קרן

m 3 stories

רעות גורן

"את השם אורה לא אהבנו; נסיה נשמע לנו מאולץ; חנוכייה – מצחיק", בעלי קורץ וכולם מחייכים, "יהודית – השם של אמא של מיכל לאורך ימים טובים. מה נשאר לנו שקשור לחנוכה או לאור? – קרן. אז אנחנו מברכים את קרן הקטנה שלנו שתוסיף לביתנו הרבה קרני אור ושמחה, ותאיר תמיד את כל סביבותיה". הקהל מריע "אמן!" ואני חושבת בלבי שאיתן לא הזכיר את הסיבה הנוספת שלי לבחירת השם. כי הוא עצמו לא יודע אותה.

האמת היא, שאני מקווה ומתפללת שקרן תהיה גם קרן האור בקצה המנהרה החשוכה שלי. שהיא תחלץ אותי ממנה סוף סוף.

זה התחיל עוד באירוסין. איתן סיפר לדודו חיים שסיימתי עריכת דין, ושאני מחפשת עבודה. מתברר שלא במקרה הוא סיפר דווקא לו. חיים הביט בי מעל משקפי החצי שלו והמהם: "אם היא מוכנה לעבוד קשה, אני יכול לנסות לסדר את זה. אבל מפני שהיא משפחה, היא תצטרך להוכיח שהיא נכנסה אלינו בזכות ולא בחסד".

עוד לא ידעתי בכלל במה מדובר, ובכל זאת זה כבר הלחיץ אותי. איתן סיפר בשמחה שחיים חבר במשרד עורכי הדין המפורסם פרישמן וגולד בע"מ. "יותר מחָבֵר", תיקן חיים, קוטף לעצמו בנחת עוד פטיפור מהשולחן, "אני עומד להיות השותף השלישי בקרוב". הבטתי בו ושאלתי את עצמי אם אני רוצה לנחות ישר למשרד מחייב כזה. "בקיצור, מתי אתם מתחתנים?" הוא סיכם, "עד אז אבדוק מה אני יכול לעשות. תזכירי לי: מה שמך?"

שבוע אחר כך איתן התקשר נרגש: "קיבלת עבודה במשרה מלאה בפרישמן וגולד! איזו התחלה טובה! ותחשבי: את עורכת דין מתחילה. כמה אני שמח בשבילך. בשבילנו. אנחנו חייבים לנסוע במיוחד אל חיים ולהודות לו. ידעתי עם מי צריך לדבר, הא? ברור שנצטרך לגור שם קרוב, כי את אמורה להיות שם כל יום משבע עד ארבע, אז חבל לבזבז זמן על נסיעות...".

אי אפשר לומר שלא שמחתי קצת. אין רגל ימנית יותר כדי להתחיל בה את חיי המקצועיים, וגם מבחינה כלכלית אנחנו עומדים להתחיל מעמדה טובה.

אבל גם חששתי. ומאמצע שבע הברכות שלנו (לא יכולנו לחכות לסוף – חיים אמר שאני מוכרחה להתחיל כבר), החל החשש להצדיק את עצמו.

עכשיו אני מבינה שמהרגע הראשון לא היה לי טוב שם: האווירה התחרותית והלא מפרגנת, שעות העבודה התובעניות, הבוסים שצריך תמיד לרַצות. חיים בכלל הפך מבחינתי לקצין המבחן שלי.

מי עוזב מכרה זהב? מי מתלונן על עבודה כזו נחשקת, כשבשוק מסתובבים אלפי עורכי דין ומחפשים פיסת משרה? חוץ מזה, זה יהיה לזרוק בפניו של הדוד את המתנה המדהימה שהוא העניק לי. ממש כפיות טובה.אז חשקתי שפתיים ומשכתי

אבל לקח לי זמן להודות בכך, אפילו ביני לבין עצמי – על איתן בכלל לא היה מה לדבר. לא העזתי. הוא היה כל הזמן שמח ומאושר על האפשרויות שנפתחו לפניי דרכו. הרגיש שבזכותו אני מגשימה חלום. גם הצד הכלכלי שיחק כאן. מי עוזב מכרה זהב? מי מתלונן על עבודה כזו נחשקת, כשבשוק מסתובבים אלפי עורכי דין ומחפשים פיסת משרה? חוץ מזה, זה יהיה לזרוק בפניו של דודו את המתנה המדהימה שהוא העניק לי. ממש כפיות טובה.

אז חשקתי שפתיים ומשכתי. וחייכתי אל חיים בתודה בכל פעם שנפגשנו והוא שאל: "נו, טוב שיש דוד בפרישמן וגולד?" שנאתי כל רגע שם. בכלל, גיליתי שתחום הפלילים עושה לי רע. כשלמדתי עריכת דין חשבתי על חוזים ומכירות, לא על ייצוג פושעים בבתי משפט.

כשגיליתי שאני בהיריון הייתי מאושרת, ולא רק (ואפילו לא בעיקר, אני מתביישת לומר) מזה שאני עומדת להיות אמא. פתאום ראיתי אור בקצה המנהרה: חופשת לידה. זו תהיה הוצאת רגל החוצה, אחר כך כבר נראה.

והנה זה בא. קרן המתוקה שלנו נולדה, ועמה חופשת הלידה שלי. שלושה חודשים (וחצי! תבורך ציפי חוטובלי לנצח נצחים, או מי שלא תהיה חברת הכנסת שהאריכה את חופשת הלידה בשבועיים). נשמתי אוויר. לא הפריעה לי החולשה שאחרי הלידה, לא הקימות בלילה, לא שיעורי הפסנתר שהתברר שהשכנה שלי מלמדת בביתה בבקרים. הייתי חופשייה!

"את כל כך מאושרת לאחרונה", איתן בחן אותי בשמחה, "תענוג לראות אותך. קרן ממש שינתה אותך. לא ידעתי שכל כך רצית להיות אמא". גם אני לא ידעתי. ידעתי רק שלא רציתי להיות עורכת דין פלילית בפרישמן, גולד ומזרחי בע"מ (כן, לפני חצי שנה חיים הפך סוף סוף לשותף רשמי).

אבל תקופת הזוהר החלה להתקרב לסיומה. "אתה יודע?" אזרתי אומץ יום אחד, "חשבתי להאריך את חופשת הלידה". "להאריך?" תמה איתן, "למה? לא בטוח שזה יהיה לך טוב לעבודה". "מותר להאריך עד חצי שנה בלי שייפגעו זכויות העובדת שלי", נצמדתי לנושא הפרקטי. שלא ישאל למה. שלא יגלה שאינני רוצה לחזור. הוא ידע שמותר, אבל חשב שלא יסתכלו על זה בעין יפה. "ומה חיים יגיד?" "תגיד לו שאני מוכרחה עוד מנוחה", התעצבנתי. "אני לא חייבת לרַצות אותו!"

איתן הופתע. "קצת חייבת", הוא אמר, "בזכותו את שם". "נכון, סליחה", תפסתי את עצמי. "אבל בכל זאת חשוב לי מאוד להאריך את החופשה". "יש איזו סיבה מיוחדת?" איתן הביט בי. "לא, לא. אני פשוט מרגישה שככה יהיה לי טוב. וגם לקרן". ב"ה, הקטנה בדיוק התחילה לבכות. מיהרתי לצאת אליה, מרגישה בגבי את מבטו המנסה להבין של איתן. "טוב", הוא קרא לבסוף, "אם ככה את מבינה. אז תודיעי להם, כן?"

זה לא עבר שם כל כך חלק, אבל אני התעקשתי. אלה הזכויות שלי. במשרד עורכי דין מכירים טוב את החוקים. חיים אמר לי בְּפָנים קצת חמוצות שאמנם זה החוק, אבל זה יכול להתנקם בי אחר כך. אמרתי לו תודה על האזהרה ולא חזרתי בי.

אבל גם חצי שני נגמרת בסוף. "עוד שבועיים", אמר לי איתן, "איך התחושה?" כבדה, קשה, מפוחדת, מתמרדת – "קצת חוששת", אמרתי, "יהיה קשה לחזור". "אבל את שמחה?" הוא התעקש פתאום. "תראה..." לא ידעתי לאן להמשיך את המשפט. ניסיתי להעסיק את עצמי באיסוף הפירורים מהשולחן, אבל ידיי לא נענו לי כל כך. הוא קלט את זה פתאום ותפס את ידי. "מה קורה?" שאל. "כלום", עוד ניסיתי להתחמק, "נדמה לי שקרן בוכה". "לי נדמה שאמא שלה במצוקה". הוא היה רציני מאוד. נבהלתי ורווח לי כאחד: הוא הבין. "אני קולט ממך כבר הרבה זמן רמזים. פתאום את לא רוצה להיות קרייריסטית. פתאום את מדברת רע על עורכי דין. פתאום את לא רוצה ללכת למפגשים משפחתיים שחיים אמור להיות בהם. מה קורה שם, בפרישמן וגולד?" "זה לא בדיוק שאני לא אוהבת את העבודה שם", ניסיתי למַתֵּן, אבל אז פרצו לי דמעות. "זה שאני שונאת!"

באותו לילה לא יָשַנּוּ הרבה. איתן ניסה להבין איך הוא לא ידע מכלום עד היום; אני, שיכורת גילוי, לא הבנתי איך לא עשיתי את זה עד היום. בבוקר הוא התקשר לחיים. התרחקתי בכוונה כדי לא לשמוע, אבל זה התחיל ב"רצינו להודות לך מאוד..."

חצי שנה אחר כך מגיע שוב חנוכה. נר ראשון. חוגגים לקרן יום הולדת שנה, ולי – שנה ליציאה לחופשי.

איתן התעקש שלא נזמין אורחים. יושבים ליד סופגנייה חמה, משחזרים באיזה שלב של הלידה הייתי לפני שנה, וחושבים כמה אור קרן באמת הכניסה לנו לחיים.

"אותי היא הצילה", אני כבר לא חוששת לומר. "אותנו", איתן רציני, "בזכותה הכרתי אותך".

נר איש וביתו מרצד לנו בחלון. קרן משחקת על השטיח. איתן מרים אותה בתנופה ומדגדג אותה עד שהיא מגרגרת מצחוק. "אני מאחל לנו שכל הילדים שלנו יביאו לנו אור, אפילו שהשם קרן כבר תפוס", הוא אומר. שנינו מחייכים: הבוקר קיבלתי תשובה חיובית לבדיקת ההיריון. אם זו תהיה בת, אולי נקרא לה סופגנייה?

atarMbaolam

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
דת, מוסר ואושר

  מאת: אדם גולד  

יש מצע?

  הור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם