ניסים עלינו

 3 maarechet
ניסים לא מתרחשים רק כדי שנגיד תודה

מערכת

עוד שבוע לחימה בעזה. הטרדה הזו מסרבת לגווע. המקום הזו לא מפסיק לשרוט אותנו ולפצוע בנו. פעם אחת זה ארבעה הרוגים מהפגזות, פעם אחרת אלו 68 חיילים וחמישה אזרחים בסבב הלחימה התורן.

ואז מגיע יום העצמאות.

ודווקא עכשיו יש חשיבות קריטית, קיומית, לקלוט מה קרה כאן לפני 71 שנים. הנה כמה נתונים שהלוואי שיום אחד נשנן בעל פה (מי שעדיין אינו מחזיק את "מגילת העצמאות והתקומה" של ההיסטוריון ד"ר חגי בן ארצי, שירוץ לקנות עוד היום. פשוט חובה מרגשת להחזיק את המסמך הזה ולשנן אותו). רק תציצו בטבלה ותראו כמה מלחמת העצמאות שלנו נראית כמו משחק כדורסל בין הלייקרס לבין כיתה ג' ממלכתי-דתי בשפלה.

 

צה"ל

ארצות ערב

אוכלוסייה

650,000 יהודים

50,000,000 ערבים

מדינות משתתפות

ישראל

מצרים, סוריה, ירדן, לבנון, עיראק, סודן, ערב הסעודית

טנקים

1

50

שריוניות

2

200

תותחי שדה

5

140

תותחי נ"מ

24

220

מטוסים

0

60 מטוסי קרב

40 מפציצים

מי שמנסה למכור להיסטוריה סיפורים על סיוע זר שקיבלנו, מתעלם כמובן מהמציאות המרה, אז חשוב להזכיר שוב ושוב שמדינת ישראל עמדה ערב הכרזת העצמאות לא רק לבד מול כל הצבאות האלה אלא שגם הוטל אמברגו נשק עולמי על ישראל שגם ארה"ב הייתה שותפה לו. איש לא סייע לקומץ היהודים לעמוד במערכה הלא נורמלית הזו. כל אדם שפוי יכול היה לנחש בקלות את תוצאותיה. היא הייתה אמורה להסתיים במחיצת הערבים את היהודים.

כשאנחנו אומרים לעצמנו שהמטרה של המדינה היא רק לחיות בשלום ובביטחון ועם כלכלה מפנקת, אנחנו עושים צחוק מהאירוע הקוסמופוליטי שהתרחש כאן בתש"ח וחזר על עצמו בתשכ"ז. אנחנו עושים צחוק מכל הגיבורים ועזי הרוח שמסרו נפשם למען החזון הגדול והעולמי של העם היהודי

 

שום אדם לא יכול עד היום לתת הסבר סביר כיצד המלחמה הזו נגמרה בניצחון מוחץ של צה"ל על צבאות ערב. כולם נסוגו ו"הוכו שוק על ירך", כלשונו של ד"ר בן ארצי.

הסיפור הזה חזר על עצמו 19 שנים בלבד מאוחר יותר. צבאות ערב התעשתו על עצמם כך שבימים שלפני מלחמת ששת הימים אזרחי מדינת ישראל היו בטוחים שהפעם זה הסוף שלהם באמת. גם לערבים וגם ליהודים היה ברור שהאירוע המוזר הזה שהתרחש אי אז בתש"ח היה חד-פעמי ושלפי ההיגיון הכי פשוט אי אפשר לשחזר דבר כזה שוב. אבל משהו בהיגיון ובמערכות הנורמליות של כל העולם השתבש שוב: תוך שישה ימים, לא רק שהעם השבור והרצוץ ניצח והדף מעליו את אויביו הרבים לאין ערוך – אלא שחרר את חבלי ארצו והכפיל את גודלה של מדינתו פי שלושה.

כשאומרים שצריך להכיר בנס כדי להודות עליו, מפספסים נקודה מאוד מאוד חשובה. כשמציאות משדדת את המערכות שלה באופן קיצוני כל כך, ומה שמכונה 'א-לוהות' ניכר בעולם במובן הזה שאצבע א-לוהים הופכת כאן את הסדר שלפיו העולם מתנהל בדרך כלל – יש כאן אמירה. ולא סתם אמירה: יש כאן אמירה מחייבת. הקב"ה לא עושה נס כל כך בלתי נתפס וחוזר עליו שוב ושוב כדי שפשוט נגיד לו – וואלה תודה לך, ונמשיך הלאה. זה אפילו לא רק בשביל ה'הלל' ביום העצמאות. ההתגלות הא-לוהית הזו מתרחשת כי היא רוצה לומר כאן משהו. הדרישה להודות ולהכיר בנס היא לא איזה נימוס יפה למישהו שעשה לנו ג'סטה. יש כאן חצי עולם שראה וחרט בתודעה שלו את התמונות האלה, ומבין שיש כאן אמירה גדולה בהרבה. עמוקה. נוקבת. שיש כאן סיפור עם תכלית. יש מטרה. יש פה יד מכוונת, ועתה נדרש לא רק להודות לה ולהסתכל עליה מסדרת על הלוח את חיילי השחמט, אלא להשתתף במשחק. כי אם זה א-לוהי – זה הופך כל בחירה וכל מעשה שלך לקריטי, האם אתה מנווט לפי התוכנית שלו או לא.

חזון השלום והביטחון הנוכחי של מדינת ישראל מפספס לחלוטין את הנקודה הזו. כשאנחנו אומרים לעצמנו שהמטרה של המדינה היא רק לחיות בשלום ובביטחון ועם כלכלה מפנקת, אנחנו עושים צחוק מהאירוע הקוסמופוליטי שהתרחש כאן בתש"ח וחזר על עצמו בתשכ"ז. אנחנו עושים צחוק מכל הגיבורים ועזי הרוח שמסרו נפשם למען החזון הגדול והעולמי של העם היהודי. את הגיבורים האלה לא עניינה העובדה שהמספרים שהצגנו בטבלה הם לרעתם, כי הם ידעו שהם עושים כאן משהו הרבה יותר גדול מכל זה. שיש כאן חזון שהתחיל אי אז עם אבותינו וממשיך ומקיים אותנו לאורך הדורות. ועכשיו החזון סוף סוף מגיע לנקודת מפנה היסטורית.

יש כאן חזון גדול שאנחנו קטנים מלתארו במילים, אבל ודאי שהוא קשור לכל מיני מושגים כמו בית מקדש, ומודל מוסרי עולמי, וקדושה.

ואז מגיעה עזה. ובדיוק בשבוע של יום העצמאות יש לנו שוב מבחן איך אנחנו מביטים בה. האם אנחנו מנמיכים אותה לחזון שלום וביטחון ולכן מותירים אותה מדממת מאחור, ואז מגלים שגם שלום וביטחון אין לנו? או שאולי בשבוע הגדול הזה שבו אנחנו אמורים לומר תודה על הניסים, כדי שנזכור את משמעותם, נצליח לזכור שיש כאן ארץ גדולה שמצפה לבניה שיפריחו אותה כדי שתהיה תשתית למשהו גדול שצריך לקרות. שיש עמים מסביב שנותרים שבורים ורצוצים כל עוד אנחנו לא מרימים ראש וזוכרים את ייעוד הקודש שתורת ישראל טבעה בנו. שנזכור שהקב"ה מצפה לראות אם אנחנו מטפלים בבעיה הזו כפי שהוא היה רוצה מאיתנו, להיות חלק מתוכניתו הא-לוהית שתפסה תאוצה מסחררת לפני 71 שנים.

חשוב לחדד את הנס הזה שה' יתברך עשה לנו, דרך כל גיבורי ישראל בדורות האחרונים ובכל אלה שלפניהם, כדי לקלוט שזהו אירוע אידיאלי עולמי, שמגיע ממקום שהוא מעבר ליכולת הקליטה שלנו. והוא מעורר אותנו לקחת את המשימה הזו בידיים. לחתור למקומות האידיאליים שהיא מסמנת. יש משהו קריטי ומהותי ביכולת שלנו לזהות אלוקות במה שמתרחש כאן, כי רק ככה אנחנו יכולים לנסות להבין את גודל המעמד כדי שנזכה להיות חלק מממשיכיו.

עזה היא רק עוד מבחן קטן. הר הבית מחכה גם הוא. עם ישראל יודע לזהות היטב את כל המטרות האלה. כל מה שהוא צריך הוא מנהיגים שיהיה להם הכוח להישיר מבט אל החזון הזה. שיאמרו אותו בזקיפות ובבהירות.

מדינת ישראל – אנחנו רק בהתחלה. יום עצמאות שמח, ירושלים. יום עצמאות שמח, תל אביב וחיפה וראשון לציון ועוטף עזה. יום עצמאות שמח, יהודה ושומרון. ויום עצמאות שמח גם לך, חבל עזה. יהי רצון שיהיה לנו הכוח לרצות אותך. היום יש לנו קצת יותר מטוסים וטנקים מפעם; זו כבר לא הבעיה.

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם