הסדר שמאחורי התוהו Featured

 4 maarechet
 מה מלחיץ כאן הרבה יותר מקורונה ואפילו יותר ממצבו המדמם של המשק * איפה אפשר להשפיע הכי הרבה על המציאות הפוליטית ומדוע מיזם ההתפקדות לליכוד הוא בזבוז אנרגיה חשובה * איך מכניסים את א‑לוהים למציאות * ומדוע אמונה שיהיה כאן טוב היא הדבר הכי מפוקח בכאוס הדמיוני שסביבנו
 

מערכת

 

בין המצרים. כמה דיבור של שנאה משתולל כאן. כשאסף אמדורסקי קורא לציבור מרעיו "לעלות על הבסטיליה בבלפור עם לפידים בוערים" זה אומר שמישהו כאן הלך רחוק מדי. הרצון הזה להרוס ולהוריד את נתניהו בכל כוח ובכל אמצעי מזכיר שיש רצון עמוק להרס שמשתולל כאן יותר מדי זמן. איך אמרו שם במקבילה הקומוניסטית של הבסטיליה? "עולם ישן עדי היסוד נחרימה".

 

בעולם הפנימיות יש בהקשר הזה שני כוחות: כוחות התוהו ומולם כוחות של עולם התיקון. לשניהם יש מקום כל עוד המינון נשמר ועולם התיקון הוא הדומיננטי.

 

נראה שבשבוע האחרון קולות הקריאה להחריב ולהפיל את בלפור עברו את הגבול. אנשים שמונעים בדפוס חשיבה של תוהו לא מתעסקים בכלל בשאלה של מה יהיה אחרי שנחריב. מי ישלוט כאן אחר כך? באיזה מנגנון נבחר אותו? תוהו לא מתעניין בפרטים האלה.

 

קשה מאוד בתוך כל זעקות ההסתה שיש כאן לעשות זיקוק אמיתי בין המציאות הכלכלית והאישית הקשה באופן אובייקטיבי לבין הטירוף הלא הגיוני שצועק ובועט ומנסה לנפץ את הדלת של בנק דיסקונט בתל אביב ובעצם כל דבר כאן ללא הבחנה. צריך הרבה מאוד ניקוי כדי שמצד אחד נישאר מחוברים למציאות הקשה שבה אנשים נוגסים ברזרבות הכלכליות שלהם והפחד מהלא נודע מנהל אותם באופן טבעי, ומצד שני ניזהר שלא להיות חלק מכוחות ההרס שמנסים לרכוב על כל הכאב האמיתי כדי ליצור עוד הפגנה-לא-באמת-חשוב-על-מה.

 

דיבורי שנאה בווליום גבוה כל כך לא יכולים לנבוע רק מכאב ומצוקה. צריך בתוך כל ההתנהלות הזאת והביקורת הקשה שראשי המדינה ראויים לכל הפחות לחלקה הגדול להכיר בכך שיש גם כוחות שכל מה שמעניין אותם אינו ביקורת אלא לשבור כאן הכול.

 

כן, מותר להגיד שדרושה חלופה לנתניהו. שיסוי המחנות שהוא רוכב עליו, היעדר הבשורה, ההססנות מול תיקון מערכת המשפט, ההתקפלות מול ארצות הברית בכל הקשור בריבונות, הורדת הראשים של כל מי שמאיים על הנהגתו. כל אלו סיבות טובות לכך שמדינת ישראל תגיד לו תודה יפה ותחליף אותו. אבל כל עוד אזרחיה בוחרים שלא לעשות זאת, הוא האיש שעומד כאן בראש המדינה הזאת על כל המשתמע מכך, ממלכתית וניהולית.

 
להשקיע במקום הנכון
 

הלוואי שאנחנו טועים וחלומו הוורוד של נפתלי בנט אכן יתגשם והוא יצליח להיות ראש הממשלה הדתי הראשון אחרי עידן נתניהו. אבל אם מישהו בסביבתו של מי שהיה לא מזמן ההבטחה הגדולה של הציונות הדתית עדיין מעוניין בטובתו, כדאי שיזכיר לו שבדרך כלל במדינת ישראל מנהיגים לא צומחים על ידי מחיאות כפיים של ציבור בעת כעס. לבנט יש כוונות טובות, אבל זעקות הלחם שלו מהאופוזיציה גובלות לפעמים בפופוליזם חסר כיסוי.

 

אנחנו הקטנים נכתוב כאן את הערכת היציע שלנו: זה לא יעבוד. אחרי כל הסקרים המיותרים שמתפרסמים בשעות כאלה שבהן הציבור בעיקר אומר על מי הוא כועס ולא למי יצביע, נפתלי בנט, כמו חבריו המוכשרים אך המפוצלים כל אחד בזירתו עלול למצוא את עצמו לצער הלב עוד ממש מעט מחוץ למשחק הפוליטי. לא רק הוא יפסיד מזה, כולנו נפסיד מזה.

דיבורי שנאה בווליום גבוה כל כך לא יכולים לנבוע רק מכאב ומצוקה. צריך בתוך כל ההתנהלות הזאת והביקורת הקשה שראשי המדינה ראויים לכל הפחות לחלקה הגדול להכיר בכך שיש גם כוחות שכל מה שמעניין אותם אינו ביקורת אלא לשבור כאן הכול

 

 

רבים בציונות הדתית עדיין רוצים להשליך עליו את יהבם, אבל מדובר בהימור על הסוס הלא נכון. לא כי הוא לא איש מוכשר ולא כי הוא לא כריזמטי, משניהם יש לאיש דווקא מנה לא רעה. הוא הסוס הלא נכון כי הוא בוחר בעקביות להתקדם בלי להיות מחובר עד הסוף לאף אחד. זה לא סתם קרה שכשהוא שימש כאן שר הביטחון לא ראינו פחות הרס של התיישבות ולא ראינו מדיניות שונה בעזה. לא בגלל שהוא לא רוצה, אלא בגלל שהוא לא יכול. אין לאף מנהיג כוח אם אין לו ציבור שהוא מחויב לו. הוא יכול בכל עת לבחור אחרת. אבל איך שזה נראה בינתיים הוא ממשיך לנסות לשכנע את כולם שנפתלי בנט הוא התחליף הטוב ביותר לנתניהו. כל מי שלידו – הציונות הדתית, הציונות החילונית – רק מפריע. תחליף נתניהו, כבר אמרנו?

 

עוד סוס שלא ברור מדוע יש מי שעדיין תולים בו את יהבם להשפעה פוליטית ציונית-דתית הוא הליכוד. עדיין יש מי שמשנן את המנטרה "בסוף להגיע להנהגת המדינה ולהשפיע, אפשר רק דרך הליכוד". אל הליכוד פוזלים מכל הכיוונים, החל מאיילת שקד ובנט, ועכשיו לאחרונה קמה גם קבוצת התפקדות חדשה בדחיפתם של אביחי בוארון ועו"ד ניר צבי, כולם אידיאליסטים רבי כוח ומרץ. הלוואי שכולם יצליחו בדרכם לעשות כאן טוב. ובכל זאת, שני טיעונים פשוטים למה כנראה גם כאן מדובר בהשקעה במקום הלא נכון:

 
  1. קבוצות שינוי מבפנים שכאלה קמו על הליכוד השכם והערב: בתחילה זה היה פייגלין, והליכוד פלט אותו למרות ניסיונותיו החוזרים והמרשימים שלא לוותר. אבל גם בנוגע לפוקדים הגדולים של המחנה הלאומי, שבח שטרן ויוסי דגן: האם ברגע האמת, אפילו כעת מכיסאו כראש מועצה, יוסי דגן מצליח להזיז משהו מהמדיניות של נתניהו?
 

נתניהו אלוף בלתת תחושה לפוקדים וליתר הצבא הציוני-דתי שהוא מקבץ סביבו שהם משפיעים עליו. זה מתודלק היטב, במיוחד בכל ערב בחירות. הוא מקפיד להתייעץ איתם ולהצטלם איתם. כולם חוזרים לחבריהם אפופי אבק כוכבים שהוא מפזר עליהם. מתרוצצים בעבורו בהקמת עוד מטה דתי-לאומי, ושוב ושוב, בחירות אחרי בחירות, הם מגלים שאבק הכוכבים הזה הוא לא יותר ממיסוך על דרך נתניהו, שממנה אף אחד לא מזיז אותו.

רק באגדות יש מצבים שלפחד אין במה להיאחז. במציאות, בטח במציאות הפוליטית בישראל, בטח ובטח בפוליטיקה הציונית-דתית החבוטה ורוויית האכזבות, יש לא מעט סיכונים שצריך לקחת כדי לקנות את התואר מנהיג

 

 

אבל הכותרת הגדולה של כישלון ההשפעה מבפנים בכל הקשור בליכוד היא כמובן משאל המתפקדים הגדול ערב ההתנתקות. על אפם ועל חמתם של כל מי שכילו את זמנם בהנעת אריק שרון על ידי שכנוע מתפקדי הליכוד הוא ביצע את האסון המדיני והמוסרי החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל.

 
  1. מעבר לכל אלה, אולי פעם אכן היה לליכוד כוח בפני עצמו כמפלגה בעלת מורשת ומסורת, אבל נתניהו רוקן אותה כמעט מכל אלה, והיום היא לא הרבה יותר מהפלטפורמה של בנימין נתניהו. הליכודניקים עצמם יודעים היטב שיש סיכוי טוב שביום שאחרי נתניהו לא יהיה גורלו של הליכוד שונה בהרבה מזה של מפלגת העבודה המיתולוגית. בדיוק כמו שתם העידן הסוציאליסטי-חילוני של מפלגת העבודה, גם הלאומיות-השמרנית של הליכוד לא תחזיק כאן מעמד עוד הרבה.
 
בואו נדבר על עולם של תיקון
 

כל עוד הציונות הדתית על שלל שבע מאות אלף מצביעיה מפורדת ומפוצלת, אין לה מנדט להתלונן על פילוג והיעדר הנהגה. למהלך האחדות המתבקש הזה יש השפעה מכרעת גם על מבנה הפוליטיקה הישראלית, וממילא גם על אחדות בין שאר חלקי העם.

 

עידן של התמודדות עם מגפה נראה כזמן לא נכון לבנייה של תשתיות פוליטיות חדשות, ובכל זאת זמני מצוקה עשויים להיות גם כר פורה לבשורה.

 

חברי הכנסת הנוכחיים של מה שיש או אין תחת הכותרת 'ימינה', כל אחד מסיבותיו הוא, חוששים להוביל מהלך של מחיקת כל הישויות הפוליטיות הישנות (המפד"ל, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, תקומה, עוצמה יהודית, ויש עוד כל מיני) והקמת ישות אחת שתפתח את שורותיה. השאלות רבות: אם אכן יהיה מפקד, כמה ייענו לקריאה להתפקד? מה יהיה אם אחרי הכול תצא רשימה לא אטרקטיבית? ואם תתעקש אחת המפלגות להישאר בחוץ ולהתחרות ושוב יהיה פיצול? ויש עוד כמה וכמה שאלות טובות. ככה זה כשיוצאים לדרך עם משמעות ובשורה, אף אחד לא מכין את המציאות כך שתהיה אופטימלית. רק באגדות יש מצבים שלפחד אין במה להיאחז. במציאות, בטח במציאות הפוליטית בישראל, בטח ובטח בפוליטיקה הציונית-דתית החבוטה ורוויית האכזבות, יש לא מעט סיכונים שצריך לקחת כדי לקנות את התואר מנהיג.

נתניהו אלוף בלתת תחושה לפוקדים וליתר הצבא הציוני-דתי שהוא מקבץ סביבו שהם משפיעים עליו. זה מתודלק היטב, במיוחד בכל ערב בחירות. הוא מקפיד להתייעץ איתם ולהצטלם איתם. כולם חוזרים לחבריהם אפופי אבק כוכבים שהוא מפזר עליהם. מתרוצצים בעבורו בהקמת עוד מטה דתי-לאומי, ושוב ושוב, בחירות אחרי בחירות, הם מגלים שאבק הכוכבים הזה הוא לא יותר ממיסוך על דרך נתניהו, שממנה אף אחד לא מזיז אותו

 

 

מאחר שלצערנו אין כרגע שום חבר כנסת מכהן שיהיה מוכן להרים את הכפפה החשובה הזו, רק הציבור, כל אחד במקומו, כל אחד בהשפעתו, צריך להיות מוכן להיות אמיץ ולתת את הכוח לכל מי שירים את הכפפה של מפקד ופתיחת מפלגה אחת גדולה.

 

רק כאן טמונה בשורה של שלב חדש בהנהגה ישראלית שחייב לצמוח. מערכת המשפט מחכה לפוליטיקה באמונה שיהיה לה האומץ להציל אותה מקריסתה. מערכת החינוך ממתינה ליהדות. הרבנות הראשית מחכה למפלגה אמונית שתרים אותה. חבלי יהודה ושומרון ממתינים שהנהגה אמונית תחיל עליהם ריבונות. השיח הפוליטי מחכה לשיח מאחד, מלכד ואוהב. כל כך הרבה טוב ממתין לצאת, והוא לא יצא עד שמישהו לא יהיה מוכן לקפוץ למים. באומץ. מישהו שיהיה מוכן גם לשלם מחיר.

 
ובעוד אנחנו מתמודדים עם עצמנו
 

ובינתיים, בזמן שאנחנו עוסקים זה בשקו וזה בתעניתו, בורא עולם וכנראה גם כמה וכמה כוחות של צה"ל וארצות הברית מפרקים כאן יחד את הגרסה הנאצית התורנית בעולם, האיראנים, האמונים בדור הזה על מציאת הפתרון הסופי של היהודים וממילא על הרוע בעולם בכלל. לפי פליטות פה של שר הבריאות האיראני וכל מיני דיווחים שמבליחים החוצה מדי פעם, בערים שלמות באיראן עומד שיעור התחלואה על מספר לא הגיוני של 40%. זמן מצוין לפירוק הכוח של הנחש התורן ולעוד תקיפה עלומה ועוד אחת.

 

ישראל, בטח בה', עזרם ומגינם הוא.

 

קורונה, כלכלה, מחלוקות – אחים אנחנו.

 

תמונה: יונתן שינדל, פלאש 90

 
 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנורמליזציה עם סודאן

  מאמר מאת יצחק וסרלאוף

בין האידיאל למציאות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם