Print this page

דרושים פסוקים במרחב הפוליטי Featured

 4 maarechet
 
דרושים פסוקים ושם שמיים במרחב הפוליטי
 

מערכת

 

בואו נגיד את האמת, כשקוראים בתנ"ך על אירועים כמו הסיפור של חזקיהו המלך, שבו צבא ענק ועוצמתי יושב מחוץ לחומות ירושלים ומאיים להחריב את הממלכה, ויום למחרת – הופ, הוא פשוט מתפוגג, חלקו מת והאחר נוטש – זה לפעמים קצת נשמע כמו גוזמה תנ"כית. אז נכון שחיזבאללה הוא לא צבא אשור ומלכות ישראל העוצמתית של היום היא לא מלכות יהודה החלשה של אותם ימים. ובכל זאת, סיפורים מוזרים על מחסן נשק אדיר שיועד לזרוע הרס בישראל ובמקום זאת מתפוצץ לתוך המדינה של האויב עצמו, זה סיפור מהסוג שאין איך לברוח מהאלוקים שבו. מסוג האירועים שאמורים להזכיר לנו שכל הפרשנויות הפוליטיות המלומדות שאנחנו נותנים להיסטוריה שאנחנו הגיבורים שלה, הן בעירבון מוגבל מאוד.

 

נכון שאירועי מאה השנים האחרונות כוללים ניסים הרבה יותר גדולים בכל המערכות הצבאיות שעברנו, ובכל זאת נראה שהקב"ה יודע שאנחנו אוהבים קצת פירוטכניקה כדי לזכור אותו. אנחנו צריכים קצת ניסים מהסוג הגלוי הזה כדי לזכור שהסיפור שהוא מוביל אותנו בו יותר חזק מבלפור – בלפור של ההצהרה ובלפור של ההפגנות. חזק יותר ממגפות וחזק יותר ממשברים כלכליים. אז כדי שלא נצא עד כדי כך אטומים אפילו לפירוטכניקה שבה כל כך הרבה רוע התפוצץ לתוך עצמו: ה' הגדול הגיבור והנורא – תודה גדולה. נשתדל להיות ראויים להשתלב כעוזרים טובים בתסריט שאתה מוביל כאן.

 
צנזרו או לא צנזרו
 

הכתב הצבאי רועי שרון טרח השבוע להיחלץ להגנתו של דובר צה"ל כשבאו נגדו בטענות על שצנזר כביכול את דברי הקודש המרוממים שתא"ל עופר וינטר בחר לומר בנאומו בטקס כניסתו למפקד אוגדה 98. גם אם מקבלים את הסברו של שרון על כך שהסרטון מטעם דו"צ – סרטון שאורכו 11 דקות ו-42 שניות, שמתעד את כל תרגילי הסדר, גינוני המסדרים, וכמובן את דבריו המלאים והיפים של האוגדונר הנכנס – נקטע בדיוק, אבל בדיוק, כשהגיבור הראשי של הטקס עולה לבמה, הרי שמותר לפחות לתמוה על החלטות העריכה של דו"צ. תנו איזה פייד אאוט אלגנטי או מעבר רך. הגיע הפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", וככה קאט אגרסיבי? "אז תנוחו", מרגיע אותנו שרון, "זה לא קשור לא לתוכן ולא לוינטר".

 

ההפך, אחינו שרון, למה לנוח? אנחנו רוצים פסוקים בהודעות דו"צ. אנחנו דוסים, ואנחנו אוהבים מאוד פסוקים. והכי אנחנו אוהבים שדוסים אומרים אותם ומזכירים את הקב"ה במרחב הציבורי. זה מלטף אותנו, זה משמח אותנו. אז למה שננוח, כפרה? כן, דו"צ תשתדלו בפעם הבאה שעולה קצין משמעותי כל כך לבמה, ועוד אומר פסוקים ומודה לה', לא לחסוך את זה מאיתנו. לצערנו, כידוע לכם זה עוד לא קורה הרבה. בתודה מראש, 3,933,000 הלקוחות הדתיים, המסורתיים והחרדים שלכם, ונראה שעוד כמה מיתר 45% החילונים היהודים במדינה.

 

אז אחרי התלונות החשובות שעוררו ארגון "תורת לחימה", דובר צה"ל העלה סוף סוף את סרטון נאומו של וינטר. אבל עכשיו לכו תבינו מה קורה שם בדו"צ, כי גם אחרי כל הסאגה, הסרטון עלה כשארבע המילים שבהן פתח וינטר את נאומו, חתוכות. הנה המילים שנחתכו: "זה היום עשה ה'". נכון לשעת כתיבת השורות האלה, בדו"צ טוענים שגם הפעם זו תקלה טכנית. נו, אנחנו ממתינים שגם התקלה הטכנית הזאת תתוקן.

 
מדוע 'ימינה' עוצרת את תקומת מפלגת השלטון האמונית
 

אפשר להעריך שהאנשים הטובים שממשיכים לתת כוח לפיקציה שנקראת 'ימינה', משוכנעים שהם מוּנעים מתפיסה פרגמטית שמנסה להחיות את מה שיש כשאין חלופה אחרת.

 

ועכשיו בכלל, כשיש סקרים שמנבאים לה תמיכה, למי יש כוח להיזכר באיזו מציאות פוליטית חולה מדובר.

 

אז קודם כול, כמה תזכורות לסקרים אל מול המציאות: בחירות 2019 מועד א' – בנט עוזב את הבית היהודי. עם הכרזת העזיבה הסקרים מנבאים לו יותר מ-13 מנדטים. סקרים פנימיים מדברים על כמעט 20. כמה שבועות לאחר מכן, המספרים דיברו על 8. ערב הבחירות ניבאו להם 6. והסוף כידוע היה מתחת לאחוז החסימה.

 

גם בחירות 2019 מועד ב' – האיחוד המאולץ בימין נסקר בהתחלה ב-12 מנדטים. בסקרי ערב בחירות – 9. בבחירות – 7.

 

בחירות מרץ 2020 – בנט בראש. ממוצע סקרים – 9 מנדטים. בערב הבחירות – 8. בפועל – 6.

 

אז עכשיו, עם כל הכעס על נתניהו בגלל הקורונה, מדברים על מספרים גבוהים אפילו יותר, אבל אי הכרה בדפוס האשליה הזה אחרי כל כך הרבה כישלונות, זו כבר לא שגיאה לגיטימית.

 

האמת היא שהמספרים האלה הם לא פיקציה – למעשה הם תחילתו של הפוטנציאל הלא ממומש, לכוח הפוליטי של מפלגה ציונית-דתית שתכרות על דגלה לקדם את מדינת ישראל לתורת ישראל. כשתהיה כאן מפלגה אחת מאוחדת שהציבור יקבע מי יוביל אותה, המספרים הגדולים האלה אכן יהיו המרחב האלקטורלי שבו היא תנוע.

 

אבל דווקא בגלל כל אלה, הדבר שכיום עוצר באופן הכי חזק את החזון הפוליטי החשוב הזה, הוא מתן כוח לימינה להמשיך לפעול כפי שהיא פועלת. למרות כל מה שמנסים למכור כאן, ימינה היא יצור פוליטי מפולג שמורכב ממספר לא נתפס של מפלגות ותת-מפלגות. גם לקראת הבחירות הבאות, במיוחד כשהסקרים יחזרו להיות ריאליים יותר, הם ישובו לריב על מי בראש ומי מספר שתיים. בצדק רב, צריך לומר. מי אמר שבנט צריך להיות בראש? מי אמר שסמוטריץ'? ומה עם עוצמה?ואיפה הרב רפי?הכול יעלה מחדש. יוצא אם כן, שהאויב מספר אחת לתקומה של המפלגה הדתית-לאומית שתקים אלטרנטיבה שלטונית בריאה לאורך השנים למדינת ישראל – הוא ימינה.

 

כל מי שגורלה היהודי של מדינת ישראל חשוב לו, כל רב, כל עסקן, כל ראש ארגון שמאמין שמדינת ישראל צריכה גוף פוליטי שייקח על עצמו את תיקון מערכת המשפט, שלמות ארץ ישראל, אחדות באומה, תורה לעם ישראל – צריך להפנות את כוחו מתמיכה מאולצת בימינה אל עבר מטרה אחת: יצירת מפקד ציבורי רחב שיכריח את הפוליטיקאים להצטרף אליו, למחוק את כל המפלגות ולהתמודד יחד מול הציבור על מבנה של מפלגה מאוחדת אחת.

 
דעיכתו של המוסר החילוני
 

בית המשפט העליון כבר מזמן איבד את האמון המוסרי שלו. איש כבר אינו זקוק לפסיקה הרעה הזאת השבוע שמרחמת על ביתו של מחבל אכזר, כדי להבין שהמקום הזה מוביל להתאכזרות כלפי הצדק והטוב.

 

הרי גם הפסיקה הזאת מהונדסת להפליא בשיטת קביעת הרכב השופטים הידועה. לוקחים את השופט מני מזוז שידוע כמתנגד שיטתי לפרקטיקת הריסת בתי מחבלים, שמים לצידו מתנגד חריף הרבה יותר – השופט ג'ורג' קרא, ואז לא באמת משנה מה תאמר השופטת השלישית בנושא – במקרה הזה יעל וילנר (שצריך לומר שביקרה נמרצות את עמיתיה) – הרי העסק מכור ומסודר מראש.

 

ברור שזה עניין של אחד מהשניים – או זמן או תעוזה פוליטית עד שתתרחש כאן רפורמה שלטונית בכל הקשור למקומו של בג"ץ. הזעקות על הקשר בין השמירה עליו לבין השמירה על כללי הדמוקרטיה הופכות למגוחכות יותר ויותר.

 

וגם אם כולם יודעים זאת, לליכוד אין יכולת גנטית לחולל את השינוי הזה. לא סתם שנתניהו דוחה כל הצעה בכיוון הזה לאורך שנים. גם כשהוא קורבן של המערכת הזאת. רק מפלגה שעל דגלה הובלה מוסרית של המדינה לאור תורת ישראל תוכל לעשות זאת. ובינתיים, כידוע, אין מפלגה כזאת. פשוט אין.

 
מֵי שלום
 

לפני שבועיים פרסמנו כאן את סיפורו הלא פשוט של נחל האסי בעמק בית שאן, ועל המריבה הכואבת סביבו בין תושבי קיבוץ ניר דוד לתושבי בית שאן. המתח בין קיבוצניקים לתושבי ערים פריפריאליות הוא משהו שעוד לא נעלם. הצדדים נושאים איתם לא מעט משקעים מימים עברו. חלוציות ורצון לחברת מופת שאפיינו את חזון הקבוצות שהגיע לשממה ונלחם בשיניו כדי להפריחה, אל מול מעשי קיפוח שחוו תושבי הפריפריות הסמוכות. למציאות הישראלית יש הדרכים שלה להכריע בוויכוחים האלה ולתקן את התיקונים הנדרשים. חלק מהעבודה הזאת מוטל גם על העיתונות בכך שתפקידה לספר על המערכה. ובכל זאת, לתחושתנו בכותרות שנתַנו לכתבה נכנסו נימות של נקיטת עמדה יתרה שלא לצורך. בטח ובטח בסמיכות המובהקת כל כך למוצאי תשעה באב. המאבק על נחל האסי, כמו על משאבי ציבור נוספים, הוא חשוב ולגיטימי, אך דווקא משום כך חשוב כל כך לעשות אותו מתוך כבוד לדור המייסדים, ובעיקר על פי כללי הוויכוח של אחים במשפחה. אחים אנחנו, בעיקר כשאנחנו רבים.

 

 

אולי יעניין אותך גם