תעתועי סקרים Featured

 3 maarechet

תעתועי סקרים וציבור שמחכה לבשורה

 

מערכת

 

נפתלי בנט

 

הלוואי שאנחנו טועים, אבל להערכתנו הדלה, למרות כל הסקרים המחמיאים שוב ימצא את עצמו נפתלי בנט באזור אחוז החסימה. לפני ההסברים צריך לכתוב משפט חשוב יותר. נכון שפוליטיקה היא דבר פריך מלכתחילה, אבל אם אכן יש כאן מרחב גדול כל כך של פריכות שנע מתסריט של מפלגה ענקית, כפי שמתארים הסקרים בשלב הזה, לבין אחוז חסימה – שוב, רק אם זה נכון ונצליח לשכנע שיש תסריט ריאלי כזה – הרי שהאירוע של ימינה הוא כבר לא רק פיקציה מאותה משפחה של קדימה וכחול לבן, שאין בהן דבר, אלא שמדובר בחוסר אחריות פוליטית של מי שממשיכים שוב ושוב באותה דרך בלי לחשב מסלול מחדש.

 

פיקציה באזור החילוני של המפה הפוליטית זה לא מאוד נורא, כי האזור הזה כבר עשה את שלו בתרומתו להנהגת מדינת ישראל, וכיום תפקידו הוא בעיקר להיות אופוזיציה שמאזנת מבחוץ. אבל פיקציה במרחב הפוליטי-אמוני-ימני, שאמור לבנות הנהגה משמעותית שמציבה חלופה ויעדים חדשים למדינת ישראל, פיקציה כזאת היא לא פחות מגורם מסוכן. כי כל עוד הפיקציה הזאת מתחזקת את עצמה היא למעשה עוצרת ומעכבת את הבנייה של הישות הפוליטית החלופית שצריכה לקום אחרי העידן של ההנהגה החילונית-לאומית-ליברלית של הליכוד.

 

עכשיו אפשר לגשת לנימוקים שבגללם נכון להעריך שמכל מנדטי הסוכר הזמין של ימינה תישאר בסוף נפילת גלוקוז. גם גורמים בתוך ימינה מודעים היטב לעובדה שמדובר במנדטים סופר פריכים. הם כמעט מפחדים לנשום מחשש שתזוזה לא במקום שלהם תנפץ את האשליה. לכן הם לא מתבטאים בשום נושא מלבד קורונה.

 

בעשרים מנדטי הסקרים של ימינה אין יותר מארבעה-חמישה מנדטים מבסיס הבוחרים הדתי-לאומי שלה. מי שתומכים בה כרגע הם לא עשרים המנדטים המשויכים למגזר הדתי-לאומי על כל גווניו אלא מאוכזבים. מאוכזבי קורונה כועסים. מאוכזבי נתניהו. מאוכזבי כחול לבן. העניין הוא שמי שמאוכזב וכועס בגלל המצב הכלכלי והתחלואה יכעס פחות ככל ששני אלה יתחילו להשתקם. מה הם יעשו אחרי שהם יפסיקו להיות מאוכזבים וכועסים? קשה לדעת.

בעשרים מנדטי הסקרים של ימינה אין יותר מארבעה-חמישה מנדטים מבסיס הבוחרים הדתי-לאומי שלה. מי שתומכים בה כרגע הם לא עשרים המנדטים המשויכים למגזר הדתי-לאומי על כל גווניו אלא מאוכזבים. מאוכזבי קורונה כועסים. מאוכזבי נתניהו. מאוכזבי כחול לבן. העניין הוא שמי שמאוכזב וכועס בגלל המצב הכלכלי והתחלואה יכעס פחות ככל ששני אלה יתחילו להשתקם

 

 

ממש לא מופרך שנתניהו יחזור להיות הגיבור שלהם, אולי אפילו גיבור יותר מקודם אחרי שיצליח לשקם את המערכה. לאן ילכו מאוכזבי כחול לבן ויאיר לפיד? אולי חלקם ישקלו ללכת לנפתלי בנט, אבל סביר הרבה יותר שהם ילכו לישות החדשה מתוצרת אדריכלי פיקציות השמאל שיצרו את קדימה וכחול לבן. הרי ברור שהם לא יוותרו בקלות, ולפני הבחירות נמצא את עצמנו שוב מול ישות פוליטית מתוקשרת, נוצצת, מגוהצת ומדובררת למשעי.

 

ואולי לא. אולי נפתלי בנט יצליח בתסריט כזה או אחר לעלות בדיוק על הגל הנכון של תזמון שייעלם מעיניו המנוסות של נתניהו, ובשמאל לא ממש יצליחו ליצור הפעם חלופה מדויקת דייה לרִיק באגף שלהם. אולי. אלא שגם תסריט כזה לא יהיה יותר ממחזה של מערכה אחת מהסיבה המהותית שכרגע ימינה היא ישות חסרת כל זהות מסורתית שהיא – לא ליכוד-ליברלי ולא עבודה סוציאליסטית – אלא סתם פיקציה שמתנערת מכל זהות ונשענת רק על הצבעת מחאה בסקרים ועל העובדה שבנט הוא בולדוזר עבודה ימני. הקשר שלה למה שמכונה אידאולוגיה ציונית-אמונית-מסורתית אסוציאטיבי בלבד. אין מתפקדים. אין מחויבות למנהיגים הרוחניים של הדרך הציונית-דתית. הציבור אינו קובע בה כלום. אין מוסדות. אין שטח. הכול פיקציה.

 

בצלאל סמוטריץ

 

סמוטריץ יושב על הגדר. גם אם הוא מבין את כל זה כך או אחרת, בסוף מנדטי הסוכר הזמין של נפתלי בנט כנראה מרשימים אותו. למרבה האבסורדי הוא לא מספיק מכיר עד כמה המקום שלו בטוח הרבה יותר מזה של בנט במובן הזה שיש לו חיבור לבסיס בוחרים ואמירה אידאולוגית תורנית-דתית-לאומית.

 

אם צריך להוסיף רק עוד איום אחד קטן על מנדטי הסוכר של ימינה, הרי זה תסריט שבו תהיה מימין לה מפלגה דתית-לאומית. ברגע האמת, כשיתחיל מונה המנדטים להתעשת לקראת הבחירות, יבין נפתלי בנט שהדבר האחרון שהוא יכול להרשות לעצמו הוא מפלגה דתית-לאומית מתחרה. העובדה הזאת היא כוח עצום שיש לבצלאל סמוטריץ בידיים. אבל נפתלי בנט סומך על הסנוור שיש כעת בקרב כל הכוחות הפוליטיים בציונות הדתית ובחוסר הביטחון שלהם בכל הקשור לקשר עם ההמון הדתי-לאומי.

 

סמוטריץ מבין את כל זה אבל איכשהו החששות גוברים כל הזמן – חששות ממפקד ומפריימריז שלא ימריאו, חששות מתווית הפלגנות שתדבק בו אם ינפץ את אשליית ימינה התופחת ויוביל מהלך לאיחוד המפלגות – ויש גם חששות מכך שהקורונה איננה זמן טוב לגרום לאנשים להיות אקטיביים פוליטית.

 

אז פלגנות לא תהיה כאן בשום צורה כל עוד המטרה והמעשים יהיו הבראת הימין האמוני על ידי פתיחת מפקד גדול ככל האפשר. נכון, הוא לא יוכל להסתפק בקריאה ובפתיחה הצהרתית אלא ממש בחיזור ללא תנאים מקדימים אחרי דמויות בתוך המנעד הכי רחב – מתהלה פרידמן ועד איתמר בן גביר. אין חרמות ואין קווים, מי שמאמין במדינת ישראל על יסוד תורה, עם וארץ – מוזמן. יש מקום לכל מי שמתחבר למטרה של חיבור המדינה (ולא מגזר כזה או אחר) לתורת ישראל.

 

סמוטריץ צריך למצוא דמות כזאת כמו תהלה פרידמן או אמיתי פורת, לקחת אותם לצידו ולהבטיח להם שבריצה שלו לפריימריז הוא ימליץ לתומכיו לתמוך בהם, ומהצד השני לחבק חיבוק עמוק את איתמר בן גביר. רק מהלכים כאלה יבטיחו כאן התעוררות ציבורית ומוטיבציה בקרב קבוצות השפעה החל מסטודנטים למען הר הבית ועד נאמני תורה ועבודה, ובתווך ציונות דתית קלסית על כל גווניה, וכולם ירצו להתפקד ולנסות למצוא את מקומם.

 

והקורונה? כמו שזה נראה בחצי השנה האחרונה, היא רק מגבירה את המוטיבציות הפוליטיות של אזרחי ישראל לרצות שינוי. זה הזמן.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האומץ לחשוב פעמיים

  הטור של סיון רהב...

הפולמוס על התקווה

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם