הממלכה המאוחדת Featured

 3 maarechet
הממלכה המאוחדת – יתרונותיה וחסרונותיה
ישיבה באופוזיציה עשויה להיטיב עם 'ימינה', ובכל זאת הפעם לא נכון לה – וגם לנתניהו – שהיא תישאר בחוץ * המחירים ששילם דוד המלך כדי לייצר ממשלת אחדות, והמחיר ששילמה המדינה היהודית מפני שהמפלגים הכריעו את חזונו * ומדוע מורשת הריבונות שרוצה להותיר אחריו נתניהו היא הישג ששווה לשלם בעבורו לא מעט. גם במחיר המתנה זמנית של שיקום מערכת המשפט

מערכת

לא בטוח שאנחנו מבינים תמיד אילו מחירים כבדים דוד המלך היה מוכן לשלם בשביל ממשלת אחדות. לאנשים צדיקים ורציניים כמו משפחת צרויה, וגם למנהיגים העוצמתיים שהיו סביב דוד – המחירים נראו הזויים וחסרי אחריות. כמה הזדמנויות היו לו לנצל את החולשה של שאול, להוריד אותו מכס המלוכה ולממש את כרטיס המלך שכבר קיבל משמואל הנביא, אבל פעם אחרי פעם הוא סרב לנצל את ההזדמנויות כדי לנסות להגיע לשותפות והסכמה. גם כשרוב העם היה אחריו, הוא סירב להפיל את שאול, ומתעקש לנצל כל הזדמנות למטרה אחת: לשכנע את שאול לייצר ממלכה כלל ישראלית: החזון שלו הוא דוד כמלך כשלצידו יש משנה למלך – יהונתן בנו של דוד. או כפי שניסח זאת יהונתן בעצמו: וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן.

הקינה שיוצאת מקרבו על מות שאול ויהונתן היא כנראה בעיקר על החזון שלא התממש ועל המחיר שעתידה המדינה היהודית לשלם על כך. אבל דוד לא מתייאש מהחזון גם אחרי ששאול מת.

בניגוד למנהגי המלכים אז ובטח בניגוד לראשי ממשלות של ימינו, למחוק ולבטל את פועלם של קודמיהם ואת מקורביהם – דוד עושה הכול כדי לחבר בין ממשלת שאול לממשלתו. כשאבנר מושיט יד לשלום, הוא דורש לפני הכול לשאת שוב את בתו של שאול כדי שמשפחת בנימין תיכנס לבית המלוכה. הוא מגדיל לעשות וממהר לתת לאיש הבכיר של ממשלת שאול את תיק הביטחון.

יואב בן צרויה, שעל פי עדות חז"ל היה צדיק ענק, לא מתחבר למענטשיות של דוד כלפי בית שאול. מבחינת יואב – מלוכתו של בית שאול כשלה, וכעת יש צורך להוציא לפועל הנהגה מתוקנת מבית יהודה. אבל מה שמניע את דוד הוא ראייה פוליטית מרחיקת לכת. הוא יודע היטב מה עלול לקרות אם לא יצליח לממש את החזון. תמונת הניצחון שהצדיקים של בני צרויה רואים, שבה בית דוד מנצח את בית שאול ושבט בנימין, היא תמונת זוועה בעיני דוד. הוא לא מוכן להפר את הבטחו של יהודה כלפי אחיו בנימין - כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי. קרע בין אחים מוביל למקומות רעים.

בכל פעם שהעם היהודי נכנס לארץ ישראל, נדרש לו זמן רב להרגיע את המתיחויות השבטיות. דוד מוכן לדחות את המלוכה, לוותר על תיקים – הכול בשביל ממשלת אחדות.

אבל הוא לא מצליח. לצערו ובניגוד לרצונו, הוא מנצח באופן חד מדי את אחיו בני בנימין.

בני צרויה מצד אחד ואנשי חנופה מצד שני – מכריתים סופית את הסיכוי לשותפות. אבנר בן נר נהרג. מפיבושת נכד שאול נרצח במיטתו.

והמחיר שממנו חשש דוד כל כך, לא איחר לבוא.

בהסכם הקואליציוני שנחתם לעת עתה שני הצדדים מתחייבים בערך לדבר אחד: לא לקדם את מדינת ישראל לשום מקום. ובכל זאת יש בהסכם הזה ממד דרמטי אחד: היתכנות לכך שממשלה רחבה שכוללת אפילו את מפלגת העבודה – תחיל ריבונות. נתניהו חתם בפעם הראשונה במו ידיו על תאריך התפוגה שלו – וכבן של היסטוריון ואדם שמדבר בשם ההיסטוריה, הוא מבין שעליו להשאיר מורשת. לפי איך שהדברים נראים, החלת הריבונות היא המורשת שהוא נחוש להותיר בספר דברי מלכי ישראל

 

הממלכה המפוארת של שלמה בנו, על בית המקדש המפואר שלה, סיפוח השטחים הנרחבים והקשרים הדיפלומטיים המפוארים – מתפרקת. התברר שהתסכול שנושאים חלקים בעם המשיכו לתסוס, והיו כר נוח לכל תאב כוח פוליטי, כדי לפצל את הממלכה. לא ריבונות, לא מערכת משפט. מלכות יהודה נותרה למלוך על עצמה. ואנשי ישראל התפזרו לכל עבר.

המורשת המבוקשת

החילוניות ומלכות השמאל נמצאים בתהליך מתמשך של חילוף. חייבת לקום מלכות אמונית יותר וקדושה יותר שתוביל את העם והמדינה לשלבים הבאים.

קשה לדעת כמה תחנות עוד נצטרך לעבור. מה שבטוח הוא שאם המצב הפוליטי אומר שדרושה ממשלת אחדות, צריך לחבק חזק את ההזדמנות. גם במחירים כבדים.

הפחד מאחדות הגיוני ומובן. בדרך כלל שואפי אחדות יוצאים בסוף חבורת מתרפסים שמוותרים על העקרונות ועל המטרות. דרוש הרבה מאוד ביטחון עצמי בדרך כדי לא להיבהל כשהיא לא מתממשת עכשיו. דרוש הרבה מאוד ביטחון עצמי ביכולת לממש את המטרות – גם לומר אותן בלי לגמגם וגם להמתין ולזהות כשהעת לא בשלה. לפעמים צריך להיות מוכנים לוותר על תיקים. אפילו לשבת באופוזיציה. לא אופוזיציה של רפיסות, אלא אופוזיציה של סבלנות. של בניית הכוח. של בניית חלופה שלא מסתירה את מטרותיה.

בהסכם הקואליציוני שנחתם לעת עתה יש מצד אחד משהו מתסכל – שני הצדדים מתחייבים בערך לדבר אחד: לא לקדם את מדינת ישראל לשום מקום. השמאל מתחייב לא להרוס והימין מתחייב לא לקדם כלום.

ובכל זאת יש בהסכם הזה ממד דרמטי אחד: היתכנות לכך שממשלה רחבה שכוללת אפילו את מפלגת העבודה – תחיל ריבונות. המתנה הכי גדולה שמי שחולמים על ריבונות יכלו לקבל היא שממשלת אחדות תחיל ריבונות ולא ממשלה צרה. האם מהלך כזה עלול להיות תשתית למדינה ערבית חלילה? זו סוגיה שצריך לעמוד בה על המשמר – מתוך הממשלה או מחוץ לה. ובכל זאת, לפי הכתוב בהסכם הקואליציוני (סעיפים 28 ו-29) המונח 'מדינה פלסטינית' לא מוזכר. וכשמדברים על מה שיובא לאישור הכנסת, בכוונה ברורה אפילו לא משתמשים במונח הכולל 'הצהרת טראמפ' אלא מוזכרת אך ורק הכוונה להביא לאישור את החלת הריבונות. פירוט הסעיפים האלה והדיוק בהם מלמדים שמדובר בנקודה מהותית ואופרטיבית שמתכוונים לבצע בממשלה הזאת. יש בזה בשורה משמעותית ללא כל ספק, שאפשר אפילו להעריך שהיא קוברת את רעיון המדינה הערבית.

אין איך להתעלם מהעובדה שנתניהו חתם בפעם הראשונה במו ידיו על תאריך התפוגה שלו - וכבן של היסטוריון ואדם שמדבר בשם ההיסטוריה, הוא מבין שעליו להשאיר מורשת. לפי איך שהדברים נראים, החלת הריבונות היא המורשת שהוא נחוש להותיר בספר דברי מלכי ישראל.

ימינה ובניין הכוח

למרות כל ההצגות, נראה שנתניהו מבין שלא נכון לו להשאיר את ימינה מחוץ לממשלה. אבל לא באמת נותר לו מה לחלק למפלגה של שישה מנדטים. האם על ימינה לשבת בעת הזאת באופוזיציה? בימים רגילים אפשר היה לומר שזה יכול להיטיב עימה. קצת זמן להתארגנות מחדש יכול לעשות רק טוב לברדק הפוליטי שם. אבל האמת היא שבסיטואציה הנוכחית, אם אכן מדובר על ממשלת ריבונות, הרי שלא נכון למפלגה ולמדינה שמי שאמור לייצג את הימין האידאולוגי לא יהיה חלק מהמהלך. נתניהו זקוק להם כדי שהממשלה הזאת לא תוכתר כממשלת שמאל, והם לא רוצים שייכתב שהשמאל הוא זה שהחיל את הריבונות.

הדבר היחיד שנותר לקוות הוא שבנט, שקד, סמוטריץ', הרב רפי פרץ ואיתמר בן גביר יבינו שעכשיו השעה לבנות מחדש את הכוח הפוליטי הדל שהותירה להם הפלגנות והניתוק מהציבור. על מפלגות הימין להכין עצמן ליום שאחרי נתניהו – לגשת במרץ למפקד רחב ופריימריז ברגע הראשון שהקורונה תניח לנו מעט. יש כבר שלב במציאות שאפילו אידיאליסטים מפולגים אמורים להתעשת.

אין לעם ביטוי בסיסי ועמוק יותר לעצמאותו מיכולתו להכיר וליישם באופן רחב את ערך האחדות.

חג עצמאות שמח. ואילו פינו מלא שירה ולשוננו רינה כהמון גליו – אין אנחנו מספיקין להודות לך על הפרק הניסי ביותר בתנ"ך שבו אנחנו חיים.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדופק נמשך

  הטור של סיון רהב...

הכאב והדרך

  עוזי דיין כותב על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם