שלום על עזה ועל ישראל

 3 maarecht

מערכת

  1. חמאס הוא שלטון רע – לנו וגם לתושבי עזה – ולכן אין לו מקום באזורנו. אבל האמת היא שגם כל המצאה ריבונית אחרת תהיה עוד ניסיון של ישראל לזרוק מעצמה את האחריות.
  2. מקומה הטבעי של חבל עזה הוא בריבונותה ובאחריותה של מדינת ישראל. ההתנתקות הייתה ניסיון מקולקל להתעלם מהעובדה הזאת, ויש לתקן את העוול מוקדם ככל שנצליח להתעשת.
  3. יישובו מחדש של גוש קטיף, ובהדרגה פיתוח חבל החוף היפה הזה, הוא יעד ערכי ואסטרטגי של מדינת ישראל. גם כי התיישבות בארץ ישראל היא ערך ציוני ממדרגה ראשונה וגם כי אי אפשר לייצר ריבונות ישראלית ונורמליות ללא מחויבות לשלומם ולשגשוגם של תושבים יהודים.
  4. תושבי עזה הערבים ימשיכו להיות מוגדרים כתושבים עוינים כל עוד הם מגדירים את עצמם ככאלה, ולכן יש לנהל כלפיהם לחימה יזומה ולא רק להגיב על יוזמותיהם עד להכרעת הרצון שלהם להתנגד. אם ירצו, הם יוכלו לעזוב למצרים או לכל מקום אחר בעולם, או לחלופין להישאר במקומם ולקבל זכויות מוניציפליות אזרחיות ברשות מקומית הכפופה לריבונותה של מדינת ישראל.

ארבעת העקרונות האלה הם היחידים שיכולים להביא שלום על עזה ועל תושביה האומללים, וממילא תיעצר כמובן התופת שאזרחי ישראל סובלים ממנה.

מדהים איך אותן שיחות חברים על עזה מתנהלות כאן שנים רבות כל כך. הספקנו להתווכח על זה בתיכון, עם החברים השמאלנים בסדיר ולאורך כל שנות המילואים, ולגלות שממש אותו ויכוח מתנהל אפילו אחר כך. ושוב שואלים אותנו: נו באמת, אתם באמת חושבים שיש לימין משהו חדש בעזה?

דין עזה כדין תל אביב – הכי רוחני, הכי פרקטי, הכי ביטחוני. המקום הזה ברצון הכי פשוט שלנו אמור לפרוח. ואם הוא אינו פורח זה באחריותנו, ולא באחריות חמאס. בחמאס צריך להילחם לא רק כי הוא אויב אלא משום שהוא רע. הוא רע קודם לתושבים שחיים בחסותו. הנוסחה הזאת עבדה בכל מאה השנים האחרונות באופן עקבי ומדויק. בכל פעם שלא עובדים על פיה, מדינת ישראל נפגעת. שוב ושוב.

עכשיו הדברים פשוטים ויסודיים כל כך שאנחנו לא מאמינים אפילו לעצמנו שזה באמת-באמת עובד ככה. התרגלנו להסתבך עם עצמנו בניסיונות להיות מתוחכמים היכן שאין שום צורך, עד ששכחנו את הבסיס.

בצמרת הצבאית יודעים היטב שכדי להתקדם לדרגת תת-אלוף וודאי לדרגת אלוף צריך להתעטף בדמות הלוחם השקול והמלומד, ולא בדמות הארכאית של שועל הקרבות שמגדיר יעדים וחותר למגע. באופן אבסורדי כך מתנהלים לא מעט דיוני קבינט: מקבלי ההחלטות בממשלה מבקשים פתרונות צבאיים ומקבלים הרצאות מלומדות שהמסר הזועק מכולן הוא השקטת מערכות, זריקת הכדור למשא ומתן מדיני, אזהרות ופחד מפני התבוססות בבוץ העזתי. 

התיקון בצמרת צה"ל מחכה לשינוי כבר 13 שנים

אבל גם לפני יישום המדיניות הבריאה הזאת על חבל הארץ המוכה הזה, גם חוסר היכולת של מדינת ישראל לנהל אפילו את המערכה הזאת קשור לא רק בהיעדר יכולת לראות את היעד הפשוט, שלא משנה כמה נסתובב סביב עצמנו, נצטרך בסוף להגיע רק אליו. חוסר היכולת הזה קשור גם לשיתוק שאוחז במערכת כולה, המורכבת ממשולש הקבינט המדיני-ביטחוני של הממשלה: נציגי הממשלה, מפקדי הצבא (פורום המטכ"ל), ובא כוחה של המערכת המשפטית בפועל – היועץ המשפטי לממשלה.

בקבינט הזה עולות דרכי פעולה מגוונות ויצירתיות, תוקפניות יותר ופחות. אבל האמת שבאופן מהמם התוכניות שעולות שם הופכות פחות ופחות רלוונטיות. יש בו שיתוק כמעט מובנה, כי כבר שנים ארוכות מי שמתמנים בשיטתיות לחברי פורום מטכ"ל הם קצינים בעלי ראייה מתונה ומלומדת שיודעים לשנן לא מעט תאוריות ומצגות על גבול האקדמיות, בעלי יכולת מוגברת לשינון ערכים ועקרונות כביכול, וכל זאת על חשבון התפקיד העיקרי שלהם כזרוע מבצעת ויוזמת. הדברים חוזרים ונשמעים מפיהם של כמה וכמה משתתפים בפורומים האלה. כולם בצמרת הצבאית יודעים היטב שכדי להתקדם לדרגת תת-אלוף וודאי לדרגת אלוף צריך להתעטף בדמות הלוחם השקול והמלומד, ולא בדמות הארכאית של שועל הקרבות שמגדיר יעדים וחותר למגע.

באופן אבסורדי כך מתנהלים לא מעט דיוני קבינט: מקבלי ההחלטות בממשלה מבקשים פתרונות צבאיים ומקבלים הרצאות מלומדות שהמסר הזועק מכולן הוא השקטת מערכות, זריקת הכדור למשא ומתן מדיני, אזהרות ופחד מפני התבוססות בבוץ העזתי.

חייבים לזכור ולהזכיר ששיבוט הרוח הצה"לית הזו, הגורמת לכך שמפקד בכיר נבחר בשל היותו דמות שקולה ופסיכולוגית ולא דמות מכריעה ולוחמת, התרחש אי אז בשלהי ההתנתקות, כשכל הצבא נערך מחדש למשימה הנוראה ההיא. מאז לא שב והתרחש השינוי. לא במקרה התיקון הזה נתבע בדיוק באותה מערכה על אותו חבל ארץ. זה לא מיסטי אלא תוצר פשוט של התנהלות מתוכננת שטרם תוקנה.

אבל הכי חשוב לדעת שכבר עכשיו אפשר לחזור ושוב לשנות את השינוי הזה. כל מה שצריך הוא שר ביטחון שמבין שיש כאן בעיה מערכתית שיושבת על הנהגה שאינה אסרטיבית דייה ולכן אינה מצליחה לחפות על החולי הקיים בצמרת הצבא; שר ביטחון שמבין את הצורך בשינוי הדרמטי הדרוש בפיקוד הצבאי הבכיר. היחיד שנראה בינתיים שמצליח לזהות זאת הוא כפי הנראה השר בנט, שבעקביות מצליח לשמור על לעומתיות בישיבות הקבינט האלה, ואת זה אפשר ללמוד דווקא ממתנגדיו בקבינט.

ההכרה בכך שכדי לשנות כיוון לא די בפקודות מלמעלה אלא יש צורך גם בהטמעת "רוח המפקד" במערכת כולה, היא עיקרון שנראה שבנט משתמש בו כבר עכשיו גם במינויים הפקידותיים שהוא עורך במשרד החינוך, וכך עושה גם איילת שקד, שמובילה שינויים פרסונליים בכלל מערכת המשפט ואינה מסתפקת רק בניהול הקיים.

צה"ל צריך שר ביטחון שלא רק יצעק יאללה, בואו נכריע בעזה, או בואו נתקוף יותר, אלא שר ביטחון שיכיר בכך שצמרת צה"ל זקוקה לשינוי ברוח המפקד. צמרת פחות מתייפייפת ומתנסחת, והרבה יותר מבצעת ובעלת רוח לחימה. לשר בטחון יש יכולת להטמיע במערכת שינוי כזה שיעדיף מועמד לאלוף שנחשב חותר למגע, על פני חבריו המלומדים. זה שינוי עקרוני שגם ממשלת שמאל, אם תקום, זקוקה לו. הצבא אמור לבצע ולחתור למגע, והדרג המדיני אמור להשתמש בו או לנצור אותו, לפי שיקול דעתו.

ואחרי כל זה צריך לומר בבירור שהחידלון שצמרת צה"ל שרויה בו אינו יכול להסיר את האחריות מהממשלה ומכל חבריה: על הפסקות האש ההזויות שבהן רק אנחנו נוצרים את האש וירי הטילים נמשך חתומים בסופו של דבר כל חברי הממשלה, וודאי כל חברי הקבינט, גם אם בדיונים יש ויכוחים ודעות שונות. בינתיים הסיפור הזה מתנהל בחולשה, ואין לאף אחד, כולל השרים בנט ושקד, מקום לברוח מהאחריות עליה כל עוד החולשה ניכרת כאן.

עזה תירפא רק כשארבעת התיקונים העקרוניים שאנחנו בורחים מהם ייעשו. זה תלוי במנהיג האמיץ הראשון שיביא את האמת הפשוטה הזאת לידי ביטוי.

צילום: נתי שוחט, פלאש 90

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם