אולי הם יתעשתו Featured

 4 maarechet
כל מי שמתבונן בנתוני הבחירות בעשור האחרון יודע ששני דברים מעניינים יותר מכול את הציונות הדתית ושאר הימין האידאולוגי: אחדות ושותפות ציבורית בהרכבת הרשימה. כששניהם קיימים המנדטים מדברים בעד עצמם * אם כן, מה מונע מכל הפוליטיקאים להתאחד לפריימריז משותפים? אם לא יתחיל כאן מהלך ציבורי אמיץ בזמן הקרוב מאוד, נראה שזו תהיה השיחה המרכזית בהלוויה של מפלגת הציונות הדתית

מערכת

כרגיל, אף אחד מאיתנו אינו נביא, וכל הפרשנויות וההערכות ייגנזו מקסימום בעוד יומיים-שלושה. לכן תרשו גם לנו להצטרף להערכות שבבחירות הבאות, שהסיכויים שיתקיימו בקרוב גוברים, הישות הפוליטית שאמורה לייצג את המשנה הציונית-דתית בכנסת באופן המפורר שבו היא נראית היום, עם כל המרכיבים שרק ינסו להכניס אליה – שקד, סמוטריץ', הרב רפי, בנט – תהיה על גבול אחוז החסימה – מתחתיו, ואולי אם תהיה דינמיקה טובה מאוד מעט מעליו. 

זוהי הערכה מסוג ההערכות שכל מי שקורא את הנתונים בלי אמוציות יכול להגיע אליהן. בדיוק כפי שהיה ברור לכל בר דעת שעוצמה יהודית לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, גם אם חסידיה הקשו קושיות והתפלפלו במקום להתבונן בגרף של השנים האחרונות, שמלמד את זה בפשטות.

נגיד מראש שיש כל מיני ניתוחים סביב הגרף שהנתונים שבטבלה שלפניכם מתארים. יש הטוענים שמה שחורז אותו הוא העיסוק בדת ומדינה, ויש מי שמדברים על הפרסונות למיניהן, ויש גם כל מיני חישובים מתוחכמים יותר. אנחנו הקטנים טוענים שלא צריך כלום בשביל לנתח איך התוצאות של הימין האידאולוגי מתנהגות מלבד שני פרמטרים: 1) רמת אחדות–פלגנות; 2) רמת שיתוף הציבור. לא ויכוחים אידאולוגיים, לא מצע דת ומדינה, לא ארץ ישראל, אלא רק אלה. ככל שרמת האחדות בימין גבוהה יותר במערכת בחירות, ובה בעת הציבור משתתף בקביעת הרשימה, כך התוצאות גבוהות יותר. במערכת שרמת הפילוג עולה בה, וכל מיני אנשים חכמים ומועצות ציבוריות קובעים לציבור את מי נכון לשים והיכן, הבוחרים מגיבים בהתאם.

tavla

 

 

יש המון סיבות טובות בעבור כל המבקשים לשמר את הפלגנות ולא לתת לציבור לומר את דברו. יש מי שאוהבים להביא את ש"ס לראיה שכל מה שצריך הוא הנהגה דוסית, ואז כל המסורתיים יבואו אחריה בצייתנות, ויש אחרים שאוהבים להראות שיאיר לפיד מצליח בלי פריימריז, ומנגד מפלגת העבודה קורסת למרות הפריימריז. האמת היא שאפשר לתת תשובה לכל אחד מהדוגמאות הפוליטיות האלה, אבל חבל על הדיו. מי שרוצה להקשיב לציבור רואה בבירור שככה זה עובד בקרב מצביעי הימין האידאולוגי והציונות הדתית, ומי שמתעקש להמשיך בפילוג ובניתוק מרצון הבוחר ימשיך לתרץ תירוצים מצוינים גם אחרי שיימחקו המפלגות האלה.

כששוחחנו השבוע עם כמה מנבחרי הציבור כדי להבין איך הם אינם רואים את המקום שאליו הם מדרדרים את הייצוג הפוליטי של המשנה הציונית-דתית הם הזהירו אותנו שאם כותבים מאמרים שזה המסר שלהם, ממילא הציבור באמת יצביע להם פחות, ושבעצם אנחנו גם קצת מגזימים כי "בטוח נגיע לחמישה מנדטים", כך ממש, במילים האלה. ואתה שומע את זה ועומד ומשתומם: רגע, אז הוויכוח בינינו הוא אם עוברים את אחוז החסימה או שמגיעים לחמישה מנדטים כולם ביחד? עד לשפל הזה הגענו.

אגב, איש בציבור אינו מחכה שעיתונאי יגיד לו שלא שווה להצביע לרשימות שאלופות בפיצול. הוא יודע את זה היטב בעצמו. רשימות אידאולוגיות, אם הן מגלות נכות פוליטית בסיסית כמו לא להצליח להכיל כמה גוונים, הן סוס שאין שום טעם להמשיך להשקיע בו. הליכוד וכחול לבן ימשיכו להיות בכל מערכת בחירות מפוצלת יעד מפלט לעוד ועוד מצביעים שאינם קונים פלגנות באצטלה של אידאולוגיה.

נכות ערכית במסווה של אידאולוגיה

אולי נאמר בכל זאת עוד כמה מילים על חוסר היכולת להיות תחת ישות פוליטית אחת. מדי פעם אנחנו רואים כאן לפי התגובות כמה קשה לנו כציבור להתאחד פוליטית. המשפט הנפוץ ביותר הוא שזה בגלל האידאולוגיה המבורכת שיש בציבור הדתי-לאומי ובימין האידאולוגי בכלל. אבל האמת היא שלא צריך אותנו כדי לנפץ את האמירה הזו, חז"ל עשו זאת מזמן; הם מכירים הרבה לפנינו מלחמות ופלגנות על בסיס אידאולוגי. צריך לנשום עמוק כדי שלא להחמיר במילים הראויות לכל הצדיקים שמתפלגים בשמה. עליהם, ממש עליהם – ולא על גבי שום שמאלני ושום גוי – חרבה ירושלים. עליהם ורק בגללם היא לא נבנית באופן הכי פוליטי ומעשי.

הנכות הפוליטית שמתבטאת בחוסר היכולת לדור בכפיפה אחת עם שני מנדטים שכנים למפה הפוליטית שלנו היא פגם רוחני כואב מאוד שאנחנו נפגעים ממנו שוב ושוב. כל איש ציבור, כל מנהיג פוליטי שמוצא סיבות טובות להצדיק את הפלגנות הזו, לא רק שוגה פוליטית ותורם במו ידיו להרג ייצוגה של המשנה הציונית-דתית בכנסת, אלא נופל במקום שנפלו רבים רבים בכל הדורות, בדיוק במקום שהעם הזה הבטיח שלא ליפול בו שוב. וזאת הסיבה שהעם גם לא יהיה איתו לאורך זמן.

אידאולוגיה פירושה ויכוחים והכרעות ואפילו מאבקי כוח. אבל אידאולוגיה שיש עימה פלגנות ופיצול היא קשקוש.

הבית היהודי והאיחוד הלאומי עושים הכול כדי להיות קמצא ובר קמצא של הבית השלישי. אין לפיצול הזה שום זכות קיום. ויכוחים על העמדות השמרניות והליברליות, על הגישות המתרפסות והגישות הלוחמניות, יחס לתרבות הלהט"בית – תעשו בתוך אותה מפלגה. מי שיהיה חזק יותר ויקבל כוח גדול יותר מהציבור יהיה דומיננטי יותר בתורו

 

איפה נמצא כל אחד מהשחקנים בסיפור הזה

נכון שבנט הביא את אבסורד הפיצולים לשיא נוסף במערכה שבבחירות הקודמות. יש הרבה סיבות טובות לומר שהוא אחראי לתמונה העגומה שבה נמצא הימין האידאולוגי היום, אבל האמת היא שמצחיק מאוד לבוא אליו בטענות כל עוד אֵם כל הפיצולים, ולכן גם אֵם כל חטאת, עדיין עומדת כאן, ניצבת לפנינו. הבית היהודי והאיחוד הלאומי עושים הכול כדי להיות קמצא ובר קמצא של הבית השלישי. אין לפיצול הזה שום זכות קיום. ויכוחים על העמדות השמרניות והליברליות, על הגישות המתרפסות והגישות הלוחמניות, יחס לתרבות הלהט"בית – תעשו בתוך אותה מפלגה. מי שיהיה חזק יותר ויקבל כוח גדול יותר מהציבור יהיה דומיננטי יותר בתורו.

באיחוד הלאומי מבינים היום יותר מפעם שאין דרך טובה יותר מפריימריז כדי להרכיב רשימות משותפות. כולם מהנהנים גם הפעם, בדיוק כמו אחרי כל מערכת בחירות, על החשיבות של החיבור, אבל את הצעד הרציני, שבאמת דורש הרבה מאוד אומץ וגיבוש פרוצדורה, אף אחד שם עוד לא עושה. סמוטריץ' מבין שהפיצול הזה רע, אבל נראה שגם קשה לו לשאת את המחשבה שהוא ידור בכפיפה אחת עם המזרוחניקים וכל המוסדות והשטויות שהם מביאים איתם מהיסטוריה ארוכה כל כך של פוליטיקה ביתית.

בבית היהודי יש מורכבות גדולה מאוד. מצד אחד החוקה שם עדיין עומדת בעינה מימי אורי אורבך ז"ל, והם מחויבים שם בפריימריז. מצד שני את ההחלטה הזו הם מנפנפים כבר שתי מערכות בחירות בלי למצמץ בתואנה שאין זמן וכו'. הרב רפי פרץ אמר כבר בתחילת הדרך שהוא אינו מעוניין בפריימריז, והאמת היא שיש לו ממה לחשוש. לכן בינתיים מתעלמים שם בעזות מהחוקה ויודעים שבקלות יגרמו למרכז לבטל את הפריימריז בפעם השלישית.

אבל הטרגדיה העצובה באמת של המקום הזה היא שלמרות הערך האלקטורלי הנמוך שנותר למקום הזה – לא יותר משני מנדטים – הוא מצליח לשמר באופן מעניין את ערכו הסגולי של המותג מפד"ל. למרות תדמית העסקנות שדבקה במקום הזה, למרות תדמית המגזריות במובן הבדלני ביותר של המילה, המקום הזה עדיין נתפס ציבורית ככזה שיש לו מנדט להיות התשתית לאיחוד מחדש של כל הרסיסים. אלא שגם הערך הציבורי החשוב הזה, נמצא רגע לפני היעלמות. אם הם לא יעשו את זה עכשיו, תקום על חורבותיה, יישות פוליטית שזה יהיה הדגל שלה: קריאה שווה לכולם ופריימריז פתוחים. אם לא יתעשתו, אפילו המיתולוגיה שנושאת עימה הבית היהודי בינתיים, תעלם בעוד רגע.

מי שיושבים שם כרגע על השיבר הם הרב רפי פרץ וניר אורבך. כאמור אין סיבה לצפות שמהרב רפי פרץ תגיע הישועה בעניין הזה; קשה לראות אותו יוצא אל משימה שתסכן את מקומו. אבל ניר אורבך הוא בעל כוח ניכר לדחוף לכך. יש לו הרבה סיבות לחוש עייפות מכל הקרבות שניהל בגבורה בשתי המערכות האחרונות, אבל אין לו פריבילגיה שלא לקום מחדש למערכה הזו, שגורלה יקבע אם מפלגת הבית היהודי ההיסטורית תימחק או תחזור להיות הבית הפוליטי של האידאולוגיה הציונית דתית.

כשמדברים על הבית היהודי צריך להזכיר את אחד מחברי הכנסת החשובים שנלחם בכל הפעמים האחרונות על הפריימריז היה ועודנו מוטי יוגב. ללא קשר ליתר כישרונותיו ולפעילותו הרבה בשטח, רק על התעקשותו להחזיר את הפריימריז ולפתוח אותם לציבור הוא ראוי להערכה ציבורית רחבה מאוד.

לאיילת שקד הפריימריז המשותפים טובים. היא מבינה יותר ויותר ששותפה נפתלי בנט נמצא במחוזות ותכנונים שכנראה אינם יושבים נכון עם מה שטוב לה פוליטית, וכנראה גם לא יניבו במציאות רווחים אלקטורליים. לא צריך להיכנס לוויכוח בדבר ערכה האלקטורלי של שקד, מה שבטוח הוא שבמצב הנוכחי יש לה הרבה מאוד כוח להיות גורם מרכזי באיחוד המפלגות ובהליכה לפריימריז משותפים. אבל גם היא צריכה לדעת שבדיוק כמו כל יתר הפוליטיקאים אינו דומה מי שילך על זה מלכתחילה בלי להסס ובכל הכוח למי שיזחל לתהליך כשחרב הקלפי מונחת על צווארו. אינה דומה עוצמת המהלך הזה אם ייעשה מראש לאם ייעשה באילוץ ובלחץ.

איתמר בן גביר יגיד שהוא יעשה הכול כדי לייצר חיבורים, אבל בסוף כנראה ירוץ שוב לבד, ושוב גם לא יעבור את אחוז החסימה. האמת היא שזה חמור מאוד, אבל צריך בכל זאת לעשות הכול כדי לגרום לו להתמודד בפריימריז האלה ולא לתרום גם את חלקו הדל בפלגנות.

מה יקרה אם גם אחרי שתהיה מפלגה אחת יצוצו עוד כל מיני פלגנים אידיאליסטים? ככל שהתהליך הזה יהיה בריא יותר ורחב יותר, יהיה הרבה פחות מה לחשוש מתופעות שכאלה. גם את זה אומרות תוצאות הבחירות במבט לאחור. אם יש פלגנות במיינסטרים, הנזק הוא שהשוליים מרוויחים. אם יש שם אחדות עוצמתית, השוליים כמעט לא מצליחים להרים את הראש.

האם אפשר להלהיב מחדש את הציבור במצב הנוכחי

יש מי שמבקשים להתנחם בכך שכנראה זהו גורלה הפוליטי של התפיסה הציונית-דתית: להשפיע איכשהו בין קירות הליכוד ויתר המפלגות ברחבי המפה הפוליטית (ואפילו למען מוסדותיה אפשר לפעול בדרך הזו), אבל המציאות המרה היא שהתפוררות הנציגות בכנסת תאיץ כוחות הרסניים וקיצוניים ותגרום להם להתחזק על ידי הציור שהנה בחברה הציונית-דתית הכול מפורר ומפורד. למציאות הזו יהיו השלכות לא פשוטות באינספור מערכות ציבוריות שמדינת ישראל מתמודדת איתן, החל מסוגיות מדיניות וחברתיות ועד לסוגיות דת ומדינה. אין שום תחליף לנציגות פוליטית מרכזית לתפיסת העולם הציונית-דתית שחותרת להנהגת המדינה. בלעדיה תלך המציאות הפוליטית במדינת ישראל למקומות שונים לחלוטין מכל מה שאנחנו מדמיינים.

בכלל לא בטוח שכל העוזבים ימהרו לחזור מייד. אמון הציבור בשפל גדול, שכן הוא אינו סומך על הפוליטיקאים שיעמדו בהבטחה שהבטיחו לאורך השנים ליצור איחוד ולערוך בחירות מקדימות. עם כל מערכת בחירות שעוברת יש יותר ציבור לאסוף בחזרה. אבל זה לא משנה בכלל. קשה להעריך מתי ואיך ישפיע המהלך הזה, מה שבטוח הוא שמדובר במהלך שיביא למעט יותר מנקודת השפל שגרף ההשפעה הפוליטית הציונית-דתית נמצא בו כעת. מה שבטוח שהוא שמהלך כזה ייצור תפנית בווקטור הקריסה אל עבר הגרף העולה.

מודעת המרוץ המעורב בשבוע שעבר

בשבוע שעבר פרסמנו ב'מדריך' ידיעה על מרוץ משותף בין ערבים ליהודים. ברמה הטכנית הידיעה הזו השתרבבה בטעות, אולם נראה שלא נוכל להסתפק בכך, כי בסוף מדובר בנקודה מהותית לא פשוטה. בלי להיכנס לנימוקים רחבים על למה לא לפרסם ידיעה כזו, ובלי להטיל דופי בכוונותיהם הטובות של מארגני המרוץ, שאיננו מכירים, הרי שבאופן הפשוט ביותר הורו לנו חז"ל בשורה רחבה של הדרכות והלכות להתרחק מפעולות קרבה בינאישית עם גויים.

הסיבה העיקרית שציינו חז"ל היא שקרבה כזו מטשטשת הבדלים עד כדי עידוד נישואי תערובת, ולכן רבנים מכל רחבי הפסיקה הציבורית (אנחנו שוחחנו על כך עם הרב יובל שרלו ועם הרב יעקב פייגנבוים) מבחינים בין שגרה במקומות עבודה משותפים, שבהם אין עניין ליצור הפרדה או להימנע מלעבוד יחד, לבין פעילויות חברתיות ותרבותיות משותפות, שבהן הורו לנו חז"ל שלא להתערבב עם שכנים גויים.

בשיח הפוסט-מודרני היום אוהבים לגלגל עיניים סביב כל הערה כזו ולנסות לצייר אותה חשוכה ומנותקת, אבל דווקא היום, כשהשיח סביב הזהות היהודית במדינת ישראל מתחדש ורבים מתייחסים להישמרות מפני נישואי תערובת כאל גזענות, צריך לחזור להדרכות חז"ל, שקוראות מצד אחד למעורבות לאומית ולהושטת יד לשלום, ומצד שני לשמירה על גבולות בכל הקשור בפעילויות תרבותיות וחברתיות משותפות. אנחנו מתנצלים על פרסום הידיעה.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם