערב. איך הוא לא קולט שיש לו קסם בידיים? מוצארט הילד הזה. מוצארט. רק שמוצארט ידע את זה. אהב את זה". סוף סוף הוא מוריד גם את הצעיף. "לא תאמיני, היום לקחתי אותו לינוביק". "ינוביק?" איך הפסנתרן הקשיש המופלא קשור לכאן? "רציתי שגם הוא ישמע אותו, ויסביר לו מה יש לו באצבעות. גם הוא התלהב – שינוביק יתלהב! – ודיבר אִתו. חושבת שזה עזר? וזה אחרי שלפני שבוע ישבתי אִתו לצפות בסרט על מוצארט. מה לא ניסיתי, תגידי לי? אילו דוגמאות עוד לא הבאתי? מה לא הסברתי מספיק? הבנאדם לא מבין שאם רק יתמסר לזה, הנשמות של כולם יפרחו כשהוא ינגן". כמעט רציתי להגיד לו שאם הוא ימשיך עם המכבש שלו, גם הוא יצליח בסוף להפריח נשמה – את זו של נועם. אבל אז שולמית נכנסה.

"אמא, את מרשה לי להשקות?" היא רצה אליי, המשפך הנוטף בידה מורה שהיא כבר החליטה מה התשובה. וכבר עמדה ליד האדנית, מלווה את עצמה בשיר הקבוע:

"מים, שמש, הרבה אור / ותמיד-תמיד לזכור:

סבלנות, לא למהר / אז יגדל פה עץ פאר!"

התנועה ל'סבלנות' הייתה רק ביד אחת, אבל בשביל 'עץ פאר' היא הייתה צריכה גם את היד שהחזיקה במשפך... הסלון זכה לשפריץ גדול.

"שולמית!" יאיר התחיל לנזוף, ואז עצר ושאל: "מה בכלל את משקה שם?" "את התפוז שלי!" היא רצה אליו נלהבת. "שתלתי גרעין כזה קטן (האצבע מתקרבת לאגודל ושתיהן לעין, לשם הבהרה), ויֵצא לי עץ תפוזים!" "מי אמר לך?" יאיר משועשע. "רחלי! הזרע באמת כזה קטן, אבל ה-כ-ו-ל כבר מתחבא בפנים", הסבירה לו הקטנה. "יש שם את כ—ל הגזע, ואת הענפים, ואת העלים, ואפילו את כל התפוזים!" את תרועת הניצחון ליווה עוד מתז מרענן. "אבל..." הקטנה הִתרצנה והזהירה: "חייבים לחכות בסבלנות! כי גם אם משקים אותו, צריך לחכות אולי איזה שנה עד שהוא יגדל. ואסור לחפור באדמה לראות אם הוא כבר גדל! וגם כשהוא כבר יוציא את הראש, אסור למשוך אותו. 'בשום פנים ואופן'!" (אצבע מתנפנפת באוויר)

יאיר כבר לא משתעשע, הוא מקשיב. "למה?" הוא רוכן אליה. "כי אז הוא פשוט ימות", פורשת שולמית כפיה, "אז לא כדאי. כי מה עשינו (שוב הגננת מתוך גרונה) – במקום לעזור לו לצמוח, סתם הרסנו אותו!" ובסיומת אופטימית זו היא מדלגת לה מהחדר, משאירה את המשפך באמצע השטיח.

נעשה שֶקֶט. יאיר מתבונן באריכות באדנית, ואז מרים אליי את מבטו. "את אִרגנת שהיא תיכנס לפה בדיוק עכשיו?" חצי שואל חצי צוחק. "לא, זה הוא", אני מצביעה למעלה. יאיר מחייך לאט, עדיין מהורהר.

"בעצם, אני משער שההבנה הזו הייתה אצלי בפנים כבר קודם", הוא אומר. אני מהנהנת באופטימיות ומרימה את המשפך. "מתברר שגם בך יש דברים שצריך סבלנות כדי לתת להם לנבוט. וגם קצת מים", אני עליזה פתאום, ומתיזה עליו כמה טיפות, ליתר ביטחון.

 

b7underdos5

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם