חג ביכורים, אבל מה עם החקלאים? Featured

 4 maarechet
 
מערכת

הפער ההולך וגדל בין החיבה שיש לכל ציוני בריא לחקלאות ובין הכלכלה האורבנית ההולכת ומשתלטת על המשק הישראלי, גורם לשתי תגובות עיקריות. יש מי שמושכים ידיים לאחור: אין מה לעשות, זו המציאות המודרנית; אבל יש מי שהפער הזה מסרב להתיישב להם על הלב וגם על ההיגיון הכלכלי-יהודי.

אצל אנשים שגם לומדים תורה הנתק הזה מחריף. האם עלינו להשאיר הרחק מאחורינו כל כך הרבה מצוות חקלאיות שלכאורה היו אמורות להיות שגרת חייו של ישראלי עובד ה'?

הציונים הלא רציונליים שהגיעו לכאן בעליות הראשונות, גם אם באופן מודע לא היו מוּנעים ממניעים דתיים, הרי שהיו חדורים תודעה גאולית עמוקה מאוד וצמודה לתנ"ך. זאת כנראה הייתה הסיבה המרכזית שבגללה הם החליטו להניח את כל העיסוקים החופשיים שבהם עסקו בארצות מוצאם, והכריעו החלטה לא כלכלית ובטח לא החלטה שהתאימה למשק שבו גדלו – לתת דגש מוגדל לחקלאות כאן בארץ ישראל. את התוצאות המדהימות של ההימור הזה אנחנו מכירים היום.

כשאנשים מדברים על נטישתה של מדינת ישראל את החקלאות, איש אינו מתכוון לוותר על מפעלי ההייטק והתעשייה שמקיימים את המשק הישראלי. ובכל זאת, נראה שבדרך לביסוס הכלכלי של המדינה הלכנו קצת רחוק מדי. רחוק מדי מהקרקע הציונית.

אם ב-1970 היו במדינת ישראל 60,000 חקלאים, היום נותרו עשרת אלפים עצמאים שמוגדרים חקלאיים. ההערכות מדברות על כך שהגיל הממוצע של חקלאי ישראלי עומד היום על 60! אין דור ממשיך.

בדרך לדיבור האופנתי על שוק חופשי משחררים הרבה חסמים בכל הענפיםרק מגזר אחד נותר כבולהמגזר החקלאימצער לראות שרוב גדול של מאמצי הקריאה לשוק חופשיכולל בציונות הדתיתמתגלים בנקודה הזאת כחקיינים במובן מסוים של האמריקנים ולא כיהודים שמלקטים תובנות שמתאימות לעולם הערכים הציוני והיהודי

התשובה המתבקשת שנוהגים לתת לקריסה המדהימה הזאת היא שאולי כבר לא צריך חקלאים רבים כל כך בעולם. יש מיכון טוב יותר ותפוקה טובה יותר (הפריון החקלאי הישראלי הוא מהגבוהים בעולם) ולכן לא צריך כל כך הרבה אנשים שיעבדו בחקלאות. אם אכן זו הייתה תמונת המצב, היינו צריכים לגלות ששני היעדים שאליהם הולך התוצר החקלאי – השוק המקומי והיצוא – רוויים. אלא שחוץ מהעובדה שהיקף היבוא החקלאי הולך וגדל באופן מתמיד בשנים האחרונות והצרכנים הישראלים צורכים עוד ועוד גידולים מאדמות נֵכר, הרי שכאשר מדברים על השוק העולמי ונתח היצוא, מדובר על שדה שאפשר להגדיל באופן משמעותי.

בדרך לדיבור האופנתי על שוק חופשי משחררים הרבה חסמים בכל הענפים, רק מגזר אחד נותר כבול: המגזר החקלאי.

מצער לראות שרוב גדול של מאמצי הקריאה לשוק חופשי, כולל בציונות הדתית, מתגלים בנקודה הזאת כחקיינים במובן מסוים של האמריקנים ולא כיהודים שמלקטים תובנות שמתאימות לעולם הערכים הציוני והיהודי.

כשאומרים שהמדינה רק צריכה לפתוח חסמים ולא לשפוך מענקים על חקלאים, הולכים כאן יותר רחוק אפילו מאירופה. מדד PSE שמדבר על שיעור התמיכה של המדינה בתשתיות חקלאיות במימון (ולא רק בהטבות עקיפות) עומד בישראל על כ-20%, ואילו ברוב מדינות אירופה השיעור הוא 80%. כולם מביטים על החקלאות גם כענף כלכלי, אך לא פחות מכך כמשאב חשוב לביטחון לאומי.

ויש כל כך הרבה מה לעשות רק כדי 'לשחרר את החסמים'. מענקי סיוע בתשתיות ומיכון לפחות באותו גובה שנותנים לענפים מקבילים במשק; הנגשת הקרקעות לחקלאים צעירים שמבקשים לנסות את כוחם בתחום; לחדול מהטלת עלות תשתיות ההתפלה על המים החקלאיים (כפי שאיש לא מעלה את מחיר הכרטיס כשמדינת ישראל מניחה מסילות רכבת חדשות); אכיפה עיקשת על הפשיעה החקלאית המוזנחת.

אז אפילו כדי לבחון באופן הגון אם הקב"ה שהקדיש חלק נרחב כל כך בתורתו לנושא החקלאי, התכוון רק לימי המחרשה והחמור, או שאולי דווקא בעידן המודרני נגלה את המצוות האלה מחדש – ראוי שלפחות מדינת ישראל שנוסדה על ברכי הענף הזה, תיתן לו את הכבוד המינימלי שהוא ראוי לו: ענף שיש לפתח אותו ולתת לו הזדמנות שווה לצמוח.

מנגד לכל אלה, השטח מגיב אחרת לגמרי – עוד ועוד מסגרות חינוכיות משלבות חקלאות. חוץ מהמוסדות של 'רגבים' שהפכו לסיפור הצלחה בלתי נתפס, יש היום אפילו ישיבות הסדר שמשלבות בלימודיהן עבודה חקלאית. כך גם צצים להם ברמת הגולן משקים של צעירים שהצליחו לחדור לענף הזה, שבגלל המבנה הבירוקרטי בישראל שמור רק לבני משפחות של חקלאים.

האם הם יצליחו לשרוד ולהביא יום אחד גם ביכורים לבית המקדש? זה תלוי לא מעט גם בעירוניים הציונים שבינינו.

פעם הייתה כאן מפלגת העבודה שראתה ערך בחקלאות; היום אף לא אחד מצפה ממנה לעשות זאת. גם הליכוד כמפלגה ליברלית, בטח בתפיסתה הכלכלית הנוכחית, אינו מסוגל לראות בנושא יעד מדיני וכלכלי; אבל לצער הלב נראה שגם ההנהגה הימנית האידאולוגית הנוכחית לא שם. היחיד שמתכוון לדחוף את הנושא הזה הוא כפי הנראה הח"כ הצעיר אופיר סופר. הלוואי שחבריו יעזרו לו להחזיר את הכבוד האבוד של הענף הציוני-יהודי הזה.

וסיפורון קטן אחד מני רבים על היכולת הישראלית לערבב אידאולוגיה בהחלטות שלה. בזמן קריסת מסך הברזל והנהירה של אזרחי ברית המועצות החוצה, נפגשו שר האוצר של גרמניה עם שר האוצר של ישראל יצחק מודעי ז"ל. השר הגרמני סיפר כי ממשלת מערב גרמניה הגבילה את מספר האזרחים ממזרח גרמניה שיוכלו להיכנס, ללא יותר מ-50 אלף לשנה. בגלל הקושי הכלכלי כמובן.

וכמה אתם מקבלים? שאל את מודעי.

כמה שיבואו! ענה לו.

הגרמני הגיב מיד - הרי אתם מדינה קטנה, זה בלתי אפשרי.

ובכן, ענה לו מודעי, בדברים בלתי אפשריים אנחנו ממש טובים!

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם