לעצור את הצווים

 6 GVAOT
שרת המשפטים מוכרחה להילחם בצווים המנהליים, לפני שמערכת האכיפה תאבד לגמרי את האמון שנותר לה בקרב הציבור * מכתב אישי מנער בן 16 שהוא אפילו לא נער גבעות

מערכת

כמעט אין משהו פחות אופנתי היום מלעמוד באופן כלשהו לצידם של נערי גבעות. הפרקליטות והמשטרה יודעות את זה ומנצלות את העובדה הזאת היטב. צו מנהלי הוא ביטוי מכובס למתן לגיטימציה למערכת האכיפה לנהוג באופן שפל, תת-מוסרי ותת-אנושי. אין מילים עדינות יותר לתאר את זה, יש בעיקר מילים חמורות יותר לומר על ההתנהגות השפלה הזאת.

המציאות היום ביהודה ושומרון היא שצו מנהלי מאפשר לכוחות הביטחון לקחת כל נער או מבוגר שאין לו אפילו רישום פלילי אחד בעברו, גם לא רישום פלילי על כך שהוא דיבר לא יפה לאיזה שוטר או משהו בכיוון, ולמרר לו את החיים – לא לאפשר לו ללמוד, לעבוד, להצר את צעדיו, לשנות למשפחתו את סדר החיים באופן דרמטי, מעצרי בית מלאים וחלקיים ועוד.

למה נוצרו צווים מנהליים שכאלה מלכתחילה? הם נוצרו בעבור עבודה עם מחבלים ערבים, כשבמציאות של טרור מול אויב לא תמיד יש לכוחות הביטחון זמן לעצור מחבל שהמודיעין שיש בנוגע עליו מראה שהוא מסוכן באופן מיידי. אבל עם השחיקה המוסרית של מערכת המשפטית לאורך השנים, בבלבול שיטתי בין עבריינים יהודים על רקע לאומי לבין אויבי היהודים – החלו אט אט להשתמש בצו המנהלי גם נגד יהודים.

אבל זה הרבה יותר קל, כי אלה לא יהודים 'רגילים' אלא יהודים שחיים על גבעות. יש להם פאות ארוכות. קל מאוד ליצור את התחושה הציבורית שכולם אבל כולם עושים תג מחיר ושורפים ונלחמים בערבים. אז אין מי שבאמת יעז לצעוק על המצב הנורא הזה – מוסרית ומשפטית – שאין שום צורך להוכיח כלום על כלום, אלא פשוט להגיד את מילות הקסם העלומות "סכנה לביטחון מדינת ישראל", ואז אפשר להשאיר את כולם במתח שהנה יודעים על האיש הנורא הזה את הסודות הכי אפלים ואף אחד לא זוכה לשמוע אפילו את הקצה של הסיפור.

זה הרקע גם למכתב הזה שלפניכם, שכתב נער בן 16 והגיע אלינו לפרסום. הוא היה כל כך רע שגם אנחנו החלטנו שהוא רע מכדי להיות אמיתי. בטוח החצוף הזה עשה משהו. אז פנינו לכל מיני גורמים בפרקליטות מכמה כיוונים כדי לשמוע משהו שיגרום לסדר בראש הקטן שלנו להישאר על כנו. להמשיך להאמין שבכוחות הביטחון של מדינת ישראל לא מתנהגים כל כך רע, סתם כך.

 

אין שום צורך להוכיח כלום על כלום, אלא פשוט להגיד את מילות הקסם העלומות "סכנה לביטחון מדינת ישראל"לכולנו יש שאיפה טבעית ובריאה להרמוניה ולממלכתיות שנותנת קרדיט לכוחות הביטחון, אבל הקרדיט הזה נשחק. השימוש בצווים המנהליים האלה כלפי הנערים היהודים, תמימים או מעצבנים, הוא לא לגיטימי

ושוב אותה תגובה עלומה בסגנון – "הוא לא שה תמים הבחור הזה". בסדר, ומה הוא עשה? יש משהו קונקרטי, קטן, שאפשר לחשוף כדי שאפילו קצת נשנא אותו? שרף רכב? הציק לזקנה? התעלל באיזה חתול? משהו. ואז זה מגיע – "סמוך על השב"כ, הילדים האלה מסוכנים לביטחון מדינת ישראל".

ואז אנחנו מנסים להוציא גם מהבחור משהו בשיחה חברית – בוא תגיד בינינו למה אתה מעצבן אותם כל כך. אז אנחנו לא בוחנים כליות ולב, אבל למה לעזאזל אנחנו לא יכולים להשאיר את הילדון הזה באיזו חזקת חפות? בקול שבור הוא אומר שהוא אפילו לא מה שמכונה "נער גבעות" כי הוא לא מסתובב במקומות האלה, ושלדעתו הסיבה היחידה שמתעללים בו היא שיש לו אח שנחשב נער גבעות, וגם כי יש שוטר שבעבר שבר לו את היד והשוטר הזה מתמודד עם כתב אישום על התנהגות הפראית שלו.

לכולנו יש שאיפה טבעית ובריאה להרמוניה ולממלכתיות שנותנת קרדיט לכוחות הביטחון, אבל הקרדיט הזה נשחק. כי אין דרך להסתכל על זה אחרת – השימוש בצווים המנהליים האלה כלפי הנערים היהודים, תמימים או מעצבנים, הוא לא לגיטימי!

היחידה שיכולה כרגע להילחם בסיפור הזה היא שרת המשפטים. כפי הנראה היא אכן רואה בצווים האלה משהו רע ולא לגיטימי, אבל בינתיים היא לא מפעילה את מלוא כוחה בעניין. יש לה השיקולים שלה ונראה שהיא מנסה לעצור את הזוהמה המוסרית והמשפטית הזאת בדרכים שונות, אבל בסוף בסוף זה חייב יהיה להיעצר.

עכשיו בבקשה, תנו לנער הזה כמה דקות לספר לכם מה הוא עובר, אפילו אם זה רק מנקודת מבטו.

כחמישים צווים מנהליים מופעלים כיום על אנשים שונים. חמישים אנשים שהוכתמו כרשעים, בלי שניתנה להם הזכות להילחם על חפותם, ובלי שגורמי אכיפת החוק – הפרקליטות, המשטרה והשב"כ – ייתנו דין וחשבון על מה ולמה.

חשבנו להמתין עם פרסום המכתב כדי לקבל תגובות מסודרות. אולם משיחה עם אברהם, וכפי שתראו במכתב להלן, הוא הגיע לייאוש כזה שהוא מתכנן להפר את הצו המנהלי ולהיכנס לכלא. החלטנו שנכון יותר לפרסם את קיצור דבריו – עם הסתייגות שמובע כאן רק צד אחד – ולו בשל האפשרות שפרסום זה יביא לשינוי במצב הבלתי-נסבל הזה. כמובן, נשמח לפרסם תגובות בשבוע הבא.

שלום לכל עם ישראל.

אני אברהם צבי רבין, נער בן 16 מירושלים. אני כותב לכם את המכתב הזה בשל המצב שבו אני נמצא, ואחרי שאני מבין שזהו הדבר האחרון שנותר לי לעשות לפני שאני נכנס לבית הכלא ללא כל אשמה.

ההתחלה של הסיפור שלי היא בגיל 14 וחצי. למדתי בישיבה במבשרת ציון, ולאחר חצי שנה, תוך כדי הלימודים, הגעתי לביקור בגבעת "משכנות הרועים" הסמוכה ליישוב כוכב השחר שבבנימין. זו הייתה אולי הפעם השנייה שלי באותה גבעה וכלל לא הייתי מה שמכונה "נער גבעות", אך הגעתי לביקור בגבעה כמו שעושים רבים אחרים. הגעתי בלילה, ובשעה 12 בצהריים בערך התחלתי לחזור לבית (היה חופש אם אני זוכר נכון).

לפני יציאתי הביתה הגיעו שוטרי ימ"ר ש"י לגבעה, כמו שהם עושים פעמים רבות על מנת להטריד את התושבים בגבעה ולמרר את חייהם. הם עיכבו את כולם וביקשו פרטים, התנהגו בגסות ולבסוף החליטו שהם עוצרים את אחד התושבים, נער כבן 19, על שלא הזדהה. כשאחד השוטרים התחיל לדחוף אותו ואני אמרתי "בלי אלימות", הוא קפץ עליי והכה אותי נמרצות, וכתוצאה מכך נגרם שבר בזרועי שאני סובל ממנו עד היום וצלקות בכל הגוף. מובן שהוא עצר אותי על "תקיפת שוטר".

הסרטון שבו השוטר שובר לי את היד התפרסם אז בחדשות, וכנראה בעקבות הסרטון הזה החל מסע הנקמה שלהם נגדי.

לאחר שלושה שבועות של לימודים בישיבה אחרת בבנימין, אני מקבל צו הרחקה מנהלי מיהודה שומרון ובנימין לחצי שנה. חשבתי לחזור לישיבה הקודמת שבמבשרת, אך כעבור כמה ימים קיבלתי צו מעצר בית לילי מנהלי למשך חודש ואיסור יצירת קשר עם אנשים מסוימים שכלל לא הכרתי.

במהלך החודש הזה, הגיעה המשטרה בכל לילה בשעות מאוחרות והעירה את כל משפחתי, וממש הטרידה אותנו בשביל לוודא שאני מקיים את הצו. לאחר שהעברתי את החודש הזה בבטלה בבית הוריי, קיבלתי עוד צו כזה, הפעם לשלושה חודשים, שגם אותם העברתי בבטלה בבית הוריי.

לאחר סיום הצו, שגזל חצי שנה מלימודיי ללא כל יכולת להתגונן ולהוכיח שאני חף מכל פשע, הלכתי ללמוד בישיבה אחרת ביצהר, מכיוון שהישיבה שבבנימין לא רצתה לקבל אותי בחזרה. כך למדתי בישיבה שביצהר שבועיים, ושוב אני מקבל צו הרחקה מנהלי מיהודה ושומרון ששוב מפריע ללימודיי.

כך עוברת שנה וחצי שבהן אני, ילד בן 15 ללא כל עבר פלילי שאינו מואשם בכלום, מקבל כתשעה צווים מנהלים שונים, בהם: הרחקה מיהודה ושומרון וממקומות אחרים, מעצר בית לילי ואיסור יצירת קשר.

לאחר שסיימתי את כל הצווים המנהליים, עצרו אותי לחקירה על פעולת תג מחיר מלפני חודשיים. הביאו אותי לבית משפט השלום והוא שחרר אותי ללא כל תנאים; אך הם לא היו מוכנים והגישו ערר לבית המשפט המחוזי. גם הוא שחרר אותי רק עם הפקדה של 2,000 שקל ללא כל חיוב. מובן שהם שוב לא מוכנים לוותר ושוב נותנים לי צו הרחקה מנהלי לחצי שנה מיהודה ושומרון.

יום למחרת, כאשר אני בבית וחושב אולי ללכת ללמוד בישיבה אחרת שלא ביהודה ושומרון, מגיעים אליי הביתה משטרת ימ"ר ירושלים ואומרים לי: "שלום אברהם, הבאנו לך מתנות" ומגישים לי את הצו העשירי בתוך שנה וחצי (!) - מעצר בית לילי למשך ארבעה חודשים בבית הוריי, ובנוסף להתייצב בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים ולהחתים אותם שהתייצבתי אצלם, מיום ראשון עד חמישי בשעות 12:00-15:00, דבר שלא נותן לי אפשרות לעבוד או ללמוד בישיבה. כנ"ל לחתום בכל יום שישי בשעות סמוכות לכניסת השבת.

"הסרטון שבו השוטר שובר לי את היד התפרסם אז בחדשות, וכנראה בעקבות הסרטון הזה החל מסע הנקמה שלהם נגדי. כך עוברת שנה וחצי שבהן אני, ילד בן 15 ללא כל עבר פלילי שאינו מואשם בכלום, מקבל כתשעה צווים מנהלים שונים"

הבנתי שאני לא יכול לעמוד בצו הזה. בשבוע שעבר פניתי לשוטרים שהגיעו לוודא שאני מקיים את מעצר הבית ואמרתי להם שאין ביכולתי לקיים את הצו ושייקחו אותי לכלא, שזה עדיף לי מהתנאים של הצו הזה. הם עצרו אותי, אך למחרת בית המשפט שחרר אותי ללא תנאים אף שהתנגדתי לשחרור. השופטת קבעה ש"מדובר בצו שפגיעתו בחירות חמורה לאין שיעור". היא הסבירה שאני צריך להפר את הצו בשביל להיכנס לכלא. הפרת הצו היא עבירה פלילית, ובהפרתו ייפתח לי תיק פלילי.

אני פועל בצורה חוקית בלבד ומעולם לא היה בכוונתי לעבור על שום חוק. אולם עכשיו, מכיוון שאין ביכולתי לקיים את הצו, אצטרך להפר אותו ולעבור על החוק.

זהו מכתבי הפרטי, והוא מספר רק את סיפורי האישי. אולם מלבדי יש עוד עשרות נערים צעירים שנתונים תחת צווים מנהליים שונים ומשונים, וישנם גם כאלה שסיפורם גרוע משלי. את האמון בבתי המשפט איבדתי אך את האמון בכם, בני עמי היקרים, עוד לא איבדתי.

 

 צילום: תמיר תאוזיג, פלאש 90
 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם