זה לא משבר פוליטי Featured

 3 maarechet
זה לא משבר פוליטי, זה משבר אמונה. בעצמנו

מערכת

בואו נחשוב רגע על הפלונטר הכביכול-פוליטי שאנחנו נמצאים בו. אין באמת משהו ממשי שעומד בפני הרצון הגדול כל כך של כולנו לעשות כאן פוליטיקה גדולה ובריאה ששואפת להנהגת המדינה. כזו שכל 15–20 המנדטים שסוציולוגים משייכים לציבור שמחובר לרעיון הציוני-דתי ימצאו בו מקום פשוט וחם.

תחשבו על זה רגע מה מונע מאיתנו להגיע לחלום הזה? פשוט כלום. לא ויכוחים על דת ומדינה (ויכוחים שחייבים להתקיים, וגם צריכות להתקבל בהם הכרעות כמו בכל מפלגה בריאה) ולא גודל הכיפה, ולא ארץ ישראל, ולא תורה, ולא סוגיות חברתיות ולא תפיסות כלכליות. כל אלה הם ויכוחים מצוינים שברוך ה' שיש בהם הרבה מאוד דעות, ואפשר לריב עליהם באנרגיות גבוהות ובסוף גם לקבל הכרעות. אבל הם לא מונעים מפלגה אחת רחבה.

מדהים איך כולם רוצים את זה, ובכל זאת אנחנו לא עושים את הצעדים שנדרשים מאיתנו.

נפתלי בנט מפחד שחיבור יבריח קהלים שהוא רוצה להגיע אליהם. הרב רפי פרץ מפחד שחיבור ידחק את מקומו מלהשפיע במקומות שבגללם הגיע לפוליטיקה. בצלאל סמוטריץ' פוחד שאם יקפוץ אל המים של החיבורים יישאר בסוף לבדו. איילת שקד פוחדת שלא תתקבל כמו שצריך בצמרת מפלגה ציונית-דתית. איתמר בן גביר פוחד שימשיכו לדחוק אותו כבן חורג בציונות הדתית.

והאמת היא שכל הפוליטיקאים האלה לא שונים מאיתנו, הציבור. גם אנחנו, כולנו, מפחדים זה מזה. שמשהו בחיבור לאחר יגרום לנו לא להיות אנחנו.

אני מפחד. מפחד להצטייר בן חורג, מפחד לאבד את הזהות שלי, מפחד להתחבר, מפחד להתבלט, מפחד להוביל, מפחד להיות מובל.

פחד הוא דבר טוב ששומר אותנו. אבל יש שלב שאם לא מתנערים ממנו, הוא יכול לגרום לנו להיעלם. לא רק שהוא יכול לגרום לנו להיתקע, אלא ממש להיעלם. כי אין ואקום. אין בעולם הזה מקום למי שנותן לפחד לנהל אותו.

זה כל מה שצריך לעשות בשבת הקרובה פשוט לעמוד ולהתפלל לה' שיסיר מאיתנו, מכולנו, מהפוליטיקאים, מעצמנו, את הפחד להתחבר. בואו נגלה אמונה ביכולת שלנו לוותר על השלב הבוסרי שבו היינו, ונהיה מוכנים לגלות מה יש לפוליטיקה הציונית-דתית להציע לנו בשלב הבא.

בנט מפחד שחיבור יבריח קהלים שהוא רוצה להגיע אליהם. הרב רפי מפחד שחיבור ידחק את מקומו מלהשפיע במקומות שבגללם הגיע לפוליטיקה. סמוטריץ' פוחד שאם יקפוץ אל המים של החיבורים יישאר בסוף לבדו. שקד פוחדת שלא תתקבל כמו שצריך בצמרת מפלגה ציונית-דתית. בן גביר פוחד שימשיכו לדחוק אותו כבן חורג בציונות הדתית. והאמת היא שכל הפוליטיקאים האלה לא שונים מאיתנו, הציבור. גם אנחנו, כולנו, מפחדים זה מזה. שמשהו בחיבור לאחר יגרום לנו לא להיות אנחנו

מוותר על ההנהגה אם הנער איננו איתי

יוסף ואחיו הגיעו למלחמת אחים בגלל הפחד הזה שצד אחד ימחק את האחר. ברגע האחרון עומד יהודה, שמזרעו אמור לצאת המלך המשיח, ואומר לשליט המצרי שמולו 'שמע, אני לא עושה את הטעויות שעשיתי בעבר. אף שממני אמורה לצאת ההנהגה של מדינת ישראל, אני מעדיף להיות בינתיים עבד במקום בנימין. אין משמעות להנהגה שלי אם אני מוותר על אחד מהאחים. הספיק לי פעם אחת שעשיתי את זה וראיתי את התוצאות ואיזה רעב הגיע לארץ. הספיק לי פעם אחת לא לעבור את אחוז החסימה. "אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי" שבשמיים, ואהיה מלך גדול וצדיק ומשיח, "וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי". אני לא מפחד מלוותר בינתיים על המלכות; אם הקב"ה רוצה שאמלוך, אני מאמין באמונה שלמה שהיא תגיע באופן אחר. אבל אם הפוליטיקה הזאת דורשת ממני פירוד, אפשר לוותר עליה בינתיים, כי הישועה תצמח ממקום אחר. חבל על ההשקעה'.

אמונה אנחנו מבקשים. אמונה בעצמנו, אמונה באחים, באחים הכי הכי מעצבנים שלנו. אמונה בציבור שיגיד מה שיגיד כל עוד הוא ביחד, אפשר להאמין בו.

אין, פשוט אין שום אפשרות אחרת.

אין אחדות בלי פריימריז

יש מפקד חי ופועם של הציונות הדתית. זהו מפקד עממי שהגיע מהשטח; איש לא יצר אותו אלא הציבור עצמו. כבר הרבה מאוד אנשים ורבנים גדולים התפקדו אליו: הרב צפניה דרורי, הרב יעקב מדן, הרב יהושע ויצמן, הרב דודי דודקביץ', הרב נעם ולדמן, הרב אלישע אבינר, הרב אליעזר שנוולד, הרב אייל ורד, הרב משה ביגל, הרב אורי סדן, הרבנית שולמית מלמד, הרב והרבנית שמעון ושולמית שעיה, הרב שמעון כהן, יעל שבח, פרופ' יואל אליצור, הרבנית רוחמה איגרא, פרופ' אלי מרצבך, פרופ' דניאל ורשנר ועוד רבים רבים של אלפי אנשי הציונות הדתית והימין האידאולוגי.

כל אחד צריך לעשות את המינימום ולהתפקד בעצמו. זה מעשה האמונה האלמנטרי שעלינו לעשות למען האחדות.

ושלא יבלבלו אתכם: בלוק טכני אינו אחדות. וגם חיבורים של משא ומתן בין מפלגות של מי ישים את מי איפה וישריין את מקומותיו של חברי המפלגה שלו, אינם אחדות. עברנו את כל אלה יותר מדי מערכות בחירות. הציבור עוד לא התרפא מהפצעים האלה.

בסיפור המורכב שנוצר כאן אחרי כל כך הרבה פירוד ומפלגות, צריך להיות מוכנים ללכת עד הסוף ולהגיע כולם כשווים, בלי מפלגות אל הציבור. כשהציבור מדבר, זה הביטוי הכי עמוק לכך שיש כאן אחדות. פריימריז בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, הם לא רק פרקטיקה. זו הדרך הריאלית היחידה להשיג אחדות. קשה מאוד להגיע לאחדות עם כל האינטרסים הפוליטיים שמונחים על שולחן המשא ומתן; הדרך היחידה לאפשר אחדות היא לנקות את השולחן ולתת לציבור להחליט.

זה עדיין ריאלי. במוצ"ש לוחצים ידיים. מייצרים הסכם לקבלת הכרעת הציבור. ממנים ועדת בחירות ונותנים אור ירוק לתוכנת הפריימריז שעומדת מוכנה להתעשתות מנהיגי הציבור. בצורה כזו לא נגיע ליום הגשת הרשימות צולעים על ירך, אלא נבחרי הציבור האמיתיים יעמדו על הבמה ויבשרו לנו בשורה של אחדות.

יש לנו שבת שלמה להתפלל לאחדות בישראל. ללמוד תורה למען האחדות. לדבר על אחדות.

כל מה שצריך הוא שבמוצ"ש ישבו יחד כל הפוליטיקאים, ישחררו פחדים, יתמלאו אמונה גדולה, יאפשרו לציבור לבחור את בחירותיו ביום שני הקרוב. וזהו, יוצאים לדרך חדשה. זו תהיה דרך חדשה לכל המדינה שלנו.

יוסף רוסו, עורך עולם קטן, הוא מיוזמי המפקד הציבורי.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ימי האור והחושך

   הרב מתניה ידיד |...

אמונה, חסד והבחנה

  מאמר מאת הרב יעקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם